האפיקומן – שמחה או עוגמת נפש?

במשפחות רבות הופך האפיקומן למקור של מריבות בין הילדים עד כדי החרבת שמחת החג.

האם אפשר לקיים את ערב חג הפסח בלי אפיקומן?

בעד: מתנה פסיכולוגית מחכמינו

גיל ונטורה, פסיכולוג ומומחה לחשיבה יצירתית: "בעיניי האפיקומן הוא דבר שצריך לברך עליו כי זו מתנה פסיכולוגית מחכמינו. ניתנה לנו כאן האפשרות ללמד את הילדים שלנו אמת חיים בסיסית בדרך מלבבת. תחרות היא חלק אינטגרלי מחיי היום-יום, היא יכולה להיות מותחת ומהנה אך גם לטמון בחובה אכזבה, שהרי ידוע שבכל תחרות יש מנצח אחד."

"וכפי שאני רואה את הנושא – כולם יוצאים מורווחים. זה שמוצא את האפיקומן ירוויח את האופניים/ אייפוד, ואלה שלא ימצאו – ירוויחו את ההתמודדות עם האכזבה שלאחריה נשארים בחיים. אז בהחלט אפשר להסיר את העטיפה המגוננת."

"מעבר לכך, יש טעם נוסף ששמו מסורת, וכאדם חילוני אני ער לחשיבות שלה ללא קשר למידת דתיות של אדם זה או אחר. התועלת המובנית של המסורת ללכידות המשפחתית היא עצומה, ושואבת את כוחה מכך שהיא נשארת כפי שהיא ולא משנים אותה, גם אם דבר כזה או אחר לא מתאים לנו".

נגד: להחליף במשחק משותף

רוני מרץ, פסיכולוגית ורכזת התוכנית לפסיכותרפיה בילדים ונוער של עמותת מגוון ומכון ת.ל.מ רעננה: "אמנם שמחה רבה אביב הגיע פסח בא, אלא שלעיתים קרובות שמחת החג, ובמיוחד שיאה בערב ליל הסדר, מלווים בהרבה מתחים וחיכוכים. פעמים רבות אנו מגיעים לליל הסדר כה מותשים לאחר הניקיונות, הבישולים, הקניות וכמובן עומסי התנועה של ערב החג, שהדבר האחרון שאנו צריכים, כמו גם ילדינו, הוא תחושה של עוגמת נפש, אכזבה ובכי.

"החבאת האפיקומן ומציאתו הן מנהג שחשוב אולי לשמרו, אבל ייתכן שעם מעט מחשבה נוכל להפכו מתחרות שבה יש זוכה מאושר אחד והרבה מאוכזבים, למשחק משותף התורם לאווירה משפחתית נעימה."

"ליל הסדר יכול להיות חג של מרחב משחק ויצירה, של מפגש בין דמיון ומציאות, בין אמונה וריאליזם. אז מה עושים? אפשר לחרוג מעט מהמסורת ולהחביא הרבה אפיקומנים כמספר הילדים, ולשחק ב'חם – קר' עד אחרון המוצאים, אפשר להכריז על משימת חיפוש צוותי ועל מתנה משותפת לכל הילדים, לא משנה מי מוצא".