האהבה מתה?

התרבות היפנית קידשה בעבר את האהבה ואת הארוטיקה, אך הגמישות הדתית והמתירנות הגדולה של היפנים, הובילו גם להתפוגגות השאיפה לזוגיות ומוסד הנישואים. מה קרה לאהבה ביפן?

88 שיתופים | 132 צפיות

"מאז ומעולם הייתה האהבה בין גבר לאישה מרכזית וחשובה מאוד בתרבות היפנית. המושגים אהבה, ארוטיקה ופריון תמיד היו כרוכים זה בזה ובאו לידי ביטוי באמנות היפנית בתמהיל של שמחת חיים, יצריות, תוגה ודכדוך", מסביר בן עמי שילוני, פרופסור אמריטוס להיסטוריה ולתרבות של יפן באוניברסיטה העברית בירושלים.

השינטו, הדת הקדומה של יפן, היא דת ארוטית מאוד משום שהיא עוסקת בפריון האדם והאדמה. במקדשים רבים מוצבים פסלים של אברי מין זכריים ונקביים המשמשים לטקסי פולחן של המבקשים לידה מוצלחת. צפונית לעיר נגויה נמצא מקדש שכולו מוקדש לאיבר המין הזכרי. במרכזו ניצב איבר מין מעץ באורך של שני מטרים וחצי ובמשקל של 280 קילוגרם. במסורת היפנית נוהגים אחת לשנה להוציא מתוך המקדשים דגם בזעיר אנפין של המקדש ולרקוד אתו ברחובות. מהמקדש הזה, לעומת זאת, מוציאים את הפסל של איבר המין ועמו רוקדים ברחובות, במטרה להגביר את פריון האדם והאדמה.

במאה השישית הגיעה ליפן דת חדשה, הבודהיזם. בדומה לנצרות, הבודהיזם מתייחס באופן שלילי לגוף, ליצר ולמין, והאידיאל שלו הוא התנזרות ממין. הבודהיזם לא דחק את השינטו אלא התמקם לידה, ועד היום רוב רובם של היפנים הם שינטואיסטים ובודהיסטים כאחד.

אקט מיני כהתעלות נפשית

"במאה ה-12 קמה ביפן כת בודהיסטית שהאמינה שהאקט המיני הוא שיא ההתעלות הנפשית והם הפכו את המין לטקס. הכת הזו דוכאה, כי דעותיה היו קיצוניות מדי. מאה שנים לאחר מכן, במאה ה-13, הכריז נזיר בודהיסטי גדול בשם שינראן שיש להפנות עורף למצוות חיי הנזירות ברוח הבודהיזם.

שינראן התחתן עם נזירה, הוליד שבעה ילדים וייסד כת בשם ג'ודו שינשו שאין בה נזירות. כת זו קיימת עד היום כאחת הכתות הבודהיסטיות הגדולות ביפן. בניגוד לאירופה, שם התחוללה סערה אדירה כשמרטין לותר התיר לכמרים להתחתן וגרם להתפלגות הנצרות לקתוליות ולפרוטסטנטיות, ביפן עברו הדברים עברו בשקט וכל אחד בחר בתפיסה הדתית המתאימה לו".

רומנטיקה בתשלום

"האהבה קיבלה ביטוי שונה אצל הלוחמים הסמוראים היפנים, שהיו השליטים החשובים והמובילים מהמאה ה-14 עד המאה ה-16, תקופה שהתאפיינה במלחמות פנים. אצל הסמוראים האהבה נחשבה לתכונה רכרוכית והם לא הביעו גילויי אהבה כלפי נשותיהם וילדיהם. לעומת זאת, קשרי אהבה בינם לחבריהם לנשק ולאדונם-מפקדם היו מקובלים ואף נחשבו לחלק מהמסורת הסמוראית. כפי שהתקיימה אהבה הומוסקסואלית בין נזירים, כך היא התקיימה בין סמוראים, והתרבות היפנית לא שמה שום סטיגמה על יחסים חד מיניים. היה מקובל שלאנשים רמי מעלה הייתה מאהבת וגם מאהב. ההומוסקסואלים התחתנו והולידו ילדים, אבל החזיקו מאהבים מהצד.

"במאה ה-17 נוצר מעמד בורגני של סוחרים עם פנאי, כסף ורצון ליהנות מהחיים. בכל הערים הגדולות ביפן קמו רובעי שעשועים ובהם בתי תה ובתי בושת, שהציעו מין וארוטיקה בתשלום. בתחילה הזונות היו לרוב בנות כפר עניות שנקנו מהוריהן והועסקו בזנות, אבל בהדרגה שכללו היפנים את מוסד הזנות. הזונות הציעו לא רק יחסי מין בתשלום, אלה גם רומנטיקה בתשלום. הן למדו כל מיני מיומנויות נוספות וגבו עליהן תשלומים מיוחדים, וכך התגבש מוסד הגיישה. תפקידה של הגיישה היה לבדר גברים בתשלום. הנשים שנבחרו לשמש כמארחות בבתי התה היו היפות והמשכילות ביותר. הן למדו נימוסים ואת אמנות הדיבור (ביפנית קיימת שפת נימוסים מיוחדת).

"הגיישה הייתה אמנית הדיבור. היא ישבה עם הלקוח, דיברה, צחקקה ופלירטטה אתו. היא הייתה בקיאה בנגינה, בשירה ובריקוד והגברים היפנים היו מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף בשביל שירותיה. הגיישה העניקה לגברים היפנים את הרומנטיקה שהייתה חסרה להם בבית במסגרת עסקה מסחרית ברורה לשני הצדדים".

"באופן עקרוני לא עסקו הגיישות בזנות, אבל יחסים בין גבר ואישה לא תמיד נשארים אפלטוניים. כמעט לכל גיישה היה פטרון, שקנה בבית הגיישות את הזכות הבלעדית לקיים אתה יחסי מין. אם הפטרון היה מתחתן עם הגיישה שלו, מעמדה החברתי היה עולה.


הגיישה העניקה לגברים היפנים את הרומנטיקה שהייתה חסרה להם בבית. אילוסטרציה: ingimage

גן עדן ארוטי לגברים

"באמצע המאה ה-19, כשיפן נפתחה למערב, הגיעו המוני תיירים מערביים ליפן. ליפן הייתה תדמית של גן עדן ארוטי לגברים. היפנים סיפקו להם את הסחורה המבוקשת והזנות פרחה. לא תמיד הוצעו לזרים גיישות אמיתיות, שעלו הרבה כסף, אלא נשים צעירות שהתחפשו לגיישות. הזרים גם נהרו לבתי מרחץ מסורתיים המשותפים לגברים ולנשים, שגם אליהם התייחסו כאל בילוי ארוטי.

יפן נראתה אמנם כגן עדן ארוטי לגברים מערביים, אך הגברים היפנים לא התייחסו כך לחברה שלהם. זונות וגיישות היו נגישות בתשלום, אבל הנשים היפניות הרגילות לא היו כל כך נגישות, מה גם שהן הסתירו את גזרתן בלבוש הקימונו.

דווקא כשיפני נסע לאירופה, הוא נחשף שם לתפיסתו לפריצות גדולה, שהתבטאה בפסלי נשים עירומות שהיו פזורים במקומות ציבוריים ובנשים שהתהלכו בבגדים צמודים עם מחשופים עמוקים. והנה, שוב רואים כיצד פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה", מסכם פרופ' שילוני.

נערות פן-פן

"עם הכיבוש האמריקני, אחרי מלחמת העולם השנייה, חל שינוי גדול מאוד ביפן. האמריקאים, שבאו עם הרבה דולרים בכיס, הביאו מחדש לפריחת הזנות. המצב הכלכלי ביפן היה גרוע והזונות, שכונו נערות פן-פן (לחם ביפנית), התעניינו יותר במזון למשפחתם מאשר בכסף. האמריקנים כפו על היפנים חוקה דמוקרטית שלפיה יש להעניק לנשים שוויון זכויות מלא ובשנת 1956, עם תום הכיבוש, הוצאה הזנות מחוץ לחוק ביפן. ואולם, אף על פי שהזנות נאסרה, היא המשיכה להתקיים ביפן, בחסות העולם התחתון.

כדי לברוח מאימת החוק, מצאו העבריינים דרכי כיסוי והעבירו את הפעילות לבתי מרחץ טורקיים, שזכו לכינוי "ארץ הסבון". היפניות אמנם רחצו את הגברים, אך גם הציעו שירותים נוספים תמורת תשלום. במקביל, ארגנו גברים יפנים טיולים מאורגנים למטרות מין בדרום מזרח אסיה, שם שירותי המין היו זולים בהרבה מאשר ביפן עצמה".


על הצעירים המועסקים על ידי חברות גדולות מופעל לחץ להינשא עד גיל 30. אילוסטרציה: ingimage

עולם הולך ונעלם

מוסד הגיישה כמעט נעלם ביפן, שכן הוא מצריך משאבים רבים כדי להכשיר גיישות, ומעט יפניות רואות בו קריירה. נוסף לכך, הצעירים היפנים אינם מגלים עניין בבידור המסורתי הזה. עם זאת, הרומנטיקה בתשלום לא נעלמה. היא קיימת בדמות מועדוני לילה, שם מארחות ממלאות כביכול את הפונקציה של הגיישה, אך ברמה הרבה יותר נמוכה. הלקוח לא משלם עבור האירוח, אך המארחת דואגת שהוא יזמין שתייה למכביר וכך המועדון מרוויח.

חג האוהבים היפני
העולם מערבי חוגג את חג האוהבים ב-14 בפברואר, יום ולנטיין הקדוש. גם ביפן מקדישים יום מיוחד לאוהבים וקוראים לו חג הטנבאטה. חג זה מציין את סיפור המפגש בין שני כוכבים המתרחש פעם אחת בשנה בלבד, ביום השביעי בחודש השביעי של לוח השנה הירחי. החג הוא סמל לאהבה נצחית ולגשר בין אוהבים – בין אנשים ובין תרבויות. ביום הזה ניתנת הזדמנות לסיפורי אהבה להתממש, הודות לגשר שמימי שנפרש ומאפשר לנאהבים לחצות מכשולים גדולים ולהתחבר. בערב יום זה כותבים האנשים את משאלותיהם בשיר קצר על גבי רצועות נייר ארוכות, המכונות טאנזאקו, שאותן תולים על ענפי במבוק ארוכים. ענפי הבמבוק, המסמלים על פי המסורת היפנית אריכות ימים והתחדשות, מקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. הקישוטים בחג הזה מובאים לשדה, שם מניחים אותם מתוך אמונה שהם מביאים פריון לשדה. החג מבליט את הקשר בין אהבה, ארוטיקה ופריון.

המתירנות ביפן חוגגת היום, ואילו השאיפה להינשא הולכת ומתפוגגת. "נשים יפניות צעירות אינן רוצות להתחתן משום שזוהי רק עבודה לתפיסתן. לעתים עליהן לדאוג לפרנסת הוריהן ולרווחתם של הורי החתן ואחר כך גם לממן את עלות בתי האבות. היום תוחלת החיים ארוכה והן שואלות עצמן לשם מה הן זקוקות לעול הזה על צווארן. הן מרוויחות יפה, מתגוררות אצל ההורים ומעדיפות לעשות חיים עם השכר שהן מרוויחות. אם יש להן חבר, הן מבלות אתו ב'מלונות אהבה' הפופולריים ביפן.

"כיוון שהמתירנות שכיחה, היפניות נהנות מהחיים ללא התחייבויות", מספר פרופ' שילוני. לדבריו, את הרגש האימהי הטבעי הצעירות היפניות מנתבות לטובת כלבלבים קטנים ומרעיפות עליהם המון אהבה.

תדירות נמוכה של יחסי מין

הצעירות היפניות הנשואות מלאות טענות כלפי הגבר היפני, שאינו מעניק להן כבוד או אפילו חיי מין, שכן הוא עובד עד עשר בלילה, ובהגיעו הביתה הוא רק צונח מול הטלוויזיה. בסקר בינלאומי שנערך לאחרונה על תדירות יחסי המין בקרב זוגות נשואים, יפן הייתה במקום הנמוך ביותר.

גם הגברים היפנים הצעירים כבר לא ששים להתחתן. נפתחו שם בתי מלון מיוחדים, שבהם גברים יכולים לתת דרור לפנטזיות שלהם עם נשים וירטואליות. קיימת גם תופעה נרחבת של צעירים יפנים שמסתגרים בביתם במשך תקופות ארוכות, לעתים אף במשך חודשים ושנים. על הצעירים המועסקים על ידי חברות גדולות מופעל לחץ להינשא עד גיל 30, כי התפיסה הרווחת היא שגבר נשוי יגלה יציבות ולא יעזוב את החברה.

"יש שם משהו עצוב מאוד", קובע פרופ' שילוני. "בשנים האחרונות שורר דכדוך בקרב הצעירים, והם חשים ריקנות לאחר שהגיעו למקסימום מההיבט הכלכלי ומבחינת ההישגיות בעבודה. דווקא רעידת האדמה שהכתה לאחרונה ביפן טלטלה רבים, הוציאה אותם משלוותם והעניקה תכלית לחייהם. הממשלה ביקשה מאזרחים להתנדב ולתת יד לשיקום האזורים שנפגעו והמון צעירים עזבו את מוסדות ההשכלה ומקומות העבודה כדי לסייע במאמץ הלאומי. את דבריו חותם פרופ' שילוני בנימה אופטימית: "אני מקווה שכל ההתעוררויות הללו ביפן הן סימן לבאות ושגם חיי האהבה, המין והארוטיקה יחזרו להיות כפי שהיו בימים עברו".