האהבה הראשונה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אם הילדים שלכם בני שמונה לערך, קרוב לוודאי שכבר התחלתם לשמוע על זוגות חברים שנוצרים אצלם בכיתה, ואולי אפילו אצל הילדים שלכם בעצמם. כן, זה בערך הגיל שבו המשפט "איכס בנים/בנות" מתחיל לצאת מהלקסיקון, והמילה "מאוהב" הופכת להיות שגורה בפיהם. אבל יחד עם השמחה על כך שילדיכם מגלים לראשונה את ניצני האהבה הרומנטיות, מגיעות גם הדאגות והשאלות. מה נחשב לבריא ביחסים שכאלו? מה בדיוק הם עושים כשהם מחליטים להיות חברים? והאם צריך לדאוג כאשר הילד או הילדה שלנו נשארים מחוץ למעגל, ללא חבר או חברה?

לא חברות מינית

"בגיל שמונה ישנם שני סוגים של חברויות", מסביר ד"ר גל מאירי, פסיכיאטר ילדים ונוער. "יש ילדים מפותחים יותר, שמפתחים חברות רומנטית לפני גיל ההתבגרות, וישנם ילדים שסקרנים לגבי חברות ומתרגלים מיומנויות חברתיות דרכה. אצל ילדים רבים נתפסת החברות כחוויה של מקובלות חברתית ואפילו כחיקוי להתנהגות של ההורים, של אח גדול או של תוכניות טלוויזיה פופולריות. בדרך כלל החברויות בכיתה הופכות לטרנד, ומי שאין לו חבר או חברה נחשב לפחות מקובל בחברה".

כשהילדים מדברים על חברות בגיל הזה הם מתכוונים לאותו סוג של חברות שקיימת בגיל ההתבגרות?
"לא", קובע ד"ר מאירי. "בגיל שמונה החברות אינה חברות מינית. עם זאת, בגיל הזה יש לעיתים סקרנות מינית, גם טבעית וגם בגלל החשיפה למדיה, והילדים מפנימים את הדינמיקה של הסביבה ומנסים לחקותה".

אם כך, כיצד על ההורה להגיב על החברות החדשה?
"לתגובת ההורה יש משקל חשוב בעיני הילד", אומר ד"ר מאירי. "תגובה קיצונית של בהלה, שמשדרת לילד שמשהו לא בסדר, עלולה להעביר לו מסר לא טוב לגבי נושא הזוגיות. בחברות בגיל הזה יש יותר עיסוק חברתי מאשר עיסוק רומנטי או זוגי. כאשר הילד בוחר לעצמו בת זוג נחמדה, או להיפך, חשוב שההורים יפרגנו".



ומה עלינו לעשות, אם נראה לנו שהילד או הילדה ביצעו בחירה לא נכונה של חבר או חברה?
"המסר לילד צריך להיות שההורה מאוד שמח שיש לו חברה ויאפשר כל קשר זוגי, כל עוד אינו נפגע פיזית או נפשית מהקשר", מסביר ד"ר מאירי. "ההורה צריך לעשות הערכת מצב בכל מקרה לגופו ולהעיר את תשומת ליבו של הילד לכך שמי שבו בחר כחבר הינו ילד אלים, למשל".

מה על ההורים לעשות בפועל?
"הם צריכים להישאר עם עין פקוחה", אומרת ד"ר עפרה ארן, מנהלת השירות הסוציאלי במרכז "שניידר" לרפואת ילדים. "עליהם לא לאפשר לילדים להשאיר את דלת חדרם סגורה כל הזמן. עליהם לבדוק, למשל, היכן הילדים משוטטים באינטרנט או במה הם משחקים".

ומה על ההורים לעשות אם הם חשים שילדם מנוצל במסגרת הקשר הזוגי הצעיר?
"במקרים כאלו על ההורים לשקף לילדים את המציאות כפי שהיא נראית למתבונן מהצד", קובע ד"ר מאירי. "ההורים צריכים להראות לילד שהצד השני פחות מעוניין או לא נותן יחס ראוי. אך חשוב לא להקצין את הדברים".

מאחורי הדלת הסגורה

בעיה נוספת שבה הורים עלולים להיתקל קשורה לזמן הרב שהילדים משקיעים בחברות הטרייה. הזמן הרב עלול פעמים רבות לפגוע בתחום הלימודים. "כדאי שהתערבות הורית תיעשה אם שגרת היומיום של הילד נפגעת, אם התפקוד שלו נפגע או אם הילד מידרדר בלימודים בגלל הקשר", מדגיש ד"ר מאירי".

נקודה נוספת שמטרידה הורים רבים, נוגעת לכך שהילדים נסגרים בחדרם עם בן או בת הזוג, כאשר ההורים נותרים בחוץ ולא יודעים מה מתרחש מאחורי הדלת הסגורה. לדברי ד"ר מאירי, ההחלטה אם לאפשר זאת או לא, תלויה במנטליות של הבית, אך הוא לא רואה בסגירת הדלת כשלעצמה בעיה. "עצם האיסור עלול להעביר לילד מסר שההורה אינו סומך עליו, כאשר למעשה הילד רק רוצה לחסוך לעצמו את המבוכה של הקנטות אחיו", הוא מסביר. "כמובן שתלוי גם מי ההורה ומי החבר של הילדה או הילד. אם ההורה אינו חש בנוח כאשר הדלת סגורה אני מציע לו להורות לילד להשאיר את הדלת פתוחה".

פרידה ראשונה

סוגיה נוספת שממנה חוששים הורים רבים בכל הקשור לחברויות בגיל צעיר היא הפרידה, בעיקר כאשר היוזמה מגיעה מהצד השני. החשש הוא שהילד או הילדה ייפגעו מההחלטה לעזוב אותם.

מה עושים במקרה כזה?
"במצב זה הילד יכול להיות עצוב ואפילו לא לרצות להגיע לבית הספר", אומרת ד"ר ארן. "יהיה לו קשה לפגוש את מי שעזב אותו או את מי שהוא עזב. חשוב להזכיר לילד במצב זה שטבעו של משבר לעבור. אבל גם אנחנו, כהורים, לא יכולים לצפות שהילד יהיה שמח מיד אחרי הפרידה ואנחנו צריכים להבין שזה לוקח זמן. אם הם מזהים סימנים חיצוניים מדאיגים, חשוב לפנות ליועצת בית הספר או לגורם מטפל".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין הורים וילדים, דצמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter