טורים אישיים

עורכת "את" קפצה להופעה של ספייס גירלז וגילתה שהגירל פאוור עדיין לא ניצח

הופעה של הספייס גירלז בלונדון | צילום: Dave J Hogan/Getty Images
הופעה של הספייס גירלז בלונדון | צילום: Dave J Hogan/Getty Images

עדי עוז, עורכת מגזין "את", נסעה ללונדון לראות את להקת הבנות האייקונית, ולמרות הנצנצים, הקוקיות וההופעה המושלמת, במבט מפוכך של אישה בת 43 היא הגיעה לתובנה קצת עצובה

88 שיתופים | 132 צפיות

החודש עשיתי קפיצה קטנה ללונדון לטובת הופעה של ספייס גירלז. לא, לא הייתי מעריצה מושבעת – זו השאלה המיידית שנשאלתי כשסיפרתי על ההופעה. שאלה מוזרה למדי. אני אישה בת 43, כלומר בניינטיז הייתי יצור מספיק בוגר כדי לאחוז בזוג אוזניים ששמעו את העולם, ובעולם הזה ניגנו הספייס גירלז. האם זו לא סיבה מספקת כדי לזכור, לאהוב, להוקיר ולהתגעגע לחמש המפולפלות? אומר זאת כך יונית: אם היית בין החיים בניינטיז והמוזיקה של ספייס גירלז לא שטפה אותך בעונג גדול, אני חוששת שיש לך בעיה קשה בבלוטת שמחת החיים (האבחנה הזו נכונה לכל המגדרים).

הסיבה שמצופה מנשים להתענג על ספייס גירלז קצת יותר מאשר גברים, היא העטיפה הפמיניסטית שבה הן נעטפו תחת הסיסמה Girl Power. רבים טענו כלפי המנטרה הזו שהיא ריקה מתוכן. בשירים של ספייס גירלז לא התעסקו בהטרדות מיניות, בחפצון, באי־השוויון הבסיסי בין גברים לנשים ובקיצור, באף לא אחת מהבעיות שמפריעות לכל אישה. להפך. הן סיפקו לנו פופ מתקתק שלא מציף עוולות מהותיות אל פני השטח. כששאלו אותן על אותו "גירל פאוור" חמקמק הן אמרו שהכוונה לכוח שנשים יכולות לתת לנשים אחרות. כלומר, סולדיריות נשית מעצימה. איכשהו זה עבד.

הימים היו תמימים בהרבה. לפני מהפכת Me Too, לפני שנשיא הורשע פה באונס, לפני שהשיח על "באדי פוזיטיב" ודימוי הגוף היה נושא מדובר. התודעה הפמיניסטית הקולקטיבית שלנו עדיין הייתה פרימיטיבית וסלחנית בהרבה אבל זה עזר לכולנו לזקוף קומה כשראינו חמש נשים צעירות עושות חיים משוגעים ומשדרות כל כך הרבה ביטחון. הן נתנו לנו כוח והוא היה נשי מובהק, גם אם עוד לא היו לנו את המילים המדויקות להגדיר מה זה בעצם אומר.

פורסם על ידי ‏‎Adi Oz‎‏ ב- יום שישי, 14 ביוני 2019

 

20 שנה מאוחר יותר אנחנו כבר נשים עם מספיק כוח כדי להחליט לנסוע לסופ"ש ארוך בלונדון. ואם אנחנו כבר נוסעות, החלטנו אני, חברותיי, ובן הזוג שהצטרף לנסיעה (והיה כנראה הגבר הסטרייט היחיד בקהל), נשקיע קצת יותר ונשלם לכרטיסים בגולדן. בכל זאת, כמה פעמים כבר יצא לנו להסתכל מקרוב על גיבורות נעורינו המאוחרים?

זו הייתה המסיבה הכי טובה בכל עיר ונהנינו בטירוף, אבל את חוויית הסולידריות הנשית שציפינו שתעטוף אותנו מכל עבר לא קיבלנו הפעם

ביום ההופעה הסתובבנו בלונדון וקפצנו לאכול בפאב אקראי במרכז העיר. בין הפיש לצ'יפס קלטנו שנפלנו במנהרת הארנב היישר לספייס וורלד: הפאב היה עמוס בנשים בנות 35 פלוס, שעל ראשן קוקיות קופצניות, על חזן חולצות ספייס גירלז והפנים שלהן מלאות כולן באיפור מנצנץ כאילו הן בפורימון של גן חובה. הבנו שהגענו לארץ המובטחת. מיהרנו למלון ומיד יישרנו קו: קוקקנו קוקיות לשיערנו, עטיתי את ז'קט הפרווה הלבנה (הסינתטית כמובן) ומיהרנו לוומבלי. קרון הרכבת התחתית היה מפוצץ בנשים שמחות שלא חששו להתלבש כמו ספייס. את הקילומטר שהן עברו רגלית בין תחנת הרכבת לאצטדיון הן העבירו בשירה רמה, "People of the world, Spice up your life" קראו בשמחה, ומדי פעם נעצרו באחד מדוכני איפור הפנים הזרחני שהיו זרוקים בצידי הדרך. כמה כיף יהיה להעביר איתן את ההופעה! חשבתי. אבל כשנכנסנו אל טבעת הזהב הקרובה לבמה והיקרה להחריד גילינו הפתעה: פה ושם אומנם נתקלנו באיזו ספייסית עסיסית אבל בגולדן שלטו, ללא עוררין, הגייז. הם היו הרוב המוחלט. לא כל כך מפתיע כשחושבים על זה, נשים עדיין מרוויחות הרבה פחות מגברים. גם שני עשורים אחרי ש"גירל פאוור" הפך למקדם המכירות של הספייס, בקרב על ההכנסה הכוח עדיין בידיים גבריות. הגייז במעגל היו חמודים להפליא וההופעה הייתה לא פחות ממושלמת. פרט לסימני אנורקסיה או דיכאון מדאיגים על פניה של ג'רי האליוול, כל ארבע הספייסיות (ויקטוריה בקאהם לא הצטרפה) רקדו, שרו, החליפו תלבושות כאילו הניינטיז עוד כאן והן נמצאות עכשיו במסיבה הכי טובה בעיר. זו באמת הייתה המסיבה הכי טובה בכל עיר ונהנינו בטירוף, אבל את חוויית הסולידריות הנשית שציפינו שתעטוף אותנו מכל עבר לא קיבלנו הפעם. במקום זה קיבלנו תובנה: במכירת הכרטיסים הגדולה של החיים הנשים עדיין מקבלות את היציעים המרוחקים. אנחנו יכולות להתמרח בנצנצים אבל רובנו עוד לא מצליחות להתקרב לבמה. ייקח לנו עוד קצת זמן עד שנגיע בהמונינו לגולדן רינג, אבל אנחנו בדרך, וביום שנגיע נחלוץ את עקבינו הדקיקים, נחוש את הדשא הלח בכפות רגלינו, ננשום לרווחה ונלחש: "Everything is free, All you need is Positivity".