דרך השלום
הוא מעצב מצליח לאלפיון העליון, הציג בשבוע האופנה בברלין, בדרך לשיתוף פעולה מסקרן ועדיין שומר על אלמוניות תקשורתית. ריאיון עם שי שלום, מעצב מעולם אחר
שי שלום (46), שהציג החודש בשבוע האופנה בברלין את קולקציית אביב קיץ 2016, הוא מעצב ייחודי בנוף האופנה הישראלי. אפיונו המרכזי של הסטודיו הנושא את שמו הוא עבודה מול לקוחות פרטיים בלבד, בשיטת Custom Made, בתהליך אטי ומתמשך בהקפדה יוצאת דופן על איכות, שמוצאת את ביטויה גם במחיר. מחיר חולצה או מכנסיים מתחיל ב־4,600 ש"ח ומטפס מעלה, חליפה תעלה 7,600 ש"ח ויותר, ובגזרת הערב המחירים גבוהים אף יותר. ההנחה המתבקשת היא שמדובר במעוז לבעלות השמחה שמוכנות להשקיע הון, שלא בהכרח יש להן, בשמלה אקסטרווגנטית לשם הגשמת פנטזיה, אבל המציאות שונה לחלוטין. אמנם תמצאו אצל שלום גם פריטי ערב, אך מומחיותו היא דווקא בניית מלתחות יומיום, לנשים ולגברים, המלוות אותם לאורך כל היום: במשרד, בפגישת העסקים ובבית הספר של הילד. הבגדים שהוא מייצר לבישים, פרקטיים ועל זמניים. הדגמים בסטודיו משמשים מעין הצהרת כוונות אופנתית – בסיס ראשוני לדיאלוג ממושך ששלום מנהל עם קהל לקוחות ותיק המשתייך לאלפיון העליון. הוא מוסיף לדיאלוג מילים ומשפטים המעוצבים ונתפרים בהתאם לבקשתם.
עבור מי אתה מעצב?
"הלקוחה שלי יכולה להרשות לעצמה לבחור. היא יכולה לקנות מן המוכן בכל מקום שתרצה, ובכל זאת מעדיפה את הקנייה האישית, את ההתנסחות הפרטית ואת היחסים הקרובים. הפעילות בסטודיו לא מאופיינת בגחמת קנייה של הרגע. זה תהליך שיושב על בסיס חווייתי, חושי מאוד. אין פריטי קולב שניתן לקחת ולקנות, כל הפריטים נעשים בהזמנה בלבד. בגד שיוצא מכאן הותאם ב־100 אחוז למידות האישיות, לסביבה התרבותית, לחיים של הלקוחה".
אז מי בעצם הן הנשים האלו?
"לא אציין שמות, כי אנחנו שומרים על דיסקרטיות מלאה, אבל אני מניח שאת מכירה חלק לא מבוטל מהן. בטח פגשת אותן, ואת ודאי לא יודעת שהן לובשות דגמים שיצאו מכאן. אלה לקוחות שלא קונות את הבגדים בגלל ההון הסימבולי של המותג. לכן הלוגו שלי תמיד מוצנע, זה עניין פרטי ביני לבין הלקוחות שלי".
בהתאם למדיניות הדיסקרטית הזו, אתה עובד בשיטה לא אופיינית למעצבים בארץ. תוכל להסביר את הבחירה למכור שמלה אחת כשאתה יכול למכור הרבה יותר?
"השורשים של התשובה נטועים במפגש הראשון שלי עם מוטי רייף שביים ב־1997 את תצוגת הגמר של שנקר. כמה ימים לפני האירוע הוא ביקש ממני לעצב שמלות להשקת בושם של קרטייה בארץ, שדרש ממני לענות על צורך מסוים, יחידני ומדויק. לאורך הדרך המשיך רייף להפגיש אותי עם לקוחות שחיפשו אלטרנטיבה לבגדים מוכנים, והצורך הכתיב את הדרך. כשהבנתי שלקוחות שיכולות להרשות לעצמן ללבוש מה שהן רוצות בוחרות את הפחות מוכר וידוע ומעדיפות את התוצאה ואת התהליך שבדרך, הבנתי שיש כאן משהו שאשמח לאמץ. מאז לא חרגתי מהנתיב הזה".
הרומן שלו עם עולם האופנה התחיל כבר בבית בבאר שבע. אמו הייתה קניינית אופנה ובעלת בוטיק וסבו היה תעשיין טקסטיל גדול. כילד נהג להתלוות לאמו לימי קניינים שנערכו בתל אביב ועם הזמן למד לבחון את הבגדים מנקודת מבטו. כשבגר פנה ללימודי אדריכלות (תחום שבו הוא עוסק גם היום לצד עבודתו בסטודיו), אך לאחר שנה עבר ללימודי אופנה בשנקר.
הלב הכריע?
"אני לא יודע אם זה הלב או משהו כמעט קיומי. אני לא רוצה להגיד 'קארמה', אבל יש ידיעה. כמו שברור לך מה אתה לא, ברור לך גם מה אתה כן. הידיעה הזו הייתה חזקה מאוד".
שזה בחר בך?
"כן, זה בהחלט בחר בי, ושמחתי להיבחר".
נימוסים והליכות
הסטודיו שלו ברחוב הרכבת בתל אביב נסתר מהעין, נטול לוגו או שם. ההחלטה להצניע את הלוגו נובעת לדבריו מנימוס: "הצגת שם שהנגישות אליו מוגבלת כל כך היא התרסה. זאת חוצפה לא ראויה ולכן אין בזה צורך".
נראה כי נימוס, ענווה ושקט הן שלוש תכונות דומיננטיות באישיותו של שלום, הפועל בזירה כבר 18 שנה, ובכל זאת ממעט להיחשף לתקשורת וכמעט אינו מתראיין. אל אלה מצטרף מינון לא מבוטל של מודעות עצמית, המלווה אותו לאורך כל פגישתנו ומובילה אותו, ככל הנראה, לפעול בעולם האופנה המקומי בדרך משלו.
כשמזכירים לו שהתקשורת אוהדת את עבודתו, הוא מחייך ואומר שנעים לו לשמוע, אך מיד מסייג ואומר שזה לא מה שמכתיב את דרכו. "אני אדם מאוד פרטי וזה מה שהופך את הדרך שלי לכזו. אני מתקנא לפעמים באנשים שיש להם יכולות חברתיות מפותחות מאוד". ברוח האמירה זו, שלום מסרב לדבר על חייו האישיים בטענה שהם אינם רלוונטיים.
מצד אחד אתה לא מרבה להתראיין ומצד שני כשאתה מציג בשבועות האופנה התקשורת מאוד מפרגנת.
"כשעושים תצוגת ענק, רוב הקהל שרואה אותה לא ממש שמע עליי, וודאי שלא ביקר בסטודיו. החוויה של החשיפה לכל כך הרבה זוגות עיניים היא מאוד מעניינת ברמה האישית וגם ברמה העיצובית – איך הקהל הרחב מקבל אותך כשהוא רואה מוצר מוגמר ולא חווה את התהליך שהלקוחות שלי עוברים איתי. זה סוג של מבחן קהל מאוד חד שבו אין תהליך אלא רק תוצאה. השאלה היא האם התוצאה עומדת במבחן הזה".
אתה חושב שיש לך לאן להתפתח כאן? למה לא חו"ל?
"יש משהו מאוד קוסם בחוויית חו"ל ואני מקבל הרבה תגובות שלפיהן הקולקציות מתאימות לשם, אבל הבסיס שלי, האישיות שלי והדנ"א ישראלים כל כך, שהאפשרות לא להיות פה לא עומדת על הפרק. מובן שדיאלוג עם העולם שמעבר לים יכול להיות מעניין, מסקרן ומפתח, אבל אין לי כמיהה מוחלטת לצאת החוצה כדי להיות שם יותר מאשר פה. יש פה תעשיית אופנה פעילה, רחבה, תוססת ובועטת, למרות כל הקושי. אתה יכול להיות מאוד משמעותי בקהילת העיצוב. אני חושב שזה מקום נהדר להיות בו".
יש מעצבים ישראלים שמצליחים מאוד בחו"ל, מלבישים את מיטב הכוכבות. זה לא מדגדג לך?
"אני לא חושב שזה יעשיר אותי באופן אישי־חווייתי. אני מאוד שמח במפגש עם לקוחה אמיתית שלובשת את הבגד מתוך בחירה אמיתית. הדרך הזו נעימה לי. מובן שיש הד תקשורתי גדול מאוד לדמויות מוכרות שלובשות דגמים שלך".
ביונסה לובשת אלון ליבנה, למשל.
"זה מקסים שהבחור הצעיר והמוכשר הזה הצליח להגיע ולהתחבב על נשים כאלה ואני מאחל לו הצלחה עם פרגון ענק, אבל בחוויה האישית והפרטית שלי זו לא המטרה. גם אם אגיע לשם בדרך מתישהו, זה לא מסומן אצלי כיעד".
ומה אתה חושב על שיתופי פעולה של מעצבים עם רשתות?
"אני חושב שזה נפלא. כשיש למעצב את הכלים לתרום ולקבל ממותג רחב ולהביא משהו מהדנ"א שלו כמעצב לתוך יצירה של מאס פרודקשן יש כאן סוג של Win Win מבחינת הצדדים השותפים".
דיברת בעבר על מחשבות לייצר קו נגיש יותר, זה משהו שאתה רואה את עצמך עושה?
"לשמחתי יש פניות מסוימות שלא נרחיב את הדיבור עליהן עד שהתהליך ייגמר. אלה הצעות קוסמות מאוד, גם מבחינת הגודל של החברות וגם מבחינת ההנאה שבידיעה שחברה כזו מסוגלת לראות מעבר למותג או השם הדומיננטי את הכוח בקו העיצובי של המעצב, במקרה הזה שלי".
קיים כמובן גם הצד של המעצב – ההנגשה שיוצר שיתוף פעולה כזה. אתה רוצה להיות מוכר ונגיש יותר?
"הרצון לא נובע מאגו, זה לא קיים. אני רוצה בגלל החוויה. הכמות, המסה, אלה דברים שאני לא מכיר. אנחנו עושים אחד. אחד! כל דבר שאנחנו עושים היו משכפלים בחברה מסחרית למאות יחידות. גם השמלה שאת לובשת כרגע – אנחנו היינו עושים אחת כזו. היינו מתאמצים מאוד לדייק בבחירה של החומר, בגזרה, בחיתוך, בהתאמה לגוף, אבל לא היינו מייצרים כמה. ברגע שזה נפרץ לכמויות גדולות זה סוג אחר של חוויה שאני פחות מכיר ושאשמח להתנסות בה. אנחנו בוחנים כרגע שיתופי פעולה קצת סבוכים, אבל אני מקווה שנוכל לשבת פה עוד כמה חודשים ולדבר על הקולקציה הזאת".