דיוקנו של צייר חצר
סיור במדריד בעקבות הצייר גויה
לקראת סיומה של המאה ה-18 נמחו ימי הביניים מעל פני האדמה בכל אירופה המערבית כמעט. אולם, בחצי האי האיברי, התחום משלושה צדדים על ידי הים ובצפונו על ידי הרים, הוסיפו הימים להיות אפלים. המלכות והכנסייה בחצי האי איחדו את העם במשך מאות שנים קודם תחת משמעת מחמירה, וחינכו אותו לנאמנות ואהבה לוהטת לכס המלכות ולמזבח. החינוך נשא פרי: השמרנות, הלאומנות והאדיקות הדתית בספרד הקשו עד מאוד על חדירתן של רוחות החדשנות והנאורות מצרפת.
אך במשך הזמן חלה בכל זאת תזוזה כלשהי מתחת לקליפה הקפואה של תושבי חצי האי. מתחילת המאה ה-18 ואילך מלכו בספרד הבורבונים, שהיו ממוצא צרפתי, ובהשפעתם החלו אצילי ספרד לאמץ את מנהגי הצרפתים. אך בעוד שהאצולה תמכה ברפורמות הצרפתיות וניסתה להחדיר לספרד את רוח הקִדמה א-לה צרפת, הוסיפו בני העם הספרדי להתנגד בעוז לצרפתים ואף לא היססו למרוד בהם בגלוי (מרד אסקילצ'ה ב-1766 והמרידות של מאי 1808, שהונצחו אחר כך בציורים של גויה).
בשנים אלה הפך פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוּסיֶאנטֶס (1828-1746) מצייר ספרדי חסר חשיבות לאמן אמיתי סוער ומרדן, שלא היסס להביע בציוריו מחאה נגד הדת ונגד המלחמה בצרפתים ולהשתמש בהם כבסאטירה.
אמנים רבים בעלי שם עולמי צמחו והתפתחו ב-500 השנה האחרונות בחצי האי האיברי, אך רק גויה ודייגו ולסקס זכו לתחנת מטרו על שמם במדריד. רק גויה השנוי במחלוקת זכה לאינספור חיקויים על קירות הברים, ורק הוא היה פופולרי דיו כדי שרפרודוקציות של תמונותיו יעטרו את חנויות העיר ויימכרו כמזכרות לתיירים בכל פינה. גם היום, כ-180 שנה אחרי מותו, גויה נוכח בעיר יותר מכל אמן אחר. יצאנו לסיור בעקבות צייר המלך הגדול, שדרך מהלך חייו ויצירותיו נכיר את מדריד של אז ושל היום.
מוזיאון האקדמיה
המטיילים היום ברחוב אלקלה יכולים לבקר באקדמיה לאמנויות של מדריד, שהולידה אמנים ספרדים רבים בעלי מוניטין עולמי. המלך קרלוס השלישי רכש את הבניין המפואר מבנקאי עשיר, וב-1773 שינה את המבנה והתאימו לטעמו האישי ולצורכי האקדמיה לאמנויות.
האקדמיה ידעה תלמידים בעלי שם כפאבלו פיקסו וסלוודור דאלי (שגם יחסיו עם האקדמיה ידעו עליות ומורדות, עד שהורחק ממנה לצמיתות). גם היום, אף על פי שהסטודנטים אינם לומדים עוד באקדמיה אלא באוניברסיטת מדריד, לשם עברו לפני שנים אחדות, לא איבד הבניין מקִסמו. הוא מתפקד כאחד המוזיאונים החשובים ביותר בעיר ומוצגות בו יצירותיהם של תלמידים בולטים שלמדו באקדמיה, אוסף חשוב של יצירות אמנות מהמאה ה-16 עד המאה ה-20, וכן אוספים של ציורים שהוצגו במנזרים אשר פורקו על רקע כלכלי.
גם האוסף הפרטי של שר המלך מנואל גוֹדוֹי, פטרונו וידידו הטוב של גויה, מוצג כאן. גודוי היה אישיות ססגונית בפני עצמה, שהסתבכותו בצמרת הספרדית הביאה בסופו של דבר להחרמת האוסף האמנותי שלו ב-1808.
מצייר מלכותי לצייר תיעודי
פתח רחב בעל קשתות אבן מוביל אל הקומה הראשונה שבה מצויים ציוריו של גויה. הנהלת המוזיאון החליטה להציג לא רק את עבודותיו אשר צוירו בהזמנת האקדמיה, אלא בחרה לשים דגש על אוסף רישומים לא קלים למראה, המשקפים פן אחר של עבודותיו של האומן.
גויה הושפע מאוד מהמראות הקשים של המלחמה נגד צרפת (1812-1808), והעז להראות את זוועותיה בלי לצדד בצד זה או אחר, באופן המשקף את האלימות מכאן ומכאן. ברישומיו גויה חושף ומתאר התרחשויות במדריד ובסרגוסה אשר היה עד להן או אשר שמע עליהן. את האלימות הספרדית בחר גויה, מן הסתם, שלא לפרסם. רק ב-1860 פרסם נכדו של גויה לראשונה רישומים אלה.
הנהלת האקדמיה בחרה להצמיד לחלק מהציורים צילומי מלחמה מהמאה ה-20, כדי להמחיש את תפקידו של גויה בתור צייר תיעודי, או אם תרצו, לחדד את המעבר של גויה מהיותו צייר המלך לאמן בעל מסר חברתי. מרתק במיוחד לראות איך בשימוש בצבעים שחור ולבן בלבד מעביר גויה אל המתבונן, דרך ההבעות השונות של המשתתפים במלחמה, כל כך הרבה רגש, טירוף ושיגעון. כל אלה באים לידי ביטוי חריף ברישומיו, אשר לא חדלו להיות אקטואליים גם בימינו.
כדי לייצר מספר רב של העתקים, חרת גויה בעזרת סכינים בעלי עובי וצורה שונים את רישומיו על ריבועי נחושת. אלה הוכנסו לתוך מכבש דפוס שהטביע את הרישומים. בסמוך אליהם, אפשר לראות בחדר צדדי את ריבועי הנחושת.
ציורים כראי המציאות
כשאתם מסיירים במדריד הישנה, לא הרחק מאזור כיכר דל סול ומבנה האקדמיה, הקפידו להרים מפעם לפעם את העיניים וליהנות מאדריכלות הבתים הנשענים זה על זה: כל בניין מורכב ממספר קומות שלהן מרפסות, פיתוחי אבן, צבע תריס ופרזול זהים, אך כל בניין שונה משכנו ויוצר חוויה אסתטית נעימה לעין.
רחוב סן חרונימו (Carrera de San Jerónimo) הוא רחוב אלגנטי במיוחד. בית מספר 32 היה ביתו הראשון של גויה במדריד. סופו של הרחוב מוביל אל כנסיית סן חרונימו (Claustro de San Jerónimo el Real). בטרם נבנו קתדרלות העיר, זאת היתה הכנסייה המרכזית ובה התקיימו חתונות וטקסי הדת המרכזיים של חשובי העיר. המלך אלפונסו ה-13 התחתן כאן ב-1906, והמלך הנוכחי, חואן קרלוס הראשון, הוכתר כאן ב-1975.
בסמוך לכנסייה מרשימה זו נמצא מוזיאון פראדו, אחד מעשרת המוזיאונים החשובים בעולם. ביקור במדריד אינו שלם בלי לראות את מיטב יצירותיו של גויה מכל שלבי הקריירה שלו, מתקופת הזוהר בתור צייר המלך עד לשלהי חייו המדוכדכים, שהולידו את הרישומים השחורים המעידים על מצבו הנפשי הקודר. פגשנו כאן בדיוקנאות של בית המלוכה, המציגים בפירוט רב ובדקדקנות את פריטי הלבוש ועיטוריהם, ואת הבעת הפנים של הדמויות, מיקומן ודרך העמידה שלהן. כל אלה מאפיינים ומייחדים את ציוריו של גויה, ויוצרים הבנה של הדמות ומשמעותה, ובאמצעותה – הבנה של התקופה.
בחלק השני של הכתבה: עוד על עבודותיו של גויה, על ציורי הפרסקו, וגם: על היצירה שסיבכה את גויה במשפט מטעם האינקוויזיציה»
מתוך: מגזין מטיילים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה