דה לנגה מאחוריך: ראיון עם השחקן מוריס כהן

הדרך שבה המציאות מחקה את האמנות ולהפך מעוררת השתאות במקרה של השחקן מוריס כהן (40). כהן ורעייתו, השחקנית רותם זיסמן־כהן (34), חובקים זה עתה בת ראשונה, בעוד שבסרט "אבינו", דרמת פשע חזקה של מני יעיש, הם משחקים בעל ואישה הכמהים לילד. כהן הוא עובדיה, מאבטח קשוח אך אנושי במועדון ים תיכוני ובעל חברת הובלות קטנה. הוא יעשה הכל, אפילו גביית חובות בכוח הזרוע בשירות עבריין חסר לב, כדי לאפשר לרעייתו טיפולי פוריות מתקדמים ויקרים.

"אמנות ואמונה אלה אותן אותיות", אומר כהן. "כך שכשיש לך אמונה, היא יוצרת מציאות ואמנות. התפקיד והסרט חיזקו אצלי את הדברים שרציתי. עובדיה קם בבוקר ורוצה ילד. הוא יעשה הכל בשביל זה. אני אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ילד, ואני זוכר שזה הכה בי. התעוררתי. אני רואה את הדמות שמני כתב, שכל ההוויה שלה זה ילד, וחושב שתוך כדי הסרט גם אני התחלתי לרצות ילד, יחד עם עובדיה. אפשר להגיד שהסרט הוא תפילה ובקשה גדולה. ואם זה כך, אולי לקולנוע באמת כוח לעצב מציאות".

מתוך "אבינו מלכנו" | צילום: ורד אדיר

אתה חושב שהאמנות יכולה לשנות תודעה?

"לדעתי כן. לא נראה לי שהחברה הייתה מתפתחת בלי תרבות, בלי קולנוע, בלי ספרות. לא היו לנו כלים להכיל דברים, להבין, להתפתח, לעצב את עצמנו כפי שאנחנו כבני אדם. לדעתי כל דבר שאנחנו רואים משפיע עלינו".

יכולת לשאוב לתפקיד אלמנטים מחייך בעבר, עבדת כמאבטח

"הרגשתי מאוד בנוח להיכנס לעולם הזה שמני בנה. הכל התרחש בזרימה נכונה, גם כשקיבלתי את רותם שתשחק מולי את התפקיד המדהים הזה של רחל. אמרנו לעצמנו שנקבל את הטקסט שמני כתב ונוציא אותנו למציאות הזו שהוא יצר. היו סצנות שמני אמר שיצאו כל כך אותנטיות שאי אפשר לביים אותן. סצנות שבהן אתה, ורק אתה, מרגיש את בת הזוג שלך. ומאחר שהחיבור קיים, הסרט יצא מאוד אמיתי ונכון. הטקסטים אחרים אבל החיים שלנו עדיין נחשפים על המסך".

רותם, אתה ומני אנשי אמונה. ובסרט יש סצנה שבה אתה הולך לרב כדי לקבל את ברכתו להבאת ילד לעולם ולא מבין את דבריו

"אנחנו לא באים מבית של גרסא דינקותא של דרך התורה. אנחנו אמנים שמחפשים כל הזמן, טועים בדרך, חוזרים לדרך. כמו עובדיה בסרט. הוא אדם שמאמין באלוהים אבל הוא נשבר כי הוא רוצה את הילד – ואם הוא מתפלל והילד לא בא אז הוא כביכול שובר את הכלים. אבל האמונה קיימת. ככה זה גם אצלי. כשלא קיבלתי משהו הייתי אומר 'נמאס לי מכל האלוהים ומכל הדת'. לאדם יש בחירה. או שאתה מאמין שזה צריך להגיע או שאתה עושה את זה בדרך אחרת. אבל הילד היה מגיע בכל מקרה בתקופה הזו. בסרט עובדיה בחר בדרך האלימות והפשע ולא בדרך האמונה. הרב אמר לו לא לסמוך על אף אדם רק על הקב"ה, אבל עובדיה בחר אחרת ונפל, וזה החטא שלו".

רותם ואתה חיכיתם הרבה אבל האמנתם שילד יגיע בזמן הנכון

"הייתה לנו אמונה פשוטה ורותם היא אישה מאוד חזקה. לא עשינו טיפולי פוריות, אבל אני לא יודע אם הם היו משנים. בסוף היא הגיעה בזמן שלה".

מתוך "אבינו מלכנו" | צילום: ורד אדיר

מדמות השוטר לדמות העבריין

לפני יותר מחודש זיכה "אבינו" את כהן בפרס השחקן הראשי בתחרות אופיר ולפתע האיר עליו זרקור גדול, אחרי שנים רבות שבהם שיחק אך נותר אנונימי יחסית. "הייתה לי הרגשה שמתישהו יגיע הפרויקט שבזכותו יכירו אותי יותר", הוא אומר. "אבל הזכייה בפרס אופיר לא שינתה בי משהו – היא רק מדרבנת אותי לעשות עוד. אני מרגיש שיש המון דברים שאני יכול לתת, והלוואי שאמשיך".

כהן, יליד בת ים, עבר בגיל 11 עם משפחתו לאילת, וכשבגר עקר לחיפה והיה נשוי במשך כשנה. הוא למד משחק בבית צבי ומ־2004 שיחק בתיאטרון הקאמרי ועבר מפרויקט לפרויקט (בין היתר, "מילאנו", "גיבור מעמד הפועלים", "המלך ליר", "חברון"). בהמשך שיחק גם בתיאטרון באר שבע, בתיאטרון אנסמבל הרצליה ועוד. בקולנוע רשם בין היתר תפקידי משנה ב"השוטר", "המשגיחים", "בין השמשות" ועוד, ובטלוויזיה הופיע בסדרות רבות, בהן "בלו נטלי", "רביעית רן", "שירות חדרים", "אחת אפס אפס", "זגורי אימפריה", "בתולות" ו"כפולים".

עד עובדיה יצא לך בעיקר לגלם שוטרים ואנשי חוק

"רוב התפקידים שלי באמת היו של אנשי חוק. יצא ככה. אלה תפקידים גבריים, משהו שאני לא יכול לברוח ממנו, וזה טוב, מעניין ומאתגר. בייחוד הדמות של דה לנגה (בסדרה 'עקרון ההחלפה', שעלתה ב־HOT בספטמבר – נ.מ), שמכילה בתוכה הרבה אנשי חוק שעשיתי, אבל שונה לגמרי מהם. אחרי הפרמיירה של הסדרה מני, שעבדתי איתו שנה על הדמות של עובדיה, אמר לי: 'הפתעת אותי, לא ידעתי שיש בך צבע כזה'. פתאום הוא גילה בי משהו אחר".

כהן מצטלם כעת לסדרה ישראלית בחו"ל ש"עדיין אי אפשר לדבר עליה", מחכה לעליית העונה השנייה של "בתולות" ול"דם יהודי", של ציון ברוך. הוא ורותם נשואים כתשע שנים ועובדים המון יחד. "אני לא חושב שהייתי יכול לעשות את זה עם מישהי שהיא לא מהעולם הזה ולא מבינה אותו", הוא אומר. "אין בינינו תחרות. שנינו שחקנים שעובדים. כל אחד עומד בפני עצמו".

איך נראים החיים שלכם כשחקנים־ידוענים?

"אנחנו נורא משעממים בתור סלבריטאים. החיים שלנו מאוד פשוטים. אנחנו גרים בדירה שכורה ביד אליהו, אומרים שלום לשכנים, מביאים להם משלוחי מנות. אין לנו טלוויזיה. את מה שאנחנו רוצים אנחנו רואים במחשב. אנחנו הולכים לקולנוע ולתיאטרון. דווקא רותם, שהגיעה מבית חילוני לגמרי בזיכרון יעקב, הצליחה לעורר בי את הצורך בהתפתחות רוחנית שבאה לידי ביטוי בין היתר במפגשים שבועיים אצל הרב יובל הכהן אשרוב בנווה צדק. יש בשילוב של חוכמת הקבלה והדת עומקים שלדעתי כל אחד צריך ללמוד. זה קודם כל מפתח אותנו כבני אדם ותורם למהות שלנו כשחקנים".

פורסם במגזין אטמוספירה