הגיאוגרפיה של הרומנטיקה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

נראה כאילו מאז ומעולם היתה רוביניי (Rovinj) עיר של החיים הטובים. זאת אינה קלישאה: תושבי העיר באמת שמחים, והשמחה שלהם מידבקת. גם רבים מאצולת האימפריה האוסטרו-הונגרית הבינו מה טוב בשבילם, ועל אף ההיצע הגדול שעמד לרשותם בחרו דווקא ברוביניי כעיירת הקיט שלהם. לפניהם היתה הקדושה יופמיה, שלפחות לפי האמונה המקומית הסרקופג שבו נקברה הגיע באורח מסתורי דווקא אל חופי רוביניי. גם הרפובליקה של ונציה לא דילגה על העיר, והיא היתה אחת הערים החשובות באימפריה הוונציאנית.

האהדה שרוביניי זוכה לה ממשיכה גם היום: כ-375 אלף מבקרים פוקדים את העיר מדי שנה והופכים אותה ליעד התיירותי השני בחשיבותו במחוז איסטריה (Istria), חצי האי הגדול ביותר בים האדריאטי, ולאחד היעדים הפופולריים ביותר בקרואטיה כולה. הישראלים, לעומת זאת, החמיצו אותה איכשהו: לפי נתוני מועצת התיירות של איסטריה, תיירים מישראל מהווים פחות מאחוז מסך המבקרים במחוז בשנת 2008.



ההכנות לקראת הקיץ כבר נמצאות בעיצומן [אילוסטרציה: istock]

השחפים על המזח

רוביניי היא עיר קטנה בהחלט. עיירה, לפי סטנדרטים מסוימים. פס הקול שלה מורכב בעיקרו מצווחות השחפים הגדולים המדדים לצד העוברים והשבים או מרחפים מעל לראשם. הנמל השוקק של רוביניי משרת בעיקר את דייגי העיר, אך גם את ספינות התיירים היוצאות לעבר האיים הסמוכים, אל כמה מערי החוף של קרואטיה ואף אל ונציה הנמצאת במרחק של כשלוש שעות וחצי הפלגה מערבה.

הרובע העתיק של העיר עמוס בבניינים צפופים, מקצתם צבעוניים, הנראים כאוסף אקלקטי של סגנונות אדריכליים. כמו עורקי עלה, העיר העתיקה מרושתת בסמטאות צרות וציוריות המרוצפות באבנים גסות. שלטים קטנים מספקים הסברים על האתרים המעניינים בעיר בקרואטית, באנגלית ובאיטלקית, זכר לשלטון הוונציאני ברוביניי שנמשך יותר מ-500 שנה והותיר בה את חותמו. עד היום האריה המכונף של ונציה צופה על העוברים והשבים ממרומי מגדל השעון שבכיכר הראשית של העיר העתיקה.

אותו סמל ונציאני מוכר מעטר גם את קשת באלבי (Balbijev luk) שנבנתה במאה ה-17 במקומו של אחד מהשערים בחומת העיר, לא רחוק מהכיכר. הקשת היא ראשיתו של רחוב גריזיה (Grisia), הציר המרכזי של העיר העתיקה, המוכר בזכות יריד האמנות הנושא את שמו. זה 42 שנים, ביום ראשון השני של אוגוסט (השנה ב-9 באוגוסט 2009), מקושטים קירות הבניינים בתמונות רבות, דלתות סדנאות האמנים וחללי תצוגה נפתחות לרווחה והרחוב כולו הופך לגלריה תחת כיפת השמים.

רומנטיקה ורוגע

אות הפתיחה לעונת התיירות באיסטריה ניתן בחגיגות הפסחא, אבל גם אם לפני חודש אפריל העיר נראית מנומנמת, ובעיקר לא ממוסחרת מדי, ההכנות לקראת הקיץ כבר נמצאות בעיצומן. אנשי התיירות המקומיים מנצלים כל יום שאינו גשום כדי להכין את עסקיהם לקראת שעת השי"ן, כשהמוני התיירים יגיעו אל העיר, בעיקר ממדינות אירופה הסמוכות, גרמניה, איטליה, סלובניה ואוסטריה. "עכשיו אנחנו עסוקים במיוחד", מספר רומיאו דרגיקיו, מנהל השיווק של מועצת התיירות של איסטריה.

על אף נתוני הפתיחה המוצלחים של המחוז, המשבר הכלכלי העולמי מדאיג גם אותם. מאז תום מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר ב-1995 נרשמה עלייה ניכרת במספר התיירים, אבל הוא טרם הגיע למספר התיירים שביקרו כאן קודם לכן בשנת 1989. "קשה לצפות לגידול במספר התיירים השנה, מפני שגם קהל היעד שלנו נפגע מהמיתון", אומר דרגיקיו. "זה אומר שאנחנו צריכים להתאמץ יותר מתמיד".

לפחות מבחינת אופייה של העיר, אנשי התיירות לא צריכים לעשות דבר. "יש לרוביניי קסם רומנטי", אומרת טיסה ויז'ק, מעצבת גנים בת 28 החיה בעיר זה שנה וחצי, כשהיא מנסה להגדיר את הייחוד שלה. ואכן, גם אם היא מזכירה ערים עתיקות אחרות לחופי הים התיכון, האווירה הרומנטית בגרסה הקרואטית מצליחה לכבוש גם את הציניקנים שבתיירים. "החיים כאן שקטים יותר, רגועים יותר. בקיץ כולם מגיעים ואין כניסה למכוניות במרכז העיר", אומרת ויז'ק כשהיא מנסה לנסח את המעלות של העיר בהשוואה לבירה זאגרב (Zagreb), ואז מגיעה למסקנה שאלה גם חסרונותיה. "אבל מעל הכל – רוביניי נמצאת על חוף הים", היא סוגרת עניין.



בקצה הצפוני של רחוב ג'וזפה גריבלדי, שוק צנוע

קפיצה קטנה לאיים

מצויד ברישיון השיט של הספינה "מריה" המעיד כי נבנתה בשנת 1863, טוען בפניי בלהט הבעלים טוני צ'רנאץ כי זוהי הספינה הוותיקה ביותר בים האדריאטי. "סביב רוביניי יש 20 איים. אולי תשמע אנשים הטוענים שיש 13 או 16, אבל אנחנו מכירים 20", אומר צ'רנאץ, תושב העיר שנולד בה לפני 53 שנים.

מי שמגיע לרוביניי מבקש בדרך כלל להימלט משאון העיר הגדולה, והאיים האלה מספקים מפלט במרחק קילומטרים בודדים מנמל העיר. על שלושה מהם – סנטה קתרינה (Sv. Katarina), סנטה אנדריאה (Sv. Andrea) וסנט איוואן (Sv. Ivan na pučini) – יש מלונות הפועלים בקיץ. במרבית האיים יש חופים משובחים (ולא חוליים) וכמה מהם חביבים על נודיסטים. "בחורף נשארות באיים רק משפחה או שתיים כדי להשגיח על המקום", אומר צ'רנאץ.

הרובע העתיק של העיר היה גם הוא במקור אי בפני עצמו, שהיה סמוך מאוד אל החוף. רק תעלה צרה של מי ים הפרידה ביניהם, ובשנת 1763 היא מולאה כדי לחבר את האי אל היבשת. הרחוב שנבנה במקום התעלה קרוי על שמו של ג'וזפה גריבלדי (Ulica Giuseppea Garibaldija), המהפכן שהוביל לאיחוד איטליה – בקצהו הדרומי של הרחוב נמצאת הכיכר הראשית על שם טיטו (Trg Maršala Tita), ובקצה הצפוני שוק צנוע. בתווך, מעל גבעה, ניצב סימן ההיכר של העיר העתיקה: קתדרלת יופמיה הקדושה (Crkva Svete Eufemije).

על פי המסורת המקומית, נשמרה גופתה של הקדושה יופמיה בתוך סרקופג (ארון קבורה) משיש במשך כ-500 שנה בקונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו) ובסמוך אליה. בשנת 800 נסחף אותו סרקופג בדרך פלא אל חופי רוביניי, ורק נער צעיר, שטען כי הקדושה התגלתה אליו בחלומו, הצליח לרתום את ארון הקבורה הכבד אל צמד עגלים ולהעלותו אל ראש הגבעה. הקתדרלה על שמה של יופמיה, מבנה הבארוק הגדול ביותר באיסטריה, נבנתה ב-1763 במקומה של כנסיית סנט ג'ורג' שעמדה שם. הסרקופג המפורסם שוכן בתוך הקתדרלה, ומדי שנה ב-16 בספטמבר מציינים במקום את יום מותה של הקדושה.

פסל ברונזה בדמותה של יופמיה עומד בראש מגדל הפעמונים ומסתובב לפי כיוון הרוח. ביום טוב, כך אומרים, אפשר לראות ממרומי 60 המטרים את ונציה מעברו השני של הים האדריאטי. ביתר הימים אפשר לראות כיצד פטרונית העיר משגיחה מלמעלה על גגות הרעפים האדומים של בתי העיר העתיקה. למרגלות הקתדרלה משתרעת רחבת דשא קטנה המשמשת מהאביב ועד הסתיו בית קפה, המקום החביב ביותר על ויז'ק ברוביניי. "אפשר לשתות קפה בגן וליהנות מנוף נהדר של שום דבר מלבד הים ואי קטן אחד", היא אומרת.



הקתדרלה על שמה של יופמיה

מסעדות איטלקיות ומסלולי אופניים

להבדיל מרוב הכפרים והעיירות במחוז איסטריה, לרוביניי יש מסורת ארוכת שנים של דיג. יורדי הים המקומיים אף מתגאים ב"באטאנה", דגם מקומי של סירה שטוחת גחון אשר תוכנן במיוחד כדי להתאים למים הרדודים יחסית ולקרקעית הים הסלעית באזור זה. מוזיאון הבאטאנה, הנמצא במרחק של כ-80 מטר מתחנת המידע לתיירים, מוקדש לסירה הייחודית.

מהשלל שהעלו הדייגים ברשתותיהם אפשר לטעום במסעדת ולי יוז'ה (Veli jože), אחת מהבודדות בעיר המציעות מנות טיפוסיות למטבח האיסטריאני. המסעדה גדושה בפריטי אספנות קיטשיים הקשורים לכאורה לדיג, ובתפריט מנות דגים רבות, אבל מרק המינסטרונה האיסטריאני והפוז'י – הפסטה המקומית – עם גולאש הם בהחלט מהמנות המיוחדות המקומיות. רוב המסעדות האחרות ברוביניי מציעות דווקא אוכל איטלקי, שמקורו לא רק בעבר הוונציאני של העיר, אלא גם בתקופה שבין מלחמות העולם שבה היתה העיר חלק מאיטליה וגם בקהילה האיטלקית הגדולה המתגוררת בה היום.

טיול לאורך הרציף מאפשר להתפעל מהמים הכחולים הצלולים. כדי להתרשם מקרוב מאוצרות הטבע של הים האדריאטי אפשר לבקר באקווריום של רוביניי. המוזיאון הימי הזה הוקם ב-1891 ונחשב למוזיאון הטוב ביותר בעיר. למבקרים במקום, תיירים ומדענים, ניתנת ההזדמנות להכיר מקרוב יותר ממאה מינים שונים של יצורים ימיים.

המפרץ של רוביניי תחום מכיוון דרום בחצי האי פונטה קורנטה (Punta Corrente), הנקרא גם "כֵּף הזהב" (Zlatni rt), והוא מכוסה בחורשה שבה שבילי הליכה וחופים שקטים. מסלולי אופניים מסומנים עוברים דרך העיר ואפשר לצאת לטיול רכוב בסביבותיה, למשל לשמורת הטבע מוצ'ווארה פאלוד (Močvara Palud), השוכנת שישה קילומטרים מדרום לרוביניי ובה בריכות מים המאכלסות כ-200 מינים של בעלי כנף. אבל לא חייבים להרחיק ולהתאמץ: מהטיילת שבקצה הצפוני-מערבי של העיר העתיקה אפשר לרדת בגרמי מדרגות עם מעקות מתכת היישר אל משטחי הסלע הבהירים הגדולים הנושקים לים. שם מוצאים בנקל פינה שקטה כדי להתבודד עם המים, השמים ומה שביניהם.

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה