דנה ברגר: "רגשות אשם הם הגורם הראשי למיגרנות"

דנה ברגר | צילום: זהר שטרית
דנה ברגר | צילום: זהר שטרית

היא הצליחה ללמוד לנשום, עכשיו היא מנסה ללמד את עצמה לבכות ולשחרר מהכלים שנשארו בכיור. דנה ברגר מוציאה אלבום חדש ופותחת את הלב

88 שיתופים | 132 צפיות

דנה ברגר, זמרת, מלחינה, פזמונאית ושחקנית. בימים אלה משיקה את אלבומה החדש "כל אהבה לטובה", שנוצר בשיתוף פעולה עם מיכל דגן, כותבת ומעצבת גרפית. ב-26 במרץ תקיים מופע להקה מיוחד בזאפה תל אביב. אורחת: ליהיא לפיד

>> יסמין מועלם: "ההיריון עזר לי לשחרר מכל מה שהפחיד אותי"

מאיפה את במקור?
"ההורים שלי הכירו באוניברסיטת חיפה, ושם נולדתי. כשהייתי בת חצי שנה עברנו לירושלים, אז אני בעצם ירושלמית מגיל חצי שנה עד הצבא. כל הילדות וההתבגרות עברו עליי בירושלים".

 איפה תפסנו אותך?
"באוטו, על כביש 6, כרגיל בדרכים. מגיל מאוד צעיר אני רגילה להיות בדרכים. חלק מהעבודה והמקצוע זה לחרוש את הארץ. אני בדרך למפגש מיוחד של השותפים שלי ללימודים ולדרך בעולם התרפיה בנשימה".

"היו לי הרבה רגשות אשם כשהייתי אימא צעירה ולא הצלחתי להיות טוטאלית בשום מקום – לא בקריירה ולא בבית. אבל הילדים שלי גדלים ואני פחות ופחות חשה אשמה"

 

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"אמרו לי שאני משתבחת עם השנים – זה לא מובן מאליו ומרגש".

מה הכי מטריד אותך כרגע?
"הדבר שהכי מטריד אותי כרגע זה שאימא שלי סובלת בגלל המצב שנוצר סביב הקורונה. כבר שנתיים שהיא ואנשים בגילה ובמצבה מוגבלים ולא יכולים לטייל, ללכת לקולנוע, לקונצרטים. היא בת 75, וזה מאוד מצער ומטריד שאנשים בגיל הזה נאלצים לשמור ולהישמר, במקום לפרוח וליהנות מהחיים".

דנה ברגר | צילום: זוהר שטרית
דנה ברגר | צילום: זוהר שטרית

מה הקללה האהובה עלייך?
"אני אומרת לפעמים 'כוסעמק' כשקורה לי משהו, נגיד כשאני מקבלת מכה, אבל בגדול לא נוטה לקלל".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"בפעם האחרונה הייתי בסדנת נשימות בטבע ובכיתי ממש תוך כדי סשן נשימה. כשאנחנו עושים סשן נשימה מודרך אנחנו פוגשים את עצמנו בכל מיני רבדים, ואחרי כמה דקות טובות של נשימה מעגלית את מאבדת תחושת זמן ונכנסת לסוג של מסע בתוך עצמך. עולים כל מיני דברים, גם פיזיים, גם רגשיים וגם מנטליים. עולים זיכרונות – ואת מתבוננת בהם. בתוך זה יש הרבה פעמים רגשות שמציפים, בכי, צחוק".

"יש לי כמיהה לסדר וניקיון. בשנים האחרונות אני מנסה להתייחס לזה יותר בהומור אבל זאת שריטה – ההיצמדות לסדר, זה פחד מובהק מאיבוד שליטה. למשל, לעולם לא אלך לישון כשיש כלים בכיור"

 

למה את מתגעגעת?
"געגוע מבחינתי הוא סוג של כמיהה, כמיהה רגשית. רגש שאני מרגישה כשמשהו חסר לי בבטן. אז זה לאו דווקא געגוע למשהו או מישהו, יותר כמיהה שקשה להסביר. אבל עבורי הכמיהה הזו, הגעגוע הזה, הוא דרייב מאוד גדול ליצירה, וזה דוחף אותי לכתיבה, נגינה ויצירה".

מיהי הסול מייט התרבותית שלך?
"יש לי הרבה סול מייטס – כריסי היינד, קייט בוש, ג'וני מיטשל, ג'ניס ג'ופלין, בת' גיבונס, לורן היל".

מה השריטה שלך?
"יש כמה וכמה שריטות, לא חסר. קודם כל יש לי כמיהה לסדר וניקיון. בשנים האחרונות אני מנסה להתייחס לזה יותר בהומור אבל זאת שריטה ההיצמדות לסדר, זה פחד מובהק מאיבוד שליטה. למשל, לעולם לא אלך לישון כשיש כלים בכיור. אבל אני מודעת לזה, מתבוננת בזה ומשתפרת".

 

מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"יש פתגם של אמא שלי וסבתא שלי שמהדהד לי מאז שאני ילדה וזו סוג של עצה 'מה שתבשלי לך, זה מה שתאכלי'. כלומר – מה שתעשי, זה מה שיהיה לך. זה מוטו שמלווה אותי בחיים שלי".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על סדנאות ולימודים, ספרים, גיטרות ולפעמים גם על מגפיים יפים או שמלה חדשה".

מי האדם הסקסי בעולם?
"דיוויד בואי, ללא ספק. האחד והיחיד לעולם".

"הדבר שהכי מטריד אותי כרגע זה שאימא שלי סובלת בגלל המצב שנוצר סביב הקורונה. היא בת 75, וזה מאוד מצער ומטריד שאנשים בגיל הזה נאלצים לשמור ולהישמר, במקום לפרוח וליהנות מהחיים"

 

מהו הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"לנסיעה לחו"ל במאי הקרוב, לפסטיבל פרימוורה בברצלונה".

 מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה ללמוד ללמוד לבכות יותר. שהבכי יבוא לי יותר בקלות, ללמוד לשחרר יותר בקלות ולא להחזיק כל הזמן".

על מה יש לך רגשות אשם?
"רגשות אשם הם הגורם הראשי למיגרנות. היו לי הרבה רגשות אשם כשהייתי אימא צעירה ולא הצלחתי להיות טוטאלית בשום מקום – לא בקריירה ולא בבית, לא עם הילדים כשהיו קטנים ולא בעבודה עד הסוף כמו שרציתי. החפיפה בין הדברים גרמה להרבה רגשות אשם, אבל הילדים שלי גדלים ואני פחות ופחות חשה אשמה. יש לי יותר פניות נפשית וטכנית לדברים שאני עושה. יש לי גם לפעמים רגשות אשם על כך שאני לא מבקרת מספיק את ההורים ושאני לא מבשלת מספיק. אבל בגדול, רוב הזמן אני עושה עבודה עצמית כדי להצליח לא להתמסר לרגשות האלה. אם משהו באמת מפריע לי אני אשתדל לשנות אותו".

"כל אהבה לטובה" – דנה ברגר, עטיפת האלבום | עיצוב: מיכל דגן
"כל אהבה לטובה" – דנה ברגר, עטיפת האלבום | עיצוב: מיכל דגן

מה מפחיד אותך?
"חוסר כנות, חוסר אינטימיות. מפחידות אותי גם מלחמות. עברנו מספיק בשנים האחרונות, גם המלחמה וגם הקורונה, גם אסונות טבע, מספיק עם זה".

מה חסר לך בחיים?
"חסר לי טיול אחד. הבטחתי לאימא שלי שניסע יחד לפריז וזה התבטל בגלל הקורונה. אני מחכה לרגע שאימא שלי תוכל לטייל ולטוס בחופשיות מבלי לפחד שתידבק בקורונה, ונצא יחד לטיול הזה. חוץ מזה, אחרי עבודה עצמית והתבוננות על החיים האלה ומתוך סקרנות ורצון להעמיק, הבנתי באיזשהו שלב שבאמת לא חסר לי דבר. יש לי הכל. רק צריך לדעת להודות על מה שיש, ובקשר לכל מה שחסר – פשוט לפעול כדי לקבל. גם למדתי שהשפע מגיע אלייך כשאת בנתינה. ולכן, אם את חיה מתוך הודיה ומקיימת את המעגל של נתינה וקבלה, תכלס, לא חסר לך כלום".

מהו הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"כשהייתי בת 17 הייתה לי להקת פאנק בשם 'או-באן', על שם הרכבת התחתית בברלין. קיבלנו הצעה להופיע במטרו, המועדון הכי שווה בתל אביב באותה תקופה. למזלי בקהל באותו ערב היו כל המי ומי של תעשיית המוזיקה – חמי רודנר, יהודה עדר, מיקי שביב, ירמי קפלן, דן תורן ועוד. נתתי את הלב והנשמה, צרחתי שירי פאנק עד השמיים. שנתיים אחר כך, בצבא, קיבלתי את הטלפון ההיסטורי מדן תורן שהציע לי להצטרף ללהקה החדשה שלו – 'בלאגן'".

>> נגה ארז: "אני חיה בעולם בתחושת בדידות מאז שאני זוכרת את עצמי"