דברים שרציתי לומר

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

מילדותי, אני זוכרת היטב את הסיטואציה בה בת דודתי ניסתה לומר משהו בארוחה משפחתית, ויצא לה מהפה רק רצף הברות לא ברורות שמתעקשות לא להתגבש למילה מובנת. אני זוכרת את המבטים המודאגים של סבתי, את המבטים המבוישים של אביה ואת המבטים המבינים והבוטחים של אמה. חלפו מאז עשרים שנה, איני זוכרת מתי זה בדיוק קרה, אבל באיזשהו שלב הגמגומים פסקו והיא החלה לדבר כרגיל.

מדוע זה קורה?

"הבעיה אינה מוגדרת כגמגום אלא כבעיה בשטף הדיבור", מסביר דיוויד הריס, מנהל מכון ד"ר פלואנסי לטיפול בשטף הדיבור. "מדובר באובדן שליטה רגעי ספונטני על מערכת הדיבור בזמן הדיבור. האדם יודע בדיוק מה הוא רוצה לומר וגם איך לומר את המילה, אך באותו הרגע הוא מאבד את השליטה על מערכת הדיבור ולא מצליח להפיק את המילה.



בעיית השטף נובעת מנעילה לא רצונית של מיתרי הקול תוך כדי דיבור, דבר המונע את הפקת הקול. ככל הנראה עקב בעיה נוירולוגית שמקורה במוח. כתוצאה מכך מופיעות מספר תופעות לוואי:

גמגום – חזרה על ההברה הקודמת לתקיעה, שהילד מבצע בניסיון נואש להוציא את ההברה שבה הוא נתקע פעם אחר פעם.

• דיבור מהיר – בניסיון להספיק כמה שיותר מילים עד התקיעה הבאה.
• דיבור בלוע ולא ברור – כשהילד יודע שהוא נתקע בצלילים מסוימים, הוא בולע אותם כדי לעקוף את התקיעה.
• הוספת "מילות פקק" – כאשר הילד נתקע, הוא מוסיף מילים כגון "אז, אז, אז" או "כאילו, כאילו, כאילו" לפני המילה התקועה.
• תנועות – תנועות ראש, פנים, גלגול עיניים ותנועות גפיים הנובעות מתסכול ובניסיון לשחרר את מיתרי הקול הנעולים.

ד"ר כהתיה אדלמן, קלינאית תקשורת וסגנית מנהלת המכון לאודיולוגיה והפרעות בתקשורת מבית החולים הדסה עין כרם, מסבירה כי קיימים מספר סוגי גמגום: "הגמגום הנפוץ הוא הגמגום שמתחיל בילדות, בנוסף יש גמגום נוירוגני (ממקור נוירולוגי) וגמגום פסיכוגני (ממקור פסיכולוגי) המתחילים בגיל מאוחר יותר, אך אלה מאוד נדירים. בנוסף, ניתן לסווג גמגום לפי חומרתו: יש גמגום שחולף מעצמו ויש גמגום שנשאר ודורש טיפול. הגמגום מופיע בממוצע בין גיל שנתיים לחמש, אך יכול להופיע גם בין הגילאים שנה וחצי ל-12".

איך להגיב?

להתעלם או להעיר? לעזור או לתת לו לבד?
"כשילד קטן מתחיל לגמגם, לרוב זה אינו קבוע ומופיע רק בחלק מהזמן. בדרך כלל בתחילת משפט או מילה, ומאופיין על ידי חזרות על צליל, הברה או מילה, כשלעתים יש הארכות או עצירות ודיבור קטוע. אצל כ-75 אחוז מהילדים הגמגום חולף ללא טיפול, אבל אם צריך טיפול, רצוי שיינתן בהקדם. אם נראה שזה מדאיג את הילד, מומלץ להסביר לו ששמתם לב שיש לו קושי בדיבור, שזה קורה לפעמים לילדים, שבדרך כלל זה עובר, ושאם זה לא עובר, הוא יקבל עזרה.

"בכל מקרה, אימרו לו שאתם מעוניינים לשמוע מה שיש לו להגיד, כשהוא מדבר, הקשיבו לו בצורה רגועה, תוך שמירה על קשר עין והנהון. כשהוא מסיים לדבר, חיזרו על דבריו ואפשרו לו להתבטא, עוד בטרם תשאלו שאלות (למשל, כשהוא אומר: 'נפלתי מהמגלשה', תשאלו: 'נפלת מהמגלשה?', ותמתינו שירחיב, בלי לשאול מייד איפה כואב, מי דחף אותך וכדומה).

"מצד שני, אל תשתיקו את כולם כשהוא מדבר, אל תיתנו לילד הוראות, כמו לחזור על דבריו, לדבר יותר לאט, ואל תשלימו את דבריו. האטו את קצב השיחה, ותנו זמן בין סיום דיבורו לתחילת התשובה שלכם. הנהיגו תורת דיבור בבית: הסבירו לכולם ששניים אינם מדברים בו-זמנית. אם הגמגום מחמיר או שחלף יותר מחודש ללא שיפור, מומלץ לפנות לקלינאי תקשורת המתמחה בגמגום".

הריס מוסיף: "קודם כל, לא להילחץ ולא להראות לילד שאתם מודאגים, אלא להתייחס לדיבור שלו כאל דבר נורמלי לחלוטין. הקשיבו לילד בסבלנות ותנו לו הרגשה שכל מה שהוא אומר חשוב מספיק, ושאתם תחכו עד שיסיים את דבריו, מבלי שירגיש חוסר סבלנות מצדכם.

"בנוסף, ודאו שבסביבתו של הילד אף אחד לא יעיר לו או חלילה ילעג לו על הדיבור. ומיותר לציין, כי כל הערה כמו 'דבר לאט' או 'תחשוב לפני שאתה מדבר' רק מגבירה את התסכול והלחץ. בכל מקרה, לא לתת לילד תחושה שמדובר במשהו שיש להתבייש בו, שכן החשוב ביותר הוא לא להוביל להימנעות מדיבור ומבעיות בתקשורת שמתפתחות כתוצאה מבושה".

כיצד מטפלים?

אם יש צורך בטיפול מקצועי, תוכלו לבחור בין כמה שיטות:

השיטה הקוגנטיבית-ביהביוריסטית – הטיפול כולל לימוד טכניקות להפקת דיבור שוטף עם התייחסות לצד הרגשי-מחשבתי. בילדים קטנים חשובה ההדרכה להורים לעידוד תקשורת טובה ודיבור שוטף. רוב הילדים עם בעיית גמגום מגיבים לקושי בהוצאת דיבור על ידי לחץ יתר באיברי הדיבור, דבר המחמיר את חומרת הגמגום. מטרת הטיפול היא למנוע החמרה, תחושת חוסר אונים והימנעות מדיבור, ולשפר את השטף.

שיטת וירג'יניה – שיטת עיצוב שטף הדיבור שפותחה על ידי פרופ' רונלד וובסטר מוירג'יניה. השיטה מתבססת על ההנחה שאין תרופה לבעיה. האפשרות היחידה להחזיר למטופל את השליטה על מערכת הדיבור היא ללמד אותו מחדש להפעיל אותה בצורה נכונה מבלי לאבד את השליטה.

הגישה ההוליסטית – הגישה מתמקדת במטופל במקום להתמקד בדיבור עצמו. מטרת הטיפול היא להפחית את השליטה על הדיבור ועל מערכת הפקת הדיבור. מודל שמסביר את התהליך הנורמלי להפקת דיבור מציין שהתנאי ליצירת דיבור שוטף ללא הפסקות, הוא שהאלמנטים הבסיסים מתפקדים אוטומטית ובמקביל.

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, נובמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter