45 מיליון דולר בייבי: למה ד"ר קירה רדינסקי לא שמחה על הגיוס המטורף שלה?

נעמי, בתה הבכורה של ד"ר קירה רדינסקי היא רק בת חמש, אבל אימא שלה עדיין צריכה לפעמים להיכנס לגוגל כדי לחפש תשובות ולענות לקטנה על כל מיני שאלות הרות גורל שמציקות לה. העובדה שאימה היא ד"ר למדעי המחשב, מדענית בעלת שם עולמי, חוקרת פורצת דרך ויזמית הייטק בינלאומית מצליחה, עדיין מחייבת את רדינסקי להתמודד עם השאלות של הקטנה, ובקרוב כנראה גם עם אלה של אחיה הקטן, אדם בן השלוש. למשל: למה הזמן זז רק קדימה ולא אחורה או לצדדים? מה יקרה כשהשמש תתפוצץ, ולאיזה כוכב נלך? איך עובד הלב? ואיך אפשר לגרום לאנשים לא למות?

>> הרבה יותר מאימא של אילון: סיפור החיים מעורר ההשראה של מיי מאסק

השאלה האחרונה של נעמי, מעסיקה מאוד את רדינסקי, מנכ"לית וממייסדי החברה "דיאגנוסטיק רובוטיקס" לחיזוי רפואי, ומי שיש לה חלק לא מבוטל בהפיכת ישראל לסטארט אפ ניישן. "הדור של ילדינו יחיה עד גיל 200", היא פסקה בעבר וגם היום היא עומדת מאחורי ההצהרה הדרמטית. "תוחלת החיים עולה מאסיבית ומי שיחיה עד גיל 200 כבר נולד היום". נשמע כמו הערכה דמיונית? לא כשהיא באה מפיה של ד"ר רדינסקי, שהמילה שאפתנות היא שמה השני, והפטיש שלה לתגליות רפואיות כבר הביא לה הרבה קבלות ופרסים, שלא לומר מיקם אותה בהיכל התהילה של המדענים הגדולים בעולם.

"אם פתאום היו אומרים לך שזכית בלוטו ב-45 מיליון, היית מאוד שמחה כי לא ציפית לזה. במקרה שלי זה נבנה לאורך תקופה ארוכה ולא הרשיתי לעצמי לשמוח"

 

"תוחלת החיים עלתה ביותר מ-6 שנים בין 2000 ל-2019 וגדלה כמעט ב-40 שנה לעומת שנת 1900", היא ממשיכה, "המגמה ברורה והתפקיד של המדענים בעת הנוכחית היא להרחיב את הידע העולמי ולו במעט ולהצעיד אותו קדימה. פריצת גבולות הידע בעולם היא מה שמניע אותי". רדינסקי פורצת גבולות בהרבה יותר ממובן אחד. בימים אלה יש לה כל הסיבות להתענג על הצלחת הענק הטרייה שלה: החברה שהיא עומדת בראשה גייסה לאחרונה 45 מיליון דולר. זהו סבב הגיוסים השני של החברה, שפיתחה מערכת לחיזוי התדרדרות במצבים רפואיים, שתסייע לרופאים וצוותים רפואיים לקבל אבחנות מהירות ומדויקות, באמצעות בינה מלאכותית. בסבב A של החברה, הם גייסו כמחצית מהסכום, שנחשב מכובד בפני עצמו.

גיוס של 45 מיליון דולר זה ביג דיל.
"זו תחושת הקלה אבל לא באמת יום חג. אם פתאום היו אומרים לך שזכית בלוטו ב-45 מיליון, היית מאוד שמחה כי לא ציפית לזה. במקרה שלי זה נבנה לאורך תקופה ארוכה ולא הרשיתי לעצמי לשמוח, אבל זה דבר גדול לחברה. אני כבר מסתכלת צעד קדימה – איך להביא ערך אמיתי לאנושות בנושאי בריאות".

מה את רואה באופק?
"יש שתי בעיות של האנושות – אחת, אם לא מטפלים בבריאות לא נצליח לטפל בגודל האוכלוסייה שגדלה ומזדקנת. הרופאים לא עומדים בקצב וצריך להבין את זה לעומק, לעשות אופטימיזציה ולשנות מודלים רפואיים. היום לרופא משפחה בארץ יש 2,000 פציינטים, לרופא משפחה בארצות הברית יש 5,000 פציינטים – המגמה הזאת רק הולכת לגדול, וזה פער שצריך לסגור. הבעיה השנייה היא משבר האקלים, ושתי הבעיות האלה מזינות האחת את השנייה".

נדמה שהגיוס הזה יוצא דופן בהתחשב במשבר שפוקד את ענף ההייטק.
"זה לא משבר. יש freeze, בגלל כמות גיוסים שהייתה גדולה מדי ונוצרה בועה, אבל בטווח הארוך אין לזה משמעות. זו רק מהמורה בדרך. ראינו את זה בשנת 2000 ובשנת 2008. בממוצע כל חמש שנים קורה משהו – מלחמה, או משבר דיור, והשוק עולה ויורד. התפקיד של היזם הוא להתמודד עם אלה, להצליח לשרוד ולעבור את התקופות הקשות ואז לפרוח עם כולם. זה חלק מהבעיה אבל גם חלק מהכיף כשזה מצליח. תראי מה קורה בשוק שבו אני פועלת: שוק הבריאות, שיש בו הרבה ערך לאנושות, לא זכה לפני הקורונה להד. פתאום הקורונה הגיעה וראינו מה ההשלכות של עומס על מערכת הבריאות, ואת ההשפעה הישירה על הכלכלה. בשל כך, חברות בתחום הבריאות עשו קפיצה גדולה. למרות הרקע הקודר של המגיפה, הוא הוביל את דיאגנוסטיק רובוטיקס לטפל ב-28 מיליון איש בארצות הברית".

"לפני 100 שנה נשים לא הצביעו ואישה שהתחתנה הפסיקה אוטומטית לעבוד. לפני שנתיים פחות מ-8 אחוזים מהיזמים היו יזמיות, אבל התפיסה משתנה. גם אם דברים לא קורים בדור שלנו, הם יקרו בעתיד"

 

הגיוס המוצלח הוא לא הסיבה היחידה למסיבה עבור רדינסקי בימים אלה. את מועד הריאיון שלנו היא קבעה ליום הולדתה ה-36, בשעה תשע בערב. "זה הבילוי שלך? במקום לצאת לארוחת ערב או לדרינק עם הבעל?", אני שואלת אותה בחיוך, והיא משיבה בדידקטיות דרך הזום: "אנחנו נחגוג מחר בשישי עם המשפחה שלנו בארוחת ערב בבית".

הנונשלנטיות שבה רדינסקי מתייחסת לדברים היא מוטיב חוזר לאורך כל הריאיון. שום הישג – גדול ככל שיהיה – שום פריצת דרך עולמית וגם לא העובדה שבתחום עיסוקה היא תמיד במיעוט נשי, לא יגרמו לה להתפוצץ מרוב נחת או גאווה. זו רק הסקרנות המדעית שלה שהיא חזות כל חייה, ולא יודעת שובע.

הקריירה המפוארת של רדינסקי רצופת הישגים משמעותיים ומשני חיים, שתקצר היריעה מלהכיל. ב-2016, כשהיא בת 30 בלבד, נמכר הסטארט-אפ הקודם שלה SalesPredict ל-eBay תמורת 40 מיליון דולר. רדינסקי שימשה ראש מחלקת הנתונים של החברה והמדענית הראשית שלה בארץ עד 2019, אז מונתה לתפקיד יו״ר וסמנכ״לית טכנולוגיה של דיאגנוסטיק רובוטיקס.

שמה של רדינסקי הדהד בארץ ובעולם עוד לפני זה: ב-2013 היא נכללה ברשימת הממציאים היוקרתית של המגזין הטכנולוגי של אוניברסיטת MIT והוכתרה על ידי טיים מגזין כ״ממציאה מודרנית״, ב-2015 מגזין פורבס העולמי בחר בה לרשימת 30Under30 הנחשבת, בין לבין היא נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות וברזומה שלה ניתן למצוא גם מלגה מיוחדת מגוגל, פרס מיוחד מטעם יאהו ומספר פרסים מהטכניון.

נשים הן עדיין בגדר מיעוט מזערי בעולם ההייטק.
"צריך לזכור שאנחנו נקודה קטנה בהיסטוריה, לפני 100 שנה נשים לא הצביעו ואישה שהתחתנה הפסיקה אוטומטית לעבוד. לפני שנתיים פחות מ-8 אחוזים מהיזמים היו יזמיות, אבל התפיסה שלנו כלפי נשים יזמיות עוברת טרנספורמציה. מי דמיין את התקדמות הליברליזם בתחומים הטכנולוגיים ואת הדרך שנעשה בדרך לשוויון אמיתי? הדברים משתנים. היום חופשת לידה היא גם לגברים, וזה אומר שלא רק האישה אחראית על המשפחה. אני מלמדת בטכניון, ובתואר ראשון במדעי המחשב יש כבר 50 אחוז נשים. אז גם אם דברים לא קורים בדור שלנו, הם יקרו בעתיד".

התחום הרפואי עניין את רדינסקי מגיל צעיר מאוד. תחילה חשבה על עולם הרפואה, כי נושא הסרטן ריתק אותה, אבל אחרי שעשתה בגיל 14 פרויקט לטכניון בתחום, היא הבינה שקשה לה לראות דם. בגיל 15 היא המירה את לימודי הרפואה בלימודי מחשב, וסיימה כמצטיינת נשיא. את התואר השני עשתה עם מסלול ישיר לדוקטורט, שעסק בחיפוש תבניות וחיזוי אירועים בתחום הבריאות והתפשטות מחלות.

"גדלתי בבית של נשים שכולן עשו הכל. הן היו נשים חזקות וקרייריסטיות שלא יכלו לנסוק כי הן היו במצב הישרדותי. אולי כבר אז מתוך התבוננות בהן, ידעתי שאני מסוגלת לעשות הכל"

 

במהלך הדוקטורט פיתחה רדינסקי יחד עם שותפיה את "דברה", מערכת ביג דאטה משוכללת החוזה מגמות עתידיות על פי תבניות ואירועים היסטוריים. היא פיתחה מודל המאפשר לחזות אירועים כמו אסונות טבע, מגיפות, התקפות טרור והשפעתם הכלכלית, ואף הצליחה להתריע ולמנוע אירועים. רק אל תעזו לקרוא לה מגדת עתידות. "מגדת עתידות זה לא מהעולם שלי, זה רוחני", היא מתקוממת, "אצלי הכל הוא אנליטי, מבוסס דאטה".

אם תלכי לקזינו תוכלי לחזות את מהלך הדברים שם? או אולי בבורסה?
"בקזינו לא. בבורסה מפעילים אלגוריתמים דומים של בינה מלאכותית, אבל צריך משיכה לזה ואני לא שם".

את יכולה לצפות אם יהיה שלום כאן בין העמים?
"כל פעם שקרה שלום במזרח התיכון זה היה כשדעת הקהל בישראל בטחה בצד השני. הדרך הכי טובה להגיע לשלום היא כשיש לאזרחי ישראל אמונה בצד השני. דוגמה לכך היא השלום עם ירדן. אמון זה מה שבסופו של דבר סלל את הדרך לשם".

כשהאנטישמיות הרימה ראש

רדינסקי נולדה ב-28 ביולי 1986 בקייב, אוקראינה, לאימא מהנדסת תוכנה. אביה הביולוגי, גם הוא מהנדס תוכנה, לא היה בתמונה עוד בשלב ההיריון של אימה. אחרי הלידה היא גדלה עם אימה נטליה ודודתה מילנה, גם היא מהנדסת תוכנה, יחד עם סבתא ראיסה. הן עלו יחדיו לישראל בעלייה הגדולה של תחילת שנות ה-90, רדינסקי הייתה אז בת ארבע בלבד. "גדלתי בבית של נשים שכולן עשו הכל", היא אומרת, "הן היו נשים חזקות וקרייריסטיות, אבל הן לא יכלו לנסוק כי הן היו במצב הישרדותי. אולי כבר אז מתוך התבוננות בהן, ידעתי שאני מסוגלת לעשות הכל".

עזבתן את אוקראינה מטעמי ציונות?
"לא היה לנו טוב שם. האנטישמיות הרימה ראש, למשל אם רצית ללכת לספריה והיה כתוב בתעודת זהות שלך שאת יהודיה, לא יכולת לקבל את כל הספרים שרצית. בעקבות פיצוץ הכור הגרעיני, נגמר המזון ואנשים נאלצו לשחד כדי להשיג אותו. במקביל התחילו שמועות על פוגרומים, אבל מי שרצה לעזוב קוטלג כחולה נפש כי מי ירצה לעזוב את הקומוניזם לעולם המערבי המושחת? בשנת 1989 התחילה ברית המועצות להתפרק והיה לחץ לתת ליהודים לעזוב, אבל היו מגבלות. עלה כסף להוציא ויזה, אבל היה אסור להוציא כסף והתנאי לקבל אותה היה להתפטר מהעבודה. אנשים העבירו ציוד מחוץ לברית המועצות על מנת למכור ולקנות את החירות שלהם. עזבנו בלי להסתכל לאחור".

"אם רצית ללכת לספריה והיה כתוב בתעודת זהות שלך שאת יהודיה, לא יכולת לקבל את כל הספרים שרצית. במקביל התחילו שמועות על פוגרומים, אבל מי שרצה לעזוב קוטלג כחולה נפש – כי מי ירצה לעזוב את הקומוניזם לעולם המערבי המושחת?"

 

איך הייתה הקליטה שלכן בארץ?
"עלינו לארץ בלי כלום והגענו לחיפה. בדיוק פרצה אז מלחמת המפרץ, הייתה שביתה במשרד הפנים ולא יכולנו לקבל תעודת זהות. בפיקוד העורף אי אפשר היה לקבל מסכה בלי תעודת זהות, אנשים התחננו שם שהם לא רוצים למות עם הילדים שלהם עד שהמפקד התרצה והסכים לתת. חוץ מזה היינו צריכות למצוא דירה, אימא שלי עשתה קורס הסבה להוראה ובינתיים בשביל הפרנסה עבדה עם ילדים. סבתי עבדה בניקיון".

חייתן בעוני?
"אנחנו לא תפסנו את עצמנו עניות. לא יכולנו לקנות חטיפים ולא אכלנו בשר כל יום, את הקישוטים ליום העצמאות עשינו מחפיסות סיגריות ריקות ואם מצאנו רהיט שבור ברחוב, לקחנו אותו הביתה – אבל לא הייתה תחושת ייאוש. השנים הראשונות היו קשות, אבל בהמשך אימא עשתה הסבה מהנדסת תוכנה להוראה והפכה למורה למתמטיקה. כשאתה במצב הישרדותי, גם כשאתה חי מהיום למחר, אם אתה מרגיש חופשי – אתה יודע שההצלחה שלך היא בידיים שלך. אי אפשר לתאר את המחיר שאתה מוכן לשלם עבור חופש, עד שאתה לא זוכה בו. בזיכרון שלי היינו חבורת נשים שמחה, תמיד אפשר היה למצוא משהו משמח. דודה שלי הלכה לעשות תואר שני כי אין אצלנו חשיבות יותר גדולה מאשר לחינוך. אני למדתי בלט וניגנתי בפסנתר, ואחר כך עברתי לקרטה".

היכן היה אבא שלך כל אותו זמן?
"הוריי נפרדו עוד לפני שנולדתי, אני עליתי עם אימא ודודה וסבתא. הוא נשאר שם ולא הכרתי אותו".

לא היית סקרנית?
"הייתי. בגיל 18, לפני הגיוס לצה"ל, נסעתי לפגוש אותו מתוך סקרנות. באותה הזדמנות גיליתי שיש לי חצי אחות ופגשתי גם אותה".

מה הרגשת אחרי כל הזמן הזה?
"היה לי קשה לפתח איתו יחסי ילד-הורה אחרי כל השנים, מדובר ביחסים שנבנים יחד וקשה לפתח יחסי קרבה בגילאים יותר מבוגרים".

כעסת עליו?
"לא. אין לי שום רגש אליו, לא כעס, לא אהבה. אפאטיות. לימים הוא עשה עלייה, חזר בתשובה והוא גר בירושלים. אין בינינו קשר. עם אחותי ממנו יש לי קשר, אנחנו מדברות בחגים ונפגשות פעם-פעמיים בשנה".

"עלינו לארץ בלי כלום. בדיוק פרצה אז מלחמת המפרץ, הייתה שביתה במשרד הפנים ובפיקוד העורף אי אפשר היה לקבל מסכה בלי תעודת זהות. אנשים התחננו שם שהם לא רוצים למות עם הילדים שלהם, עד שהמפקד התרצה והסכים לתת"

 

יש לך עדיין משפחה באוקראינה?
"כן, שני דודים מהצד שלי, וגם משפחה מהצד של בן זוגי שאנחנו מאוד קרובים אליהם".

זה בטח מאוד קשה ומדאיג.
"קשה וכואב לראות מה שקורה שם. רוסיה מתנהגת בבריונות והעולם שותק מול אובדן חיי אדם ולא מגיע להם האסון הזה. אבל זה לא היה בלתי צפוי, זה קרה בבלרוס ובגיאורגיה".

אתם בקשר איתם מאז פרוץ המלחמה?
"לפני הטיל הראשון ביקשתי שיבואו אלינו לארץ, ממילא הייתה להם תוכנית לבקר אבל הם התמהמהו ואמרו שיהיה בסדר, ואז נפל הטיל הראשון. כשזה קרה אמרתי להם שיצאו לכפר, אבל בינתיים הגברים במשפחה גויסו לצבא ועכשיו הם מכינים בקבוקי מולוטוב וחופרים בורות בשביל שטנקים לא יכנסו. אחד מהם הוא בכלל רואה חשבון, שבלי הכשרה הפך ללוחם גרילה. חבר טוב של אימא שלי ישן במטרו, הוא מתנדב להעביר מזון לסבתא מבוגרת מעל 90. הגברים לא יכולים לצאת כל עוד אוקראינה במצב מלחמה, אבל את הנשים הצלחנו להוציא משם חודש אחרי שהיא פרצה. חלקן עדיין כאן וחלק חזרו כי הילדים שלהן היו צריכים לעבור את בחינות הבגרות".

 

הוליווד פינת קייב

את מי שיהפוך לבעלה, שגיא דוידוביץ', 39, יזם הייטק מצליח ומנכ"ל חברת SPARKBEYOND, היא הכירה בגיל 8 כשהיו שכנים. שניהם היו בחוג קרטה (לרדינסקי יש חגורה שחורה דאן 2), שניהם עלו מקייב, שניהם ילדים יחידים במשפחה, וסיפור אהבתם הוא ממש כמו תסריט הוליוודי עם הסוף הכי טוב. בגיל 15 הוא הציע לפתור לה בעיה בפיזיקה, הוא הצליח ושבה את ליבה ומאז הם יחד. בגיל 22 הגיעה הצעת הנישואים וכשהייתה בת 23 הם נישאו. הם גרים עם שני ילדיהם, נעמי (5) ואדם (3) בזיכרון יעקב. למשרד שלה בתל אביב, אגב, היא נוסעת ברכבת כדי לא לבזבז זמן, ולנצל אותו להתעמק בחומרים הקשורים לעבודתה.

איזה סיפור אהבה יפה.
"כן, אני מדברת עליו באהבה, הכי מגיע לו. מצאתי מישהו מהמם. הוא הגבר של חיי, רק חבל שלא פגשתי אותו קודם".

מתי קודם? פגשת אותו בגיל 8.
"שמונה שנים מאוחר מדי. הוא היה חוסך לי את שמונה השנים הראשונות בלעדיו".

"הוריי נפרדו עוד לפני שנולדתי. בגיל 18 נסעתי לפגוש את אבא שלי לראשונה מתוך סקרנות, אבל היה לי קשה לפתח איתו אחרי כל השנים יחסי ילד-הורה. אין בינינו קשר ואין לי שום רגש אליו, לא כעס, לא אהבה. אפאטיות"

 

עד כמה העבודה נכנסת אליכם הביתה?
"אין אצלנו הפרדה בין מדע לבית ואין איסור לדבר על עבודה. זה כיף לי לקום בבוקר ולקדם דברים, נכון שיש גם ימים קשים, אבל גם אותם אנחנו חווים יחד".

אתם עובדים יחד?
"לא, אבל התפתחנו יחד, הוא לימד אותי לתכנת ואני לימדתי אותו בינה מלאכותית. אנחנו שנינו יזמים ויש בינינו הפריה הדדית".

איך את חיה עם הדיסוננס הזה של יזמית בקנה מידה עולמי שפותרת בעיות עולמיות, לבין היותך אימא שבאה הביתה לעולם תובעני אבל כל כך שונה?
"היומיום שלי בעבודה הוא התשוקה שלי, אבל גם למשפחה יש עדיפות גבוהה – כמו שלעובדים שלי מגיע להיפגש איתי אחת על אחד, גם לילדים שלי מגיע. אנחנו מתנהלים בחיים רגילים והם נמצאים במסגרות עד חמש. אצלי ביומן יש שעות עם כל ילד ואז כל דבר אחר לא קיים. הם שונים, והנטיות שלהם שונות, היא מאוד ורבלית, הוא חזק, ולכל אחד צריך לתת את הבסיס ומכאן הוא צריך לצמוח. כשאני איתם במשך שעתיים, אני לא עונה למיילים ואני רק איתם".

לפי השאלות של נעמי הסקרנית, נשמע שהיא ואחיה זוכים לחינוך טוב ומאתגר.
"הילדה לא קוראת טולסטוי אבל כן קוראת ספרים קטנים על תגליות מדעיות ושומעת פודקאסטים שמסבירים על תופעות טבע. אני חושבת שצריך להציב לילדים יעדים ולגרום להם להגיע אליהם, וגם לעורר בהם אהבה למדע. מבחינתי העיקר הוא שהילדים יפתחו עניין וישאלו למה".

"היומיום שלי בעבודה הוא התשוקה שלי, אבל גם למשפחה יש עדיפות גבוהה – כמו שלעובדים שלי מגיע להיפגש איתי אחת על אחד, גם לילדים שלי מגיע"

 

איך נראה זמן הפנאי המשפחתי? מה אתם עושים בסופי שבוע למשל?
"בסופי שבוע אנחנו מטיילים בטבע בארץ, ולפעמים נוסעים להייקינג באירופה. הייתי עם בן זוגי בטרק בן שבועיים בניו זילנד. חופשה אמיתית בלי טלפונים ומיילים".

ואיך נראה הפנאי שלך?
"אני אוהבת את מה שאני עושה, אז זה לרוב גם הפנאי שלי. כולל לקרוא מאמרים, וללמוד דברים חדשים, אני אוהבת לעשות ספורט".

מה מעניין אותך שהוא מחוץ לתחום עיסוקך?
"הרבה דברים. אסטרונומיה, היסטוריה, הכל מעניין אותי".

מתי ראית סרט לאחרונה?
"כשהייתי בבית ספר, בגיל 16".

את צופה בטלוויזיה?
"לא".

האח הגדול, חתונמי, הישרדות – לא אומר לך כלום?
"אנחנו בקושי רואים מסך בבית. יש לי מספיק מסכים בעבודה. אני מעדיפה להקשיב לפודקאסטים".

את נמצאת היום כלכלית במקום כל כך רחוק מנקודת הפתיחה שלך.
"אני מעריכה כסף ולא לוקחת את זה כברור מאליו, במיוחד כמי שבאה מרקע סוציו אקונומי נמוך".

כלומר, לא היו לך מחשבות של פרישה אחרי שעשית אקזיט של מיליונים?
"ממש לא".

"הרבה נשים פוחדות לעשות את הצעד הראשון ולהיכנס לעולם היזמות, אבל יזם אמיתי קופץ מהצוק ותוך כדי נפילה פותח את המצנח. כשאין ברירה ונופלים מהצוק, רק ככה בונים את הכנפיים"

 

בעבר חיית במשך שלוש שנים בסיאטל, כשעבדת במטה של מיקרוסופט העולמית. חשבת להעביר את הבסיס שלך לחו"ל שם אולי יהיו לך יותר אפשרויות להתקדם?
"אני עובדת עם חו"ל, והפיתוחים נעשים בארץ. אני נשארת כאן כי אני אוהבת את המדינה ורוצה לחיות בה. תראי איזו דרך עשינו מאז הקמתה ב-1948".

עוד אנקדוטה מעניינת: כחיילת, שירתה רדינסקי ביחידת 8200. היא לא התקבלה מיד, אבל התעקשה על בחינות נוספות וצלחה אותן. לימים הצוות ששירתה בו זכה בפרס ביטחון ישראל.

מכל הפרסים שקיבלת מה הכי ריגש אותך?
"הכי ריגש אותי היה כשהוזמנתי בשנת 2014 להשיא משואה ביום העצמאות של מדינת ישראל בהר הרצל. זו הייתה סגירת מעגל בשבילי. הקדשתי את המשואה לעולים שעלו ארצה, למדענים ויזמים".

מה בעינייך ההישג של חייך עד כה?
"עוד לא הגעתי לנקודה שאני יכולה להגיד מה ההישג של חיי, יש לי למה לשאוף".

ובכל זאת משהו ששינה חיים?
"אני חושבת שזה חיזוי מגפת הכולרה בקובה, כששלחנו לשם מים נקיים שהורידו את התמותה מ-50 אחוז לפחות מאחוז אחד. מאז היו עוד הרבה פריצות דרך".

תני שלושה טיפים ליזמיות מתחילות.
"קודם כל, מי שבאה מראש עם ביטחון עצמי נמוך – לא יכולה להצליח. אם את לא יכולה לדמיין הצלחה, היא לא תגיע אלייך – אז תלמדי לדמיין הצלחה. מי שרוצה להצליח, חייבת שיהיה לה דרייב פנימי. דבר שני, את הצעד הראשון תעשי בלי לחשוב. הרבה פוחדות לעשות את הצעד הראשון ולהיכנס לעולם היזמות, אבל יזם אמיתי קופץ מהצוק ותוך כדי נפילה פותח את המצנח. כשאין ברירה ונופלים מהצוק, רק ככה בונים את הכנפיים. דבר שלישי, תדמייני את החלום אבל אל תתאהבי בו. יש כאלה שמתאהבים בחלום עד כדי כך שהם לא מכירים במציאות המשתנה, כמו משבר או מלחמה. חשוב להישאר עם רגליים על הקרקע, להבין את המציאות ואיך לנווט בתוכה כדי להגיע לתוצאות".

אני בטוחה שיש בדרך גם כישלונות. איך את מתמודדת איתם?
"אני לא רואה את זה ככה, פשוט גיליתי תגלית שלא עובדת".

יש לך חרטות מקצועיות?
"יש בדיחה ברוסית שאומרת: הלוואי שהייתי חכם לפני, כמו שחבר שלי אחרי. במילים אחרות, אין להצטער על מידע של היה לך לפני החלטה. אז כן, יש לי חרטות. אני באה מעולם הטכנולוגיה ובינה מלאכותית, ועם הידע שיש לי היום הייתי יכולה לעשות יותר אופטימיזציה לאיך השוק מתנהל, וכך להבין ולנווט מהר יותר".

יש לך חלומות? פרס נובל, למשל?
"פרס נובל זה ההוקרה על תגלית משנה עולם. מבחינתי היעד זה התגלית, ולא ההוקרה".

מה יהיה כתוב על הקבר שלך?
"עשתה שינוי בעולם".

את נשמעת כל כך צנועה.
"גם שם יש לי מה להשתפר".

>> איך  מדברים עם הילדים על כסף?