האנשים ששואבים ממך את כל האנרגיה: כך תעמידי אותם במקום

השיחה איתה הסתיימה, ואת מרגישה כאילו מישהו רוקן אותך. את עייפה, אולי אפילו עצבנית, ובעיקר זקוקה לשקט. אם התחושה הזו מוכרת לך, יכול להיות שיש לה הסבר שהוא הרבה יותר פיזי ממה שנדמה. פסיכולוגים ואנשי טיפול מזהירים שחשיפה ממושכת למערכות יחסים רעילות ולשליליות מתמשכת עלולה לשחוק לא רק את הנפש, אלא גם את הגוף. הסיבה לכך היא שהמוח והגוף מגיבים לאיום רגשי באופן דומה לתגובה לאיום פיזי.

>> מריבה טובה: כך תתווכחי נכון עם האנשים שאת אוהבת

כשהמוח מזהה איום

הפסיכולוגית שרה נווארטה מסבירה שהמוח שלנו אינו תמיד מבדיל בין איום פיזי לבין איום רגשי, כמו ביקורת בלתי פוסקת או מניפולציה. הגוף נכנס בעקבות זאת למצב של סטרס מתמשך, המכונה תגובת "הילחם או ברח". במצב כזה עולות רמות הורמוני הלחץ קורטיזול ואדרנלין. לפי נווארטה, התהליך עלול לפגוע באיכות השינה, להחליש את המערכת החיסונית ולעודד תהליכים דלקתיים.

ההשפעה יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה תחומים מרכזיים: מערכת העצבים, שעלולה להשאיר אותנו במצב של דריכות, חרדה ועצבנות; השינה, שעלולה להיפגע בעקבות מחשבות טורדניות על שיחות ומפגשים קשים; והגוף עצמו, שבו עלולים להופיע כאבי שרירים וצוואר, מיגרנות, בעיות עיכול ועייפות כרונית.

האם הקשר הזה מרוקן אותך?

לא כל מערכת יחסים מורכבת היא בהכרח רעילה, ולא כל שיחה קשה היא סיבה להתרחק. אבל יש כמה נורות אזהרה שכדאי לשים לב אליהן. אם את יוצאת באופן קבוע ממפגשים בתחושת ריקנות, אם השיחות נשלטות כמעט תמיד על ידי תלונות וביקורת, או אם הרגשות שלך מבוטלים שוב ושוב, ייתכן שכדאי לעצור ולבחון את הדינמיקה. סימנים נוספים הם מניפולציה, סחיטה רגשית, לחץ לגרום לך להרגיש אשמה, זלזול בהצלחות שלך ותחושה מתמשכת שאת "הולכת על ביצים".

תלונה בלתי פוסקת עלולה לאמן את המוח להיות קודר ולהרגיל אותו להתמקד בשלילי

הגבול הוא לא אנוכיות

הפסיכולוג הקליני פרננדו מורה מדגיש שאף אחת לא צריכה להשלים עם שגרה שפוגעת בבריאותה הנפשית. הוא מציע כמה צעדים פשוטים, לצד טיפול מקצועי במקרה הצורך. ראשית, להקיף את עצמך באנשים שתורמים לך ולהתרחק ככל האפשר ממי שלוקחים יותר משהם נותנים. שנית, לפנות זמן קבוע לעצמך, "אפילו עשר דקות ביום", כדי לעצור, להתנתק ולהקשיב פנימה. והצעד החשוב ביותר הוא הצבת גבולות. "להגיד 'לא' לדברים שאת לא רוצה זה להגיד 'כן' לבריאות הנפשית שלך", הוא מסביר, ומדגיש שאין בכך אנוכיות אלא כבוד עצמי.

גם פעילות גופנית מתונה, כמו הליכה או מתיחות, ושינה מספקת הן חיוניות לתמיכה במצב הרוח ובחוסן הנפשי. הצורך בתמיכה הזו ברור במיוחד לנוכח הנתונים שמביא ארגון הבריאות העולמי: יותר מ־970 מיליון איש חיו עם הפרעה נפשית בשנת 2019, ומספרי החרדה והדיכאון זינקו ביותר מ־25% בשנה הראשונה למגפת הקורונה.

וגם התלונות שלך משחקות תפקיד

ויש עוד צד למשוואה: לא רק האנשים שסביבנו משפיעים על המרחב הנפשי שלנו, אלא גם האופן שבו אנחנו מתייחסות למה שקורה לנו. הפסיכולוגית ג'אנטה רוסת מזהירה מפני תלונות שהופכות להרגל. לדבריה, תלונה בלתי פוסקת עלולה "לאמן את המוח להיות קודר" ולהרגיל אותו להתמקד בשלילי.

הפתרון אינו להפסיק להתלונן. לפעמים יש בעיות אמיתיות שדורשות פתרון, ולפעמים בהחלט מותר להתעצבן – למשל, כשגשם הורס תוכניות. הרעיון הוא להבחין בין מצב שאפשר לפעול לשינויו לבין טרדה שאין לנו שליטה עליה. בסופו של דבר, שמירה על הבריאות הרגשית אינה מחייבת לנתק כל קשר שמאתגר אותנו. היא כן דורשת להכיר במה שקורה לנו בתוכם, לזהות את המחיר שהם גובים ולהעז להציב גבולות. כפי שמסכמת נווארטה, ללמוד להציב גבולות ברורים ולעמוד בהם, גם כשזה לא נוח בהתחלה, הוא צעד חיוני. לפעמים, כדי להרגיש שוב את עצמך, לא צריך לשנות את כל החיים. צריך פשוט להתחיל להגיד לא.