galshmu
דורין פרנקפורט חוגגת 70: נשים מנהלות הן העתיד
איך זה להיות אישה צעירה בתעשיית האופנה הישראלית המתפתחת? מעצבת האופנה דורין פרנקפורט חונכה להאמין בשוויון הזדמנויות ומממשת את זה בחייה וביצירתה
היום חוגגת דורין פרנקפורט, מלכת השבט של האופנה הישראלית, יום הולדת 70. הזדמנות טובה להיזכר בטקסט שכתבה לנו לכבוד יום האישה, שנותן השראה גדולה:
היום הוא יום האישה, ועבורי זו נקודת ציון טובה להביט אחורה ולזכור שהארץ שבה גדלתי הייתה ארץ שבה נשים היו שותפות שוות במאבק להקמתה ושרתו בצבא. אני חונכתי מילדות להאמין ביכולות ובהזדמנויות שוות.
שפר גורלי ולמרות שלא באתי ממשפחת אופנה או יזמות, אני היום מעצבת ותעשיינית ומגשימה יום יום את האג׳נדה של ייצור מקומי, פרנסה וכבוד לבני כל המגזרים, הדתות והלאומים תושבי המדינה. בנעוריי חלמתי להיות מעצבת גרפית ובמהלך שרותי הצבאי עיצבתי, הדפסתי ומכרתי פוסטרים ברחבי הארץ, דבר שנשמע היום סופר נאיבי, אבל הצלחתי להגיע לעשרות חדרי צעירים ולאסוף סכום כסף על מנת שאוכל לנסוע ללמוד בחו"ל. זו הייתה חוצפה של אישה צעירה שגדלה בארץ מנותקת מהעולם הגדול.
כשחזרתי לארץ עם תום הלימודים וחיפשתי עבודה כאסיסטנטית לא היו לי קשרים או היכרויות ולא התקבלתי לעבודה באף אחד ממפעלי האופנה הרבים שהיו אז בארץ. התחלתי לעבוד בלילות בבית – עיצבתי ותפרתי בגדים ואביזרים מג׳ינסים ישנים שקניתי בשוק הפשפשים, שאותם פרמתי, כיבסתי והשתמשתי באריג עצמו לייצר פריטים אחרים שעליהם רקמתי. באותה תקופה התחלתי לעבוד אצל צלם האופנה בן לם כאסיסטנטית/ סטייליסטית/ מעצבת ארט וכן, גם נערת קפה.
בתחום האופנה מעולם לא הייתה לי תחושה שכאישה אני נחסמת או מופלית יותר מקולגות גברים, אך נכון הדבר שישראל היא מדינה מסורתית ולא פשוטה לאשת קריירה
מתחילת דרכי בחרתי לעבוד עם נשים וגברים, וחיזקנו האחד את השנייה. זו הייתה תחילתה של דרך ארוכה באופנה הישראלית: עיצבתי ועבדתי עם צלמים, אומנים, זמרים, רקדנים, קולנוענים, מעצבים גרפיים כשכולנו היינו בתחילת דרכנו ועזרנו ללא תשלום או תשלום מינימלי האחד לשני. חלקם מאוד ידועים כיום והעשייה שלהם מוערכת. דרכם למדתי המון והתנסיתי בהרבה תחומים, ואני יכולה גם לזקוף לזכות הקריירה שלי רגעים נפלאים בתרבות.
>> עדי עוז, עורכת "את", מאמינה שבחירה באופנה ישראלית טובה לנו וגם לכדור הארץ
בתחום האופנה, התחום בו אני עובדת, מעולם לא הייתה לי תחושה שכאשה אני נחסמת או מופלית יותר מקולגות גברים, אך נכון הדבר שישראל היא מדינה מסורתית ולא פשוטה לאשת קריירה. הגעתי אל חיי המשפחה ואל ההורות בוגרת וחסינה אחרי אינספור הערות ושאלות על תוכניות לעתיד וילדים, וכשנולדו בנותיי הייתי מאוד שלווה ובטוחה בסדרי העדיפויות שלי: הבנות באו קודם.
לטובת חיי הבנות החלטתנו אביהן ואני שכדאי שיחיו וילמדו בארץ. ויתרתי בקלות על חיי נדודים ואולי גם על הצלחה גדולה יותר בחו"ל. אני רואה במקצוע הנהדר והממכר שלי נס יומיומי. עם השנים רכשתי יותר ביטחון והבנה בכלכלה, בנתונים ובמספרים. למדתי להבין מגמות, היתכנות של פרויקטים ותחשיבי עלות, ואני רואה במעצבים אחרים קהילה, שותפות דרך.
הוריי היקנו לנו בבית ערכים כמו נימוס, הכלה, התחשבות ונועם. אלו דברים חשובים מאוד, אך לצידם נדרשות לאישה בעולם של ימינו תכונות נוספות וחשובות: שמירה על פוקוס מתמיד וחדשנות הם תזכורת אותה אנחנו כנשים צריכות לתת לעצמנו מדי יום. דבקות בדרך שבה בחרנו וגם עקשות הן לא מילים גסות. נשים בנויות למולטי טאסקינג: אנחנו רגילות להיות הכול יחד, אימהות, מנהלות משק בית ונשות קריירה, לכן אני מאמינה שנשים מנהלות ויזמיות הן העתיד.
אני מאמינה בעוצמה נשית ועבורי המשמעות של זה היא לכוון גבוה בלי להגביל את עצמי מראש למה אני חושבת שמצפים ממני להיות או מה אוכל להביא לידי מימוש. אני מאמינה שקידום ומעורבות בעתידן של נשים בסביבתנו מעצים אותנו אישית, ולא פחות חשוב: עם השנים אני מבינה יותר ויותר שזה ממש בסדר לחיות את החיים בדרך שאחרים לא מבינים.