אינסטגרם

דמי לובאטו, אסי עזר והשקר של המשפיענים

דמי לובאטו | צילום: Kevin Winter/Getty Images
דמי לובאטו | צילום: Kevin Winter/Getty Images

דמי לובאטו חשפה את הצלוליט שלה, אסי עזר כתב על התקפי החרדה שלו ושניהם הזכירו לנו מה המשמעות האמיתית של להיות משפיעני רשת

88 שיתופים | 132 צפיות

"זה הפחד הכי גדול שלי. תמונה שלי בביקיני לא ערוכה. ונחשו מה, זה צלוליט. אני פשוט כל כך עייפה מלהתבייש בגוף שלי ולערוך אותו (כן, התמונות הקודמות היו ערוכות ואני מתבאסת שעשיתי את זה אבל זו האמת) כדי שאחרים יחשבו שאני תואמת לאידיאל היופי שבעיניהם נחשב ליפה, אבל זאת פשוט לא אני.

אני רוצה שהפרק החדש הזה בחיים שלי יהיה על כך שאני אותנטית ואמיתית, אני רוצה להיות נאמנה לעצמי ולא לנסות להתאים את עצמי לסטנדרטים של אחרים. 

אז הנה אני, לא מתביישת, לא מפחדת וגאה להיות בעלת גוף שנלחם בכל כך הרבה ובתקווה שעוד ימשיך להדהים אותי כשיום אחד אלד.

בכל מקרה זו אני – בצורה הכי גולמית ואמיתית שלי. ואני אוהבת את עצמי. ואתם אמורים לאהוב את עצמכם ככה גם. ורק שיהיה ברור, זה לא שאני מאוהבת בעצמי וחושבת שאני מושלמת, אבל אני מלאת הערכה כלפי הגוף שלי ולפעמים זה הכי טוב שאני יכולה, ואני מקווה לתת השראה לאחרים להעריך את הגוף שלהם היום".

זה הפחד הכי גדול שלה, כך חושפת דמי לובאטו, להעלות לרשתות החברתיות תמונה לא מרוטשת. הבחורה שחשפה שהייתה מטרה לבריונות, שנכנסה ויצאה ממרכזי גמילה, שהתמודדה עם דיכאון, שחשפה הפרעות אכילה של אנורקסיה ובולימיה ובסרט על חייה שיתפה שהיא סובלת מהפרעה דו-קוטבית, זו שעוד קודם כבר העלתה תמונות של הגוף שלה במידות "רגילות". ואחרי כל החשיפות הללו, עדיין הפחד הכי גדול שלה זה לפרסם תמונה שמציגה גוף לא מושלם ולחשוף שיש לה צלוליט. 

נכון, לובאטו לא העלתה תמונה שלא ראינו בעבר, אשלי גראהם עושה זאת על בסיס קבוע, ולאחרונה גם העלתה תמונה עם סימני מתיחה וגרפה יותר ממיליון לייקים, וגם כולנו מבינות שגם לכוכבות הכי גדולות יש צלוליט וחצ'קונים ושקיות מתחת לעיניים, אבל אם ברור לנו שבשלטי חוצות מרטשים את הכל, הרי שהאינסטגרם אמור לספק לנו איזושהי הצצה אל מאחורי הקלעים, לרגעים החשופים והכנים. זאת לפחות היתה האשליה, אבל בסופו של יום גם הפיד הזה הפך להיות לא יותר מעוד רצף של תמונות מתוכננות בהקפדה, מרוטשות וחסרות כל אותנטיות. 

View this post on Instagram

same same but a little different

A post shared by A S H L E Y G R A H A M (@ashleygraham) on

לובאטו יכולה הייתה להסתפק בתמונה ולהוסיף את הכיתוב "כן, יש לי צלוליט" ובכך הייתה גורפת ים של לייקים ותגובות אוהדות, אבל הטקסט שהוסיפה היה הדבר החשוב מכל. לובאטו צעקה "המלך הוא עירום" כשחשפה את כללי המשחק של העולם ה"טבעי", צעקה שנמאס לה והודתה שגם היא נכנעה לא פעם למשחק, בייחוד בתמונה מאותו סט בבורה בורה, כשעל אחת מהתמונות המרוטשות הוסיפה טקסט מעצים וכתבה כמה היא מרגישה סקסית וחזקה. 

לובאטו עצמה מעבירה את אי הנוחות בשיתוף הפוסט, כשהיא מוסיפה הסתייגות בשורות האחרונות ומבהירה שחלילה לא תחשבו שהיא חושבת שגופה ראוי, כי היא יודעת שהוא אינו מושלם, אבל כרגע היא מלאת הערכה וזה הכי טוב שלה כרגע. הצורך להתנצל על כך שהיא מרגישה שלמה עם עצמה כשהיא לא מושלמת, חושף בעדינות את הדיסוננס של העולם המודרני.

אנחנו מדמיינים לעצמנו שאנחנו חיים בעולם טוב יותר, אנחנו טופחים לעצמנו על השכם כי נטע ברזילי הביאה ניצחון לישראל, חגגה "דייברסטי" מול כל אירופה וצעדה בבגד ים בשבוע האופנה, אבל בסופו של דבר העולם ממשיך לצעוד במקום ולטפח הערצה למודלים בלתי הגיוניים ולחוקי אסתטיקה קפדניים. 

באופן אישי, אני שיתפתי לפני כחודש בעמוד האינסטגרם שלי תמונה שלי בבגד ים בגזרה שפחות מחמיאה לגופי, ועם כמה שאהבתי את התמונה ועם כמה שאני מרגישה בנוח בגופי במציאות, עבור עולם האינסטגרם הרגשתי שאני לא ראויה מספיק ולקח לי מספר שבועות להחליט אם לשתף את התמונה. תמונה! בסך הכל תמונה, שהעסיקה את מוחי, באופן אובססיבי אם כדאי לי לשתף או לא, פחדתי שאכשל במבחן האסתטיקה של האינסטגרם, שאולי כבר למד לקבל מידה 38 אבל עדיין בעל מסגרת מרובעת לחלוטין. 

במסגרת סיכומי השנה אנחנו נמצאים בטקס מתמשך של חלוקת תארים ל"מפורסמים המצטיינים" של השנה, יש כאלה שיגידו אפילו של העשור האחרון (למרות שברשימה נמצאים צעירים בני 16, מה הם עשו בגיל 6 שכבר יכול היה להשפיע עליי?) ומכתירים דוגמנים ואושיות רשת עם אלפי עוקבים כמשפיענים שעשו היסטוריה בעבור הדור של היום. אני חלילה לא מזלזלת ביכולותיהם של דוגמנים, זמרים וכוכבי רשת להשפיע עליי ולמכור לי קרם פנים, אותו יצמידו ב"טבעיות" לפניהם בתמונת סלפי שתגרור כמיליון לייקים. אבל פרט לשטח פרסום ופיד יפה משל היה מינימום מגזין ווג, רוב המשפיענים הצעירים הם לא יותר מאנשים עם הרבה עוקבים, אמיתיים או קנויים. וזה עוד לפני שדיברתי על הבחירות הקרובות, כשמשפיעני ארצנו מסרבים להשמיע קול ולהשפיע על המדינה בה הם חיים. 

כשדמי לובאטו, זמרת ושחקנית בעלת למעלה מ-74 מיליון עוקבים, מפרסמת תמונה שלה עם צלוליט, ויותר מכך מוסיפה את הטקסט החשוב על כמה היא כועסת על עצמה שהיא משתפת פעולה במשחק הרדיפה אחר השלמות, כשגם היא מרטשת את תמונותיה. כשהיא כותבת על כמה נמאס לה להרגיש לא שלמה עם עצמה רק בגלל שעבור אחרים היא לא עומדת באידיאל היופי והיא בוחרת היום להיות חשופה ואמיתית, זו השפעה שאני מייחלת לה מכל משפיען רשת, והשפעה שאני מקווה שתחלחל לכל הדור שלפנינו.

אסי עזר, אחד מהנבחרים ברשימת משפיעי ארצנו, שבעיניי מייצג אותה בכבוד לאורך השנים, הגדיל לעשות השבוע כששיתף וסיפר על התקפי החרדה אותם הוא חווה. בימים שכולם כל כך מקנאים במנחה הנמרץ שמככב בתוכנית הכי מצליחה על המסך, עזר שיתף באומץ וברגישות כמה שלהצליח זה מלחיץ. אולי לא סתם שתי המילים האלה כוללות אותן אותיות. מאחורי ההצלחה מסתתר בן אדם עם אותן תחושות כמו של כולם, ולפעמים אף מוגברות יותר. 

View this post on Instagram

התלבטתי הרבה אם לכתוב את הטקסט הבא, שזה מוזר, כי אני באמת לא אחד שמתבייש להראות חולשות, אבל כאן הסיפור כל כך מסובך לי. אז ככה, פשוט נוציא את זה החוצה: כמעט 7 שנים שלקחתי ציפרלקס – תרופה במרשם שנתן לי רופא משפחה. אצלי זה היה נגד חרדות ומחשבות טורדניות שאתה קם איתן בבוקר והולך איתן לישון. לחץ. והתרופה עבדה מצויין- כמעט 7 שנים שלא היה לי התקף חרדה. לפני חודשיים החלטתי לנסות לחיות בלעדיה. עכשיו, ציפרלקס לא מפסיקים פשוט לקחת- זה חייב להיות בהדרגה ובפיקוח, וזה מה שעשיתי: ירדתי מהכדור בהדרגה, עדכנתי את הפסיכולוגית שלי, עדכנתי את בעלי ויאללה, שיהיה בהצלחה. החודש הראשון היה סיוט, כל הסימנים של גמילה היו שם: סחרחורות, בחילות, ותחושה מאד ירודה, אבל נלחמתי. ובאמת אחרי חודש- הופה הרגשתי יותר טוב. בדרך פגשתי אנשים שאמרו לי ״למה הפסקת? השתגעת??אתה תחזור, כולם חוזרים״ ולא הבנתי מה הם רוצים- חשבתי שניצחתי את השיטה ושהקשה מאחורי. ואז… לפני שבועיים היינו בעלי ואני במיאמי, משבר כתיבה ב״להיות איתה 3״ מלווה בג׳ט לג קשוח, הביאו אותי להתקף חרדה קשוח במיוחד, כזה שלא היה לי שנים. איך זה נראה? במשך חמישה ימים לא הייתי אני, הייתי שאריות של עצמי. כלפי חוץ אני נראה רגיל, מדבר רגיל, אוכל רגיל, אבל מבפנים זה כאילו אני נופל לבור. אין לי רצון לעשות כלום, רק רוצה לחזור לישראל- הביתה. והדבר הכי עצוב- שבזמן שאני בהתקף חרדה (שזה באמת משהו שקשה להסביר, אבל מי שהיה שם יודע) אני אמור ליסוע לאל איי- לפגוש את הכותבים האמריקאים של להיות איתה- איזה מרגש!!! ואני פשוט לא מסוגל לטוס, פוחד להיות שם לבד. אז אני מבטל את הטיסה וחוזר לארץ עם בעלי. ואלברט מסכן- לא מבין מה קורה איתי. לראשונה בזוגיות שלנו הוא פוגש אותי ככה. והוא היה פשוט מדהים. ניסה כל הזמן להצחיק אותי, להוציא אותי לשאוף אוויר, הניח לי כשביקשתי והבטיח לי שיהיה בסדר. אבל ראיתי שהוא פוחד, והרגשתי נורא שאני מעביר אותו את זה… אשמה. יש לה תפקיד גדול בסבל של הזה של חרדה. אשמה וחוסר אונים. ההתקף עבר רק כשנחתנו בישראל. והיום, שבוע אחרי, עדיין לא חזרתי לציפרלקס. אולי עוד אחזור וזה יהיה ממש בסדר, אבל כרגע אני עדיין נלחם. מנסה חלופה טבעית (שאם היא תשפיע לטובה אכתוב לכם עליה), מקפיד על טיפול פסיכולוגי, כושר גופני, והכי חשוב- בכל פעם שחרדה קטנה מגיעה (וזה קורה פעם ביום) אני לוקח אוויר ומנסה להתמודד. לא נבהל. יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל לאט לאט. התמונה הזאת אגב, צולמה בליבו של ההתקף חרדה :/ כשאלברט ניסה לעשות לי לחייך… ❤️

A post shared by Assi Azar (@assiazar) on

 

ולכן, החשיבות של אדם מפורסם ועמוד האינסטגרם שלו היא בדיוק בשימוש הנכון בכוח שלו, להשתמש בו כדי להעביר מסר, כדי לספר את האמת שלו ולעזור לאחרים לראות נכון יותר את העולם, ולא רק לנצל את הכוח שלו כדי למכור לנו עוד שואב אבק בפוסט בו הוא מצחקק על נפלאות החיים. 

עזר ולובאטו בפוסטים האחרונים חשפו עד כמה המפורסמים (וכתוצאה מכך כולנו), שבויים בתוך התפקיד שלהם להיות מושלמים, כמה זה מתיש וגובה מחיר. הרצון שלהם לפרוק עול ולשתף את העוקבים באמת הופך אותם למשפיענים אמיתיים וראויים למעקב. 

דמי לובאטו עשתה צעד אמיץ ובסופו של דבר הכי פשוט שיש – במקום לעמול בפרך על תמונה, לרטש, לעבד ולהעביר בחמישה פילטרים שונים, היא שחררה לעולם תמונה אמיתית והשתחררה מחוקי האינסטגרם.