האמת המרה

כשאדם יקר לילד הולך לעולמו, יש הורים שבוחרים להסתיר זאת מהילד, מתוך רצון לגונן עליו. האם הדבר רצוי ומה קורה כשילדים אלה מגלים בבגרותם שהסתירו מהם את האמת?
'אמא, לסבא שלמה היה קר כשקברו אותו?', זו היתה השאלה הראשונה שהעסיקה את צאצאי הבכור כשסיפרתי לו רק בגיל 5, שסבו נפטר כחודש לפני לידתו והוספתי כי ביום זה טיפות הגשם לא הפסיקו לרדת לרגע. הוא רצה רק לשמוע כמה שיותר זיכרונות על סבא שלמה, לדעת אם היה איש מצחיק או רציני, למה הוא מת מבלי לחכות לו שייצא מהבטן, ושאלת השאלות: 'אם סבא שלמה היה חי, הוא בטח היה קונה לי הרבה ממתקים? נכון?!', גרמה לי להתמודד שוב עם נושא המוות, הפעם מנקודת מבט של ילד בן 5.
פתאום, במין הארה כזו, היה לי ברור שגם אם הילד מעולם לא הכיר את סבו, אין לי כל עניין להעביר את הנושא בתשובה לקונית כמו: 'סבא מת כי היה חולה'. להיפך, שוחחנו על סבא שלמה שעה ארוכה; הוא שואל ואני עונה, כשבסיומה של השיחה הוא אומר לי: 'חבל שסבא מת, אבל ככה זה בחיים". ואני, נותרתי אילמת.
מגלים את עובדות העולם
הדילמה האם לספר לילד שאדם יקר שהכיר נפטר, מתחדדת בעיקר כשהילד חווה עם אותו אדם חוויות משותפות והוא קשור אליו רגשית. במציאות קשה זו, על ההורה לגלות לילד את עובדות העולם צעד אחר צעד ולעזור לו לארגן מחדש את עולמו הפנימי והחיצוני שעבר זעזוע נורא – וכל זאת במטרה להתגבר על האובדן הקשה.
"ילדים נחשפים לאובדנים כבר בגיל צעיר מאוד", אומרת ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית התפתחותית, מנהלת מכון תמוז וחברה במרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.
"בשלבי ההתפתחות הראשונים, בובה או צעצוע אהוב שהלכו לאיבוד מהווים אובדן. בשלבים מאוחרים יותר, ילדים נחשפים למוות דרך התבוננות בחיות או חרקים שנרמסו או מתו, כמו: דג זהב, נמלה".
"כבר בשלב זה, יש 'לנצל' סיטואציות אלה כדי לשוחח עם הילד בהתאם לגילו ההתפתחותי בנושא ולעזור לו לארגן את המחשבות כדי להקטין פחדים ולעזור לו לפתח מושג רציונאלי או מציאותי על המוות. מעבר לכך, ילדים גם נחשפים בכלי התקשורת לתכנים של אובדנים, כך שכאשר דמות אהובה נפטרת, המוות או האובדן אינו זר להם", מסבירה יואלס.
הורים שרוצים לספר לילד על אובדן לא תמיד יודעים, במצב עדין זה, כיצד לתווך בין הילד ובין המציאות. יואלס מסבירה כי על ההורה לאפשר לילד להביע את מגוון הרגשות שלו סביב האובדן: "חשוב שההורה יספר לילד מה קרה, ישתף אותו ברגשות כמו "גם אמא מתגעגעת לסבא". אפשר להיזכר בסיורים נחמדים או ברגעים נחמדים שהיו עם סבא. הילד גם צריך ללמוד שכאב אינו טאבו, שאפשר לדבר על המוות. רצוי לתת לילד תחושה שהנושא פתוח וניתן לדבר עליו", היא אומרת.
ואיך אנחנו כהורים נדע מה ואיך לספר והיכן לשמור על 'זכות השתיקה'?
ד"ר יואלס: "באופן כללי, אין צורך לספר לפרטי פרטים את השתלשלות הנסיבות ולחשוף את הילד לעובדות קשות לגבי המוות. אינפורמציה יתירה עלולה להלחיץ או לא להיות רלוונטית מבחינת הילד. יש לחפש את המסר הפשוט והכי פחות מורכב שאנחנו רוצים לומר. אפשר לומר לו באופן כללי שסבא נפטר ממחלה, מבלי לתאר לילד את המחלה והסבל שעבר".
"חשוב לדבר עם הילד על הכאב שלו, על הגעגוע, על פחדים שעולים. כדאי לדעת שגם אם נספר סיפור כללי כמו: 'סבא היה מאוד חולה והוא נפטר', עדיין יכולים להתפתח פחדים וילדים יכולים לשאול שאלות כמו: 'אמא, אני אמות אם אהיה חולה?' או 'אז גם אתם תמותו אם תהיו חולים?'. חשוב גם לתת לילד הסבר מרגיע לגבי שאלות אלה ובמקרה הספציפי לקשר את הפטירה של סבא לגילו המבוגר. חשוב להגיד לילד שהמוות הוא סופי, להגיד לו את הנסיבות והמקום. להגיד לו שכולם עצובים ואפשר לדבר ולשאול שאלות. בקיצור, לתת לגיטימציה לרגשות של הילד, ולענות על שאלותיו בבהירות".
יש לא מעט הורים שמוסיפים כל מיני פרטים דמיוניים כדי להקל על הילד. האם זה נכון?
שלו: "לילדים בגילאים צעירים כמו: 7-6, חשוב להסביר בצורה ברורה ואמינה את מה שהתרחש ללא משפטים דמיוניים או משפטים סתומים. רצוי להימנע מלומר לילד: 'סבא נמצא בשמיים ומסתכל עליך', 'הוא נסע רחוק ולא נוכל יותר לראות אותו'. ככל שנספר לילד באופן ברור יותר ובהתאמה לגילו את מה שאירע מבלי להעמיס בפרטים, התמודדותו של הילד תהיה טובה יותר. יש להקפיד לומר את המילה 'מת' לצד מסירת העובדות – קשות וכואבות ככל שיהיו – יחד עם הבהרה חד משמעית כי עם האובדן, חל שינוי בלתי הפיך.
אנו יודעים כיום, כי ילדים שסיפרו להם כי סבא ישן שנת נצח, פחדו פתאום ללכת לישון מחשש שלא יקומו, וילדים שנאמר להם כי 'סבא עלה לשמיים' פחדו לטוס".
יואלס דווקא תומכת באמירה 'סבא עלה לשמים': "לגבי המשפט הנפוץ שנוהגים להשתמש בו 'סבא עלה לשמיים', אני לא מוצאת בו פסול, שכן בדתות או אמונות שונות אכן מאמינים שהנשמה עולה לשמיים. שנית, הורים עושים ניסיון למקם את סבא, על-מנת לתת לילד אספקט נוסף של התמודדות. זה בסדר גמור ואין בכך כדי לעכב את ההתמודדות של הילד עם המוות".
בחלק השני של הכתבה: כיצד מגיבים הילדים לידיעה על האובדן, כיצד חוזרים לשגרה, והאם לתת לילד להשתתף בהלוויה?»
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה