הבית באמנות ישראלית
האמנית אורית ישי משרטטת קווים לדמותה של החברה בה אנו חיים
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter
בשנת 2003 שבה אורית ישי לעסוק באמנות, לאחר הפסקה של שנים רבות בהן עסקה בעיצוב פנים. באופן טבעי, במשך שנותיה כמעצבת פנים היא התמקדה בחללים הפנימיים של הבית ובאופן בו הם משרתים את דייריו, כשהיא מקדישה "תשומת לב מלאה לכל סנטימטר בתוך הבית, ומטפלת בכל אזור כדי שיהיה פונקציונאלי ונעים".
מבלי ששמה לב, מעידה ישי, חלחלה ההתייחסות המתמשכת אל הבית גם אל עבודות האמנות שלה, ובשש השנים האחרונות היא עסקה רבות בבתים ובסביבות מגורים. כמו כדי ליצור הפרדה ברורה בין העשייה האמנותית לבין תחום עיצוב הפנים, רוב תצלומי הבתים שלה הם נעדרי נוכחות אנושית ונמנעים מכניסה אל פנים הבית. ישי מטפלת בצורות מגורים שונות, רבות מהן זמניות וארעיות, אך לרוב היא מתייחסת אל המעטפת החיצונית שלהן, מצלמת מן החוץ.
תצלומיה של ישי מתעדים מבנים וצורות מחייה שונות, במעין ניסיון לשרטט באמצעותם קווים לדמותה של החברה שבה אנו חיים. היא יוצאת למסעות איתור וחיפוש ברחבי הארץ, מרבה לצלם בשולי החברה, לוכדת במצלמתה מבנים ארעיים או כאלה שננטשו, שכונות בפריפריה, אתרי אוהלים, בתי עלמין ומקלטים ציבוריים, בניסיון להגדיר את המרחב המקומי באמצעות תיעוד פני השטח שלו.
פער בין הבטחה למימוש
כך למשל, בסדרת תצלומי האוהלים "יריעות ברוח", בה תיעדה אוהלים במחנות צבאיים, אוהלי חממות בשדות חקלאיים ואוהלים בשולי הדרך. צבעוניותם העליזה של חלק מהם בולטת בזרותה על רקע הנוף המקומי, בעוד אחרים נראים נאחזים אך בקושי בקרקע, כאילו תכף ייתלשו יריעותיהם המאובקות והשחורות ויתעופפו ברוח.
היא מעידה כי צורת מגורים זו מרתקת אותה בשל הפער שהיא מבטאת בין ההבטחה ליציבות ולהגנה, הגלומה במושג הבית, לבין העובדה שהבטחה זו אינה תמיד מתממשת. "לפעמים הבית הוא רק פסאדה חיצונית", היא אומרת. "מבחוץ הוא נראה בטוח, מושלם, אבל אי אפשר לדעת מה קורה בתוכו. לא תמיד זה המקום הכי מוגן".
שתי סדרות תצלומים אחרות של ישי עוסקות ברגעים שבהם הבית הוא אכן רק מעטפת נטולת דיירים. בסדרה אחת היא מתמקדת בבניינים בשלבי בנייה שונים, רגע לפני שבעליהם החדשים מתאכלסים בהם, ובשנייה היא מתעדת מבנים הרוסים באתרים שונים בארץ, שהפכו לאתרי זיכרון של החיים שפעם התקיימו בהם.
את הסדרה הראשונה החלה ישי ליצור לפני כשנה, כשהחלה לסייר באתרי בנייה בשעות הלילה. היא החלה לצלם בנייני מגורים בשלבי בנייה, כשהם עדיין ערומים וחשופי בטון. רגע לפני פעולת הניכוס והשיוך האנושית שנותנת בהם סימנים. היא מנציחה את המבנים בשלב שבו הם עדיין חשופים ופגיעים. תאורת הלילה הרכה של אתר הבנייה זהובה ומנחמת, מלטפת את שלדי הבניינים, מוצאת יופי והדר בבטון החשוף, כמו מחליפה את חמימותה של התאורה הביתית הנעדרת.
בסדרת הצילומים השנייה מצלמת ישי בתים הרוסים במקומות שונים בארץ. בתים שנותרו ריקים, כמו שאריות חיים נטושות. ישי רואה בבתים הריקים אתרי זיכרון, שריד לחיים שהתקיימו בהם, גלעד ארעי שעוד מעט יתפוגג בעצמו מהנוף כמו מצבות בבתי עלמין.
קוביות מיליטריסטיות בצבעי פסטל
עניינה של ישי במצבות ובשאריות של חיים, כמו גם באתרים המשמשים כתחנות מעבר זמניות, בא לידי ביטוי בסדרת התצלומים "קו השבר" מ-2005. אירועים משפחתיים באותה תקופה הובילו את ישי לביקורים חוזרים בבתי חולים, בתי אבות ובתי עלמין, והולידו סדרה של עבודות המתעדות את החיים ב"בתים" אלו. יש מעידה כי מילדות נמשכה לבתי עלמין. היא מוצאת עניין רב, ארכיטקטוני וגרפי, בצורות המצבות השונות ובמרווחים ביניהן, כמו גם בהתנהגות האנושית ובטקסי האבל המתקיימים בבית העלמין.
בעוד שבסדרות קודמות ייצגו הבתים שתיעדה את קו התפר שבין יציבות להתפוררות, בין חיים להרס, בסדרה זו ישי מתעדת "בתים" המלווים את האדם בשלבי חייו האחרונים.
בסדרת התצלומים החדשה שלה, "רשות הציבור", שבה ישי לעסוק בבתי מעבר רגעיים, ועוסקת גם בחותם שמשאיר האדם בנוף המקומי. גם הפעם התמקדה ישי בפני השטח של המקלטים הריקים מאדם. היא בוחרת מקלטים ששופצו ונצבעו בצבעי פסטל עליזים, מתקתקים כמו סוכריות, מדגישה את זרותם על רקע הנוף המקומי, ואת הפער שבין המראה שלהם לבין ייעודם המקורי.
מקבץ התמונות הצבעוני שאספה יוצר מראה סוריאליסטי, שכמו נלקח מתוך חלום או סיפור אגדה: בית סגול עם דלת צהובה הנראית כאילו היא מובילה אל מנהרת סתרים, מבנה ירקרק ולידו ארובה שנצבעה כפטרייה בספר ילדים, בית בובות ורוד הנראה כממתק ענק או קובייה בכתום עז, שחלון הברזל הזעיר ופתח האוורור שלה נצבעו בתשומת לב מיוחדת בכחול.
הניסיון מכמיר הלב "לנרמל" את קוביות הבטון המיליטריסטיות באמצעות ציורי קיר נאיביים ולטשטש את זיכרון האיום הכרוך בהן, רק מדגיש ומבליט את נוכחותן בשטח. נראה כי סדרה זו מתמצתת את עיסוקה של ישי בפער הקיים במושג הבית בין פני השטח לבין המתרחש מתחתם.
מתוך: מגזין נישה
לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם