הגיל שבו אפשר להתחיל

אצלנו בבית, שלב המעבר מערות לשינה מעולם לא התנהל על מי מנוחות. שלושה ילדים זה אומר שלושה טקסים. אבל האקשן האמיתי מתחיל בשעות הקטנות של הלילה, וכששלושתם מתקיפים מכל עבר באותה שעה, פלא שאתה מוצא את עצמך בנוק-אאוט מוחלט ביום שלמחרת?

וכאן נכנסת לתמונה דילמה לא פשוטה: מה עושים כשאחד הילדים מוזמן להתארח בלילה אצל חבר טוב? נכון שקצת מנוחה מאחד הצאצאים לא תזיק, אבל מה יהיה אם גם שם הוא יקום בלילה ויבקש פיפי? ומי יחבק אותו אם יתקוף אותו חלום רע?

האם הילד בשל לכך?
"סביב גיל שש-שבע ילדים כבר רוצים לישון זה אצל זה", אומרת צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה במכללת "סמינר הקיבוצים". "הרצון ללינה משותפת מתעורר בדרך כלל בילד עצמו ומהווה שלב התפתחותי טבעי אצל ילדים". ברוב המקרים, הרצון לישון אצל חבר מתעורר באופן ספונטני. כך למשל, כאשר שני חברים נפגשים אחר הצהריים בביתו של אחד מהם, הם מבקשים להמשיך בפעילות המשותפת, ובמקום להיפרד גם ללכת לישון יחדיו. במקרים אחרים, הלינה אצל חבר יכולה להיות קשורה לצורך של ההורים. למשל, כאשר הם מתכוננים לצאת בערב לאירוע שאמור להימשך עד שעת לילה מאוחרת.

מתי ילדים בשלים ללינה אצל חבר?
"הרצון לישון אצל חברים הוא בדרך כלל תואם גיל, ומופיע סביב גיל שש, אבל מלבד הגיל ישנה חשיבות רבה גם למידת עצמאותו של הילד ולבשלותו הנפשית", משיבה מיינרט. "יש ילדים שכבר בגיל ארבע מוכנים לפרידה קצרצרה מההורים לצורך לינה משותפת אצל חבר, והם אפילו רוצים להוכיח לעצמם ולהורים שהם יכולים לעמוד בכבוד באתגר הזה. לעומתם, יש ילדים שגם בגיל שבע עדיין יתקשו להיפרד מההורים ולהסתגל לשינויים כדוגמת לינה במקום חדש, במיטה אחרת".

אם כך, איך נוכל לנבא האם הילד שלנו מסוגל לעמוד בכבוד בחוויה החדשה?
מיינרט: "בעיקרון, אי אפשר לדעת מראש. עם זאת, סביר להניח שילד בשל יותר מבחינה רגשית יוכל לעבור את ההתנסות בשלום. בנוסף, ילד שיכול להירדם גם ללא טקס שינה, לא נכנס לפחדים מרעשים חדשים, ולא מפחד מהתעוררות במקום חדש – יהיה בעל סיכויים גבוהים יותר להצליח במשימה".

עם זאת, מיינרט מציינת שייתכנו גם הפתעות. "לדוגמה, ילד בעל דפוסי התנהגות עצמאיים שצלח את טקס ההכנה לשינה – אכל עם החבר, התקלח ונכנס לישון, יכול ברגע האמת לקבל 'רגליים קרות'".

משפטים מחוץ לתחום

אבל מה עושים אם הילד שלנו מתעקש לישון אצל חברו הטוב על אף שדפוסי ההתנהגות שלו תלותיים? במקרה כזה ממליצה אורית מילשטיין, מנחת הורים בכירה ב"מכון אדלר" ויועצת משפחתית, לשוחח עם הילד ולהסביר לו באופן עובדתי על המצב שעימו הוא יצטרך להתמודד כאשר הוא ילון מחוץ לבית. "צריך להגיד לילד באופן מפורש שהוא יצטרך להרדים את עצמו לבדו, או שאם הוא יתעורר באמצע הלילה מחלום רע הוא יצטרך להישאר במיטה ולנסות להירדם שוב בכוחות עצמו. מנגד, הורים יכולים להתייחס לאותם 'גילויי התעקשות' כאל הזדמנות חיובית שתאפשר לילד להתנסות בחוויה הדורשת ממנו גילוי עצמאות ולהצליח בה, בזכות הרצון העז. כך או כך, על ההורים לתת לילד חיזוקים ולומר לו: 'אם יהיה לך קשה, אנחנו תמיד כאן'".

מיינרט מציעה, לפני הכל, להעביר לילד תחושת מסוגלות: "עלינו להעביר לילד את המסר שאנחנו סומכים עליו ומכירים בכך שהוא אחראי מספיק כדי לבלות לילה שלם אצל החבר", היא אומרת. בנוסף, היא מציעה לאפשר לילד להתנסות בחוויית ההתרחקות מהבית במלואה, ככל הניתן. "כלומר, אם ההורים אומרים לילד שהם סומכים עליו ומביעים את הסכמתם לכך שהוא ילון אצל החבר, אך מתקשרים כל חמש דקות, הרי שעצם התנהגותם משדרת לו דאגה וספקות".

בד בבד, מיינרט ממליצה לאפשר לילד לחוות את ההתנסות הראשונית הזו בצורה אמפתית. "יש להימנע מלומר לילד משפט כמו: 'תדע שאם תתקשה להירדם אני לא אבוא ואקח אותך באמצע הלילה'".

כמו כן, היא מוסיפה כי אם הילד מטלפן ומבקש מההורים לקחת אותו הביתה, אין להתחיל לנזוף בו. יש להקשיב לו ולהבין אותו גם אם הוא מתחרט ברגע האחרון. תגובה של חוסר הבנה למצוקה שבה מצוי הילד עלולה להפוך אירוע נקודתי כושל לאירוע מועצם המחליש את ביטחונו העצמי של הילד.

אז מה כן לעשות?
מילשטיין ממליצה שאם הילד מטלפן ומבקש שנבוא כדי לקחת אותו, נציע לו לחכות מעט, נשמע ממנו מה קרה וננסה לתת לו ביטחון מרחוק. אם כל זה לא יועיל – כמובן נחזיר אותו הביתה.

שיחות לתיאום ציפיות

מיינרט מציינת שגם להיכרות עם ההורים המארחים ישנה חשיבות בקבלת ההחלטה האם לאפשר לילד לישון אצל החבר. במקרים שבהם ההורים אינם מכירים מספיק את הורי הילד המארח, עליהם לברר על כך ככל שניתן על מנת שיהיו שלמים עם ההחלטה, וגם כדי שלא יעבירו לילד מסר של חרדה כתוצאה מתחושת חוסר הוודאות שלהם.

ובכל מקרה, גם אם הילד נכשל במשימה, יש לתת לו חיזוק חיובי על ניסיון ההתמודדות שלו. כך למשל: אם הילד נשאר בבית הילד המארח רק עד חצות, על ההורים לתת לו חיזוק חיובי שיעביר לו את המסר שהוא עשה צעד גדול, ושהם אינם מאשימים אותו או מאוכזבים ממנו.

מילשטיין ממליצה להרחיב את תיאום הציפיות ולערוך שיחה דומה עם ההורים המארחים, כדי ליידע אותם על הרגלי הילד. "כדאי לבקש מההורים המארחים למשל להשאיר ליד הילד בקבוק מים כפי שהוא רגיל, להשאיר מנורת לילה דולקת, להקפיד להזכיר לו ללכת לשירותים לפני השינה, וכו'. במקביל, כאמור, רצוי לשמוע על המנהגים של ההורים המארחים מבעוד מועד וליידע את הילד על ההרגלים הללו".

לסיום, חשוב לזכור גם לצייד את הילד בכל הפריטים שאליהם הוא רגיל כל כך בבית: הפיג'מה, מברשת השיניים ומשחת השיניים שהוא אוהב, וכל חפץ שהוא קשור אליו ורגיל לישון איתו כמו בובה או דובי. מילשטיין מוסיפה כהמלצה להוסיף לתיק גם הפתעה לילדים, כדי להעצים את חוויית ההנאה לקראת האירוח.