האוהבים הצעירים – חלק ב'
דבר הפסיכולוגית
מהי האהבה אצל ילדים וכיצד נכון להתמודד איתה?
"אהבה היא רגש אוניברסלי שכל בני האדם חווים, לא משנה בני כמה הם", אומרת דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ובנוער. "האהבה היא גם רגש בסיסי. זהו הרגש הראשון שמרגישים בחיים. הבסיס לרגש האהבה הוא ההתקשרות שיש בין התינוק לבין מי שמטפל בו, אמא או דמות מטפלת אחרת, מתחילת חייו של התינוק, ואנו רואים שילדים בני שנתיים כבר יכולים לדבר על אהבה".
מה זאת, בעצם, אהבה?
"האהבה היא רגש מורכב. היא מורכבת מאושר, שמחה ומשיכה, אבל גם מחשש, עצב ובושה. אצל ילדים אפשר לראות שהאהבה מתחברת לשמחה ולאושר, כמו גם עצב ובושה. למשל: אהבה יכולה להביא להתביישות ברגש, ודחייה יכולה להביא לעצב. אהבה אצל ילדים היא מקסימה – תמימה וטהורה. בספרות המחקרית אהבה רומנטית מיוחסת רק למבוגרים, והיא נחלקת להתאהבות ולאהבת אמת. אבל ילדים מבינים את ההבדל בין חיבה לאהבה. הם מבינים את התחושות שאהבה מביאה איתה – הרצון לשתף, הרצון להיות יחד, הרצון לשחק יחד משחקי דמיון, כמו משחקי משפחה".
מתי מתפתחת אהבה בין ילדים? לאיזה שלב התפתחותי היא משויכת?
"בין הגילאים שלוש לשש מתקיים, מבחינה התפתחותית, השלב האגוצנטרי והבלתי מובחן, שבו ילדים מתמקדים בחברים קרובים שנפגשים עימם לאורך זמן ושיש להם תחומי עניין משותפים. ילדים בגילאי ארבע-חמש מרגישים, בנוסף להנאה מהמשחק ומהחברה, גם אכפתיות ורצון להסב אושר. זהו הגיל שבו מסיימים את השלב האדיפלי, השלב שבו לפי זיגמונד פרויד הילד מאוהב באמו והילדה באביה, ומעבירים את היחס המיוחד הזה לדמות אחרת, חיצונית. אבל אהבה בין ילדים, למרות שהיא אופיינית לגילאי הגן, יכולה להתרחש גם בגיל צעיר יותר".
אלוני סבורה שלמשפחה יש תפקיד מאוד חשוב ביכולת של הילד להתחבר לרגשותיו. "למשפחות תפקיד מפתח בוויסות הרגשי של הילד ובדיבור על רגשות. משפחות שמסוגלות לתת ביטוי רגשי לתחושות שלהן, שמסוגלות לקרוא לרגשות בשם, שמסוגלות לעורר אמפתיה בילד ולהסב את תשומת ליבו לרגשות שלו ולרגשות הזולת, במשפחות כאלה צומחים ילדים שהם יותר פתוחים רגשית ומבינים את הרגשות שלהם טוב יותר. אלו גם ילדים שיצליחו יותר חברתית ושיהיו מקובלים יותר בחברה".
האם יש משמעות למגדר, למינו של הילד שאותו אוהבים?
"כן, כי בגיל שנתיים-שלוש ילדים יודעים לאיזה מין, לאיזה מגדר, הם שייכים, אך בגיל ארבע-חמש הם מבינים שהמגדר הוא יציב ויוצרים קשר עם בני המין השני. אהבה גם מתפתחת על בסיס משיכה לשונה ממך ורצון להבין אותו".
האם ההורים צריכים להגביל קשר כזה?
"אני לא חושבת שיש ממה לחשוש. עד גיל בית הספר ילד ממוצע בישראל עובר לפחות שתי מסגרות חינוכיות. החברויות משתנות בעקבות המעברים הללו, והשינויים אינם טראומתיים. ההורה לא צריך לחשוש שמא המעגל החברתי של הילד אינו פתוח מספיק ולא צריך להפחית בתדירות הפגישות של ילדו עם החבר/ה. צריך לדעת שהזמן יעשה את שלו, ששינוי המסגרת הלימודית יבוא, שתחומי העניין ישתנו. ישנו מקרה אחד שבו אני יכולה לחשוב שהמצב דורש תשומת לב מיוחדת, וזהו המצב שבו ישנו ילד שבוחר באופן קבוע ורציף רק חברות למשחק ונמנע לחלוטין מחברתם של בנים. יכול להיות שמדובר בבחירה אישית שאין מאחוריה ולא כלום, אבל צריך להביט ולבדוק אם לא מדובר בילד שבוחר רק במשחק עם בנות משום שהוא חושש מחברתם של בנים. זה יכול להיות חשש מהפעלתנות של הבנים, האגרסיביות, המשחק הפיזי. במקרים כאלו צריך לבדוק אם הילד זקוק לעזרה כדי להתחבר עם חברים למשחק".
מה קורה כאשר קשר נגמר? איך מתמודדים עם חבר שנעלם?
"אהבה בין ילדים איננה תופעה נדירה. אפשר לראות בנים ובנות שמעדיפים לשחק יחד ומבחינתם החיבה ההדדית והמשחק המשותף מביאים להתעוררותו של רגש חיבה גדול עוד יותר. בניגוד לאהבה אצל מבוגרים, באהבה אצל ילדים אין קונפליקטים. גם אם יש פרידה, היא לא נתפסת כטרגדיה או כסוף העולם. גם פרידה או ניתוק פתאומיים לא נתפסים כמשהו טראומתי, כי זו אהבה שנעימה כל עוד היא קיימת, ולכן היא כה מקסימה ומתגמלת. זו אהבה שמאפשרת שיתוף והנאה, וגם קצת התנסות בקשרים עם בני המין השני".
אז אם הילד משחק עם חברה, והילדה עם חבר, אין מה "לדאוג"?
"למה לדאוג? זוהי התנסות נפלאה. החוויה של האהבה ושל היותך נאהב משאירה מאחוריה רגשות טובים. אנחנו זוכרים את הילד שאהבנו, את השיער שלו או את הריח, את המקום שבו שיחקנו ואת המתנה שקיבלנו. בעיקר אנו זוכרים את הרגש וכמה היה נעים לחוש אותו. הזיכרונות הללו נוטעים בנו ביטחון, כי משמעותם שישנו עוד אדם שאהב אותנו, למרות שהוא לא מהמשפחה הקרובה.
"בגילאים יותר מאוחרים, כמו גילאי שמונה-תשע, אהבה קשורה כבר למקובלות חברתית, למי יותר או פחות אטרקטיבי, אבל בגילאי הגן לאהבה יש פן טהור יותר והיא בהחלט מותירה אחריה חותם".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה