דוגמה רעה
גלי לב מצאה את עצמה הופכת לסוג של דוגמה רעה, או ליתר דיוק: לזאת שלא רוצים להידמות אליה, והחליטה לענות לבנות ה-30 ומשהו שמפחדות להגיע "למצב שלה"
בזמן האחרון אני שומעת יותר מידי את המשפט: "רק לא להגיע למצב שלך" – מילים שנאמרות על ידי רווקות מבוגרות בנות שלושים ומשהו שמגלות ש"השוק" במצב לא משהו, ומפחדות להגיע "למצב שלי".
ובכן, בנות יקרות, להלן תשובתי:
גם לי לא מתחשק להיות במצב שלכן: לחשוב על כל ביס שמא אחר כך הוא יתבטא בהיקף המותניים, להיות מתוקתקות כל הזמן, להישאר ערה בלילות ולחכות לטלפונים שלא מגיעים, לשלוח תמונות "מפתות" ולקוות שהחור בחולצה יסתיר את החור בשכל, לצאת לדייטים עם שמנים/קרחים/מכוערים, או גרוע מזה: משעממים, להסתיר פיהוק, לקבוע עם חברה שתתקשר באמצע הדייט ולמלמל "יש לי משהו דחוף", לברוח, לצאת כי צריך ולא כי באמת רוצים, לנשום כמויות של אדי אלכוהול ועשן בפאבים אפופי סירחון ולקוות שמישהו יגאל אתכן בבדידותכן בשירותים, לקפוץ ממיטה למיטה ולגלות בבוקר שאין לכן מושג מי האיש שלצדכן ומה הוא עושה שם בכלל, ובסוף – בעיקר מתוך ייאוש – להתחתן עם האיש הלא נכון, להביא ילד או שניים ואחר כך להתגרש.
נשמע לכן תסריט מפתה? אולי יש כאלה שחושבות שהכל עדיף על פני אימהות חד הורית. אולי הן אפילו צודקות, אבל היי, תסתכלו עליי: אני נראית לכן אומללה? לא מאושרת? אולי דווקא העובדה שאני לא כזו, מאיימת על חלקכן. פתאום משתנים סדרי בראשית ומה שהיה כבר לא יהיה, והחלום על שמלה לבנה, חופה וקידושין הולך ומתרחק. אז נכון, רובנו חלמנו בערך מגיל 12, על היום הזה שבו נהפוך מצפרדעות לנסיכות ומלכלוכיות לסינדרלות. אז זה לא קרה. לפחות לא לי. אז מה? אני אמורה לשים על ראשי שק עם אפר ולהתחבא, מעתה ועד עולם, מתחת לשמיכה? התשובה, "אחיות הרחמים" מסתתרת בתוך השאלה.
לא רק בסרטים
ואם טרם השתכנעתן שאימהות חד הורית היא אופציה ראויה, ומבחינתכן עדיף למות לבד, או למות בכלל, רוצו לספריית הסרטים הקרובה וקחו את הסרט "תינוקת בירושה" בכיכובה של דיאן קיטון ובבימויו של וודי אלן. הסרט מספר על יאפית ניו יורקית, שחיה בדירת פאר בחדר לצד בן זוגה – יפיוף ניו יורקי מצוי, שהמילה ילד, תינוק ומה שביניהם לא קיימת בלקסיקון שלו, ולמעשה לא קיימת בכלל. השניים מתבשרים לפתע על קבלת ירושה בלתי צפויה בעליל: תינוקת שהוריה נפטרו וכעת "מורישים" אותה לקיטון ולבן זוגה, שכצפוי נוטש את הזירה שהפכה לפתע מזוגית למשפחתית. לא אגלה לכן את הסוף, אומר רק זאת: כבר אז (סוף שנות ה-70) היה מי שצפה שלפעמים עדיף ילד על גבר.
עם הסרט או בלעדיו, כך או אחרת, אני ובתי מאושרות וטוב לנו, בלי עין הרע. תודה ששאלתן. ואם למישהי יש בעיה עם צורת החיים שלי, מצידי שתקפוץ, אבל את האש, כולל הרעל והסרקזם, שתשמור לעצמה. אצלי התחמושת הזו פשוט מתבזבזת.