הדייט שלי עם ליאה

החודש חגגנו לליאה יום הולדת שמונה. כמתנת יום הולדת, היא ביקשה שנבלה יחד יום שלם – לבוא איתי מהבוקר לעבודה, ואחר כך לצאת יחד לדייט במסעדה. רק שתינו, בלי סבא וסבתא. "כי יש לי משהו חשוב לדבר איתך עליו". כך מצאתי את עצמי בשיאו של יום גשום, מדלגת מפגישה לפגישה בין השלוליות של תל אביב, עם שני תיקים, מחשב נייד, מטרייה וילדה.

בדרכנו אל הפגישה השנייה לאותו הבוקר, הבהירה לי הקטנה שהיא ממש רעבה, ומתי כבר נגיע למסעדה. כאמא מתוקתקת, שלפתי מהתיק את הכריך המושקע, שהוכן מבעוד מועד: "קחי, תאכלי. יש לי עוד שתי פגישות ורק לקראת שלוש נוכל לצאת לאכול. ותיזהרי שלא לעשות פירורים!".

הבטן המקרקרת של הקטנה נתנה את אותותיה על לוח הזמנים המטורף של אותו היום, וכך, בהבנה מלאה, קוצרו הפגישות למינימום זמן, שאוכל לצאת ולהתמסר לדייט שלי עם ליאה. תוך כדי נהיגה בין השלוליות הענקיות, הסקרנות אכלה אותי: "אז על מה רצית שנדבר בדייט שלנו?".

"טוב ששאלת, אמא. יש כמה דברים שאני רוצה לברר איתך, ורציתי שנעשה את זה בדייט, כי את הולכת לדייטים, ורציתי לדעת מה בדיוק קורה שם. ובכלל… אמא, מה זה דייט?".

"דייט זו פגישה זוגית", הסברתי, "זה יכול להיות עם מישהו שמכירים בפעם הראשונה או עם מישהו שכבר יוצאים איתו תקופה".

"כמו שאנחנו יושבות במסעדה? ומה קורה שם? ואיפה עושים דייט של גדולים? גם במסעדה? על מה מדברים?" התפתלתי על הכיסא עד שהגעתי לניסוח: "מדברים ומסתכלים".

"זה הכל? את יכולה לשבת ולדבר איתי ולהסתכל גם עליי", אמרה בחיוך כובש. "ואמא, יש עוד משהו קטן שרציתי לדבר איתך…", המשיכה. "תגידי, מתי לי יהיה אבא חדש? כי אני כבר ממש רוצה שיהיה לי אבא חדש. ואיך זה אבא חורג? הוא יאהב אותי? ומה עם אבא שלי?"

חיבקתי אותה והפעם ניסיתי לענות באריכות, בלי להתחמק. להסביר לה שאף בן זוג חדש, זה שיהיה אבא חורג, לא יחליף את האבא האמיתי שלה. "יהיו לך פשוט שני אבות, כמו שיש לך דברים כפולים אצלי ואצל אבא שלך. כך תוכלי ליהנות מכל היתרונות שבאבא כפול".

"יו, אמא, זה מסובך. אז למי אני אספר את הסודות שלי? ולמי אקרא אבא? ומי יילך איתי לטיול. ואמא… האבא החדש הזה, הוא גם יישן אצלנו?".



הסברתי לה כי האבא הביולוגי שלה לא ישתנה, וכשיגיע האבא השני, נגור כולנו יחד. אולי אפילו יהיו לו עוד ילדים ממערכת קודמת, והוא גם יהיה אבא. כי אצלי זה תנאי בסיסי בחבילה. והוא זה שיחיה איתנו יחד את היומיום. הוא יהיה האבא הנוסף שלה.

"אמא, זה סידור מעולה. ככה שאם אבא שלי לא יכול לבוא אליי, או לבוא איתי לחוג, אני מצלצלת לאבא השני שלי".

בחוץ ירד גשם זלעפות. ישבנו מחובקות והבטתי בבת שלי בהנאה גדולה. העיניים התכולות זרחו מאושר. סיימנו את הקינוח והזמנתי חשבון.

בנסיעה הביתה הגישה לי ליאה את התובנה שלה מהדייט שלנו: "אני לא מבינה למה זה כל כך קשה למצוא דייט שווה. אם כל מה שאתם עושים זה מדברים ומסתכלים, אז מה, אין אחד שאפשר לדבר איתו? ומה אמא, לא מסתכלים עלייך? כי את ממש יפה. אני לא מבינה את זה. אולי תביאי אותי לדייט, אני אעזור לך".

המשכתי בנסיעה וחייכתי – מכל הדייטים והשיחות שעברתי עם הפוטנציאליים, מכל הזיכרונות הנעימים ממערכות יחסים, וגם משברון הלב בו נותרתי אחרי אחת ממערכות היחסים. אבל חייכתי בעיקר מהחוכמה ומהכמיהה המשותפת לאותו אחד – זה שיהיה גם בן זוג וגם אבא.

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, פברואר 2010

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה