הארון של אבא ואמא

יצאת מהארון? אל תתפלא אם להורים קשה לעכל את הבשורה. אחרי הכל, ברגע זה הם נכנסו לארון משלהם. על דרכי ההתמודדות המוצעות להורים שקיבלו את הבשורה

88 שיתופים | 132 צפיות

דבורה לוז גילתה שהבן שלה הומו משיחה עם חברה טובה שלו. היו לה תחושות מוקדמות לגבי הנושא, ולמרות זאת, כשידעה בוודאות, היא לקחה את זה קשה. זה היה ביום שישי. המשפחה הגיעה לארוחה, אבל לוז מספרת כי "לא יכולתי להסתכל על האוכל והלכתי לשכב במיטה. למחרת יצאנו לטיול עם חברים ואני שכבתי מתחת לעץ והייתי מסכנה. לקח לי 5 שנים עד שנעשיתי מה שאני היום".

כשלוז אומרת "היום", היא מתכוונת למי שהיא כבר עשרים שנה. אוזן קשבת להורים רבים הנמצאים במצב דומה. יחד עם יונתן דנילוביץ', דייל שהתפרסם בתחילת שנות ה-90 כאשר בג"ץ פסק לטובתו וחייב את חברת אל-על לתת לבן זוגו תנאים שווים, הקימה לוז לפני כ-20 שנה את תהל"ה, ארגון הורים להורים של להט"בים.

"הכל בזכות הכתבה על יונתן, שהתפרסמה בעיתון הארץ ובה הוא סיפר איך אמא שלו לא קיבלה אותו וכמה זה קשה. הוא פרסם מספר טלפון של ארגון שהקים קבוצת תמיכה להורים, שהקים קבוצות תמיכה לאנשים שלהם בעיה משותפת, למשל קבוצת תמיכה למגמגמים, קבוצת תמיכה לבני משפחות בהם יש ממישהו הצורך סמים וכדומה. התקשרתי, וחודשיים אחר כך הזמינו אותי לקבוצה. באתי לשם עם בעלי דאז, האבא החורג של הילדים שלי, והיינו בפגישה הזו עם עוד 4 אמהות ועם יונתן. כך הכרתי אותו.

"יום אחד באתי לפגישה של הקבוצה, ואחת העובדות הסוציאליות שעבדו שם הצביעה עליי ואמרה: 'זו דבורה לוז'. התברר שאני היחידה שהתקשרה והציגה את עצמה בשמה המלא. עד היום יש לנו טלפון בתהל"ה, והורים שמתקשרים בדרך כלל לא מציגים את עצמם בכלל או שאומרים שם פרטי כלשהו. להגיד שם מלא עדיין קשה מאוד לרוב האנשים".

דאגתי שלא תהיה לו משפחה

עברו מספר שנים מאז, ולוז, יועצת חינוכית במקצועה שכבר יצאה לפנסיה, מספרת שהציעו לה להתראיין לרדיו. היא הסכימה, אבל ביקשה שלה ולבנה יקראו בשמות אחרים. המראיינת הסכימה, אך כאשר לוז הגיעה לבית הספר לאחר שידור הכתבה, ניגשה אליה אחת המורות ואמרה לה – 'הייתה שיחה מאוד מעניינת ברדיו, ולאימא של ההומו יש קול בדיוק כמו שלך'. אמרתי לה, 'חנל'ה, שבי. זו אני'. ממנה למדתי שאי אפשר להסתיר, ושאין בשביל מה. זה המסר שלי. מי שרוצה לרחם – שירחם, מי שרוצה לרכל – שירכל, אבל אנחנו חיים עם זה טוב מאוד".

כמו הורים רבים אחרים, לוז עברה טלטלה כששמעה על הנטייה המינית של בנה. "נורא ריחמתי עליו, כי ראיתי עתיד של זלמן שושי. ידעתי שהוא תלמיד טוב, בחור נאה, נחמד, לא שונה מבחורים נחמדים אחרים, ודאגתי שלא תהיה לו משפחה. היום, לדאבוני, הוא נפרד מבן זוגו, אבל יש להם שתי ילדות מאומצות מקסימות, אחת בת 12.5 ואחת בת 7".

מה שעזר לה הוא הידיעה שקרוב משפחה, רופא, הוא הומו, וכן כתבה שקראה בעיתון על יוסי שטרן, צייר שאת עבודותיו מאוד אהבה, אף הוא הומו, שגרמו לה להבין שחייהם שונים מאוד מהתמונה העגומה שדמיינה עבור בנה. בנוסף לאלה – גם הרבה עבודה עצמית, היא אומרת. לפסיכולוג היא הלכה לפני 20 שנה, אחרי שיצאה לפנסיה, למשך שנה, "כדי לנקות את הראש", וממנו היא קיבלה כתף תומכת בתהליך הקבלה. לדבריה, היום היחסים בינה לבין בנה ובינו לבין האחים שלו, מצוינים.


כאילו שלזוג לא סטרייטי לא יהיו ילדים ולא תהיה המשכיות משפחתית. אילוסטרציה: Photos to go

"כרגע אני מעדיפה בנות"

בשלוש השנים האחרונות הפכה איריס שש כוכבי, תושבת קיבוץ מצפה שלם הסמוך לים המלח, לפעילה בארגון תהל"ה. היא מנחה קבוצות במקומות שונים בארץ ומלווה הורים בתהליך ההתמודדות שלהם. את התהליך הפרטי שלה היא עברה לפני 8 שנים, לאחר שהיא ובעלה שאלו את בתם השנייה האם היא לסבית. "בזמן ששאלנו ובשנים שלאחר מכן הרגשנו שאנו משפחה מאוד פתוחה ומקבלת שלא עושה מזה עניין. דיברתי איתה על החששות והפחדים, אבל לא נתתי לזה הרבה מקום. גם בעיני אחרים נתפסנו כמשפחה מאוד פתוחה בנושא".

אחרי שהתפרסמו בתקשורת מספר מקרים של בני נוער שנזרקו מהבית לאחר שיצאו מהארון, היא החליטה להצטרף לקבוצת תמיכה של תהל"ה, ובמקביל החלה לעבור הכשרה להנחיית קבוצות. "שם התחלתי להבין שכשהבת שלי יצאה מהארון הדחקתי המון תחושות. לא נתתי מקום לרגשות אשם, לבושה, למחשבות כמו 'מה עשינו לא בסדר', לכעס, לדאגה הגדולה, ל'מה יגידו'. רק אז אמרתי בפעם הראשונה את המילה לסבית. היה לי מאוד נוח לצטט את מה שהבת שלי אמרה לי כששאלנו אותה, 'כרגע אני מעדיפה בנות'. בדיעבד זה התאים, כי כרגע אומר שאולי אשתנה פעם, וגם מעדיפה בנות ולא לסבית. כמו שלא אומרים סרטן".

היום היא אומרת שהיא שלמה עם הבת שלה וקל לה לדבר על זה עם אנשים, ובכל קבוצה שהיא מנחה היא מדברת על הלגיטימציה לקושי. "חייבים לתת לקושי לגיטימציה, ובאותה נשימה אני אומרת שאם נישאר במקום הזה, אז לא יקרה שום דבר אחר. זה לא נעשה קל יותר מעצמו".

אם הילד אהוב לפני – הוא יישאר אהוב אחרי

הרצח בבר נוער לא הפתיע את לוז, אבל זעזע אותה מאוד. אל מול ההורים שהתנכרו לילדיהם שנפצעו באירוע הרצח, היא מציינת את איילה כץ, אימו של ניר כץ ז"ל, שנרצח באותו הערב. מאז הרצח הצטרפה כץ לתהל"ה והפכה ליו"ר הארגון.

לאורך השנים הרבות שהיא פעילה בתהל"ה, שוחחה לוז עם כמות בלתי נתפסת של אנשים. אחד הדברים שהיא שומעת שוב ושוב קשור בדת. "יש אנשים שאומרים ש'אם זה כתוב בתנ"ך, אני לא יכול לקבל את הילד שלי. אני תמיד אומרת 'ואהבת לרעך כמוך חזק יותר מכל הדברים שכתובים בתורה'".

"הקשיים העיקריים הם קודם כל ניפוץ של חלום", אומרת שש כוכבי. "הורים מולידים ילדים ובדרך כלל בונים בדמיונם את מסלול חייהם, וחושבים שיום אחד הילד יתחתן עם בן זוג מהמין השני. יש להורים קושי עם ההמשכיות המשפחתית. כאילו שלזוג לא סטרייטי לא יהיו ילדים ולא תהיה המשכיות משפחתית.

"יש קושי מאוד גדול עם 'מה יגידו' ו'מה זה אומר עלינו כהורים'. יש בושה גדולה ופחד על הילד. הרבה פעמים אומרים 'אני יודע שמחכים לו או לה חיים כל כך קשים, כי לא לגמרי מקבלים את זה, ואם כן רק בתל אביב'. אני בדרך כלל מזכירה שהיציאה של הבת שלי הייתה בקיבוץ, קהילה קטנה מאוד ואינטימית, והקבלה שלה הייתה נפלאה. בעקבותיה יצאו באזור שלנו עוד ילדים מהארון ובכל הסיפורים שאני שומעת, כולם בקהילות קטנות, הקבלה נהדרת, חמה עוטפת ואוהבת. אני תמיד אומרת שאם הילד שלך אהוב לפני הוא יישאר אהוב אחרי בעיני הסבים והסבתות, הדודים והשכנים. עם כל הקושי, כל עוד יש אהבה ותקשורת, מתגברים על כל קושי שקשור לנושא הזה בפרט וקשיים אחרים בכלל".

באופן טבעי, לוז ושש כוכבי ממליצות להורים המתמודדים עם המיניות השונה של ילדיהם להצטרף לקבוצת תמיכה. מקום בו אפשר לדבר על הנושא מכל זווית ולקבל תמיכה של ממש מאנשים שנמצאים במצב דומה. "בדרך כלל, כשיש לך בעיה או קושי אתה חושב שאתה לבד", מסבירה שש כוכבי. "פתאום אתה מבין שלא, במינון כזה או אחר, רוב ההורים של הילדים בקהילה עוברים דברים מאוד דומים בהתחלה".

תהל"ה – 09-8855822