הבשורה הגדולה של עולם האופנה לחורף 2017

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של גוצ'י, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של גוצ'י, מילאנו | צילום: GettyImages

מביונסה ועד לשבועות האופנה במילאנו ובפריז - הדגשה של מותניים צרים במיוחד חוזרת לראש סדר היום האופנתי. האם הטרנד מסמל געגועים לתקופה שבה ההבדלים בין נשים וגברים היו בולטים יותר?

88 שיתופים | 132 צפיות

 

יותר מהקול העוצמתי, יותר מהנוכחות הבימתית, היכולת הגדולה של ביונסה מתבטאת בחיזוי מגמות, רגע לפני שהן הופכות לנחלת הכלל. "פורמיישן", הקליפ ששיחררה בתחילת פברואר, מצליח להיות פוליטי בדיוק בזמן שבו מעמדם של השחורים בארצות הברית עולה לדיון מחודש, ויש לו קצב מורכב ומאתגר שהושמע לעולם רגע לפני שמוזיקת הפופ עוברת שינוי ממשי. זה מה שהופך את ביונסה, בניגוד לרבות ממתחרותיה, למנהיגה. כמובן שגם מבחינת אופנה, "פורמיישן" מסתמן כמוביל מגמה.

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של רושאס, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של רושאס, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של מיו מיו, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של מיו מיו, פריז | צילום: GettyImages

 

שבועות האופנה במילאנו ובפריז לחורף הבא, שננעלו בתחילת מרץ, שיקפו במידה רבה את המסר הסגנוני הגדול שצמח מתוכו – הדגשה מסיבית של קו מותניים נשי וצר. צללית שעון החול מאותתת על זמן חדש באופנה וכל האמצעים להשגת מותניים צרים כשרים. זו יכולה להיות חצאית עיפרון גבוהה או חליפות מפוסלות (בלנסיאגה, דיור), מחוכים (פראדה) וכמובן חגורות רחבות במיוחד (מיו מיו, סן לורן) שפעמים רבות נחגרות מעל לז'קטים ולמעילים, כדי להדגיש את אשליית ה־90־60־90.

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של פראדה, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של פראדה, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של נינה ריצ'י, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של נינה ריצ'י, פריז | צילום: GettyImages

 

העובדה שמתגבשת באופנה אנטיתזה למראה הספורטיבי היא לא דבר חדש. הסימנים ניכרו בשנה החולפת עד שהתפרצו בסערה בתצוגות האחרונות בטון אלגנטי יותר או מקסימליסטי. השאלה היחידה שנשאלת היא כמובן מדוע נשים רוצות לחזור אל צללית המדגישה בהגזמה קו מתאר של גוף נשי, אחרי שזנחו אותה בשנים האחרונות עם מעילי האוברסייז והסווטשירטים האפורים, ואחרי שבשנתיים האחרונות האופנה קידמה ביתר שאת מראה אנדרוגני, מעומעם מבחינה מגדרית, שהקשה מאוד להבין מי אמור ללבוש מה (כשהתשובה הנכונה היא כמובן: כולם יכולים ללבוש הכל).

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של נינה ריצ'י, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של נינה ריצ'י, פריז | צילום: GettyImages

 

התשובה הברורה מאליה היא זו שנתן כריסטיאן דיור לפני כ־60 שנה, כשנשאל על הפופולריות הגדולה של צללית הניו לוק שהשיק, שאופיינה במותני צרעה – "זה בגלל שנשים התגעגעו להיראות כמו נשים". התשובה המורכבת יותר תהיה גם פילוסופית יותר, ולא רק בגלל התהייה אם המחוך מחליש את האישה או דווקא מעצים אותה, מכיוון שהוא מעניק לה שליטה מוחלטת על גופה.

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של פראדה, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של פראדה, מילאנו | צילום: GettyImages

 

קשה שלא לחשוב מדוע מראה המדגיש קימורים נשיים ומזכיר את פוליטיקות המגדר הישנות, צומח בתקופה שבה שמרנים כמו דונאלד טראמפ נוסקים בסקרים או בזמן שבו חברת הצבעים פנטון מכריזה כי צבעי השנה הם ורוד וכחול, שני הגוונים שמסמלים באופן מסורתי את ההבדל המקובל בין תינוק לתינוקת. האם שעון החול הזה מגלם גם תקווה כמוסה לחזור אל העידן שבו אישה הייתה אישה וגבר היה גבר? התשובה נישאת על גבי רוחה של אופנת חורף 17־2016.

מתוך תצוגת חורף 2016-17 של גוצ'י, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של גוצ'י, מילאנו | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של לואי ויטון, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של לואי ויטון, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של בלמיין, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של בלמיין, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של מיו מיו, פריז | צילום: GettyImages
מתוך תצוגת חורף 2016-17 של מיו מיו, פריז | צילום: GettyImages