דבק של אמא – חלק ב'

לחלק א'»

הורים במשרה מלאה

ד"ר עלי כץ, פסיכולוג קליני, סבור כי המושג "חרדת נטישה" הפך למטבע לשון כה פופולרי שלעיתים אנחנו לא מבינים את משמעותו העמוקה והמרכזית כל כך בהתפתחותנו. "חרדת הנטישה של הזאטוט קשורה לכל עולם הקשר שלו, ומכאן לדרך שהוא חווה את העולם ואת עצמו", הוא אומר. "תינוק שחש מוגן בקשר שלו עם אמא-אבא ובוטח בהם שלעולם לא ינטשו אותו, יחווה גם את העולם כמקום בטוח. אם העולם הוא מקום בטוח והוריו 'תמיד' יהיו שם לצידו, הרי שהוא יתמלא בכוח ובביטחון עצמי. מאידך גיסא, תינוק שחרדת הנטישה הופכת לפצע בנפשו יחשוש מהעולם המאיים, יהסס מבניית קשר ויחוש בתוכו חלש וחסר ערך".



ד"ר כץ סבור כי מסיבה זו חרדת הנטישה היא צומת מרכזי בהתפתחות שלנו ובשנים האחרונות מסמלת גם את הבלבול הגדול של העולם המודרני, בכל הקשור לתחום ההורות. "על אף התחושה האופורית ש'הגבר החדש' הוא אבא מטפל, במציאות, אבות רק עובדים יותר ויותר קשה ושבים הביתה רצוצים כדי לעזור מעט לאמא. אמהות רבות עובדות שכם אל שכם עם בן זוגן, שלא לדבר על חד הוריות, ונקרעות בין תפקידן כאמא מטפלת ובין עולם הקריירה שזה עתה נפתח בפניהן. המצב הבלתי אפשרי הזה לא משאיר ברירה אלא לשלוח את ילדם בגיל צעיר מדי, ולזמן ארוך מדי, למטפלת".

כ"ץ מצר על כך שכולנו – הורים, פסיכולוגים, וחוקרים – כביכול משקרים לעצמנו כשאנו טוענים שתינוקות לא באמת צריכים "אמא מטפלת' בגיל הרך, ובייחוד בתקופה המאיימת של חרדת הנטישה. "האמת היא שאילו זאטוטים היו יכולים להביע את עצמם בשפה ברורה, הם בוודאי היו אומרים לנו שהם מאוד מתגעגעים להוריהם ושהם חשים נטושים כאשר הם רחוקים מהם", הוא אומר.

"כאשר אני מנסה להסביר זאת לזוגות שבאים אלי לייעוץ, רבים מהם כועסים עלי וטוענים שדעותיי מיושנות ושהתינוק שלהם דווקא כן אוהב את הגן וממילא אין להם כל ברירה אחרת. אני מדבר עימם על חרדת הנטישה והם מסבירים לי שהם חייבים לעבוד, זו המציאות היום. הם צודקים, אך לפי דעתי, והתינוקות כנראה יסכימו איתי, זו מציאות עגומה למדי".

אז מהו בכל זאת הפתרון? לדידו של ד"ר כ"ץ, השורה התחתונה היא הצטרפות האב למעגל הטיפול בילדים. "לאמא, אחרי הכל, אסור לחזור עשרות שנים אחורה ולהפוך שוב לעקרת בית בלעדית. לפיכך, מכיוון שילדים צריכים הורה במשרה מלאה, רק אם אבא יחלוק עם רעייתו את האחריות, שכם אל שכם, יוכלו הילדים שלהם לגדול נטולי חרדת נטישה, וההורים שניהם יוכלו להמשיך למצות את עצמם בעולם בחוץ".



כללי התנהגות מומלצים

כך נתמודד כראוי עם חרדת הנטישה אצל התינוק או הפעוט:

הכנה: סמוך ליציאה מהבית, הסבירו לתינוק שאתם הולכים, משאירים אותו עם מישהו שאתם סומכים עליו, ושאתם תחזרו.

היכרות: אל תשאירו את התינוק בהשגחת בייביסיטר שהוא לא הכיר קודם לכן. חשוב לאפשר לו להסתגל לאדם החדש בסביבתו. לפעמים, גם כשמדובר באדם מוכר יחסית, יש לוודא שהילד שלכם מוכן לחברתו.

שליטה: תנו לתינוק אפשרות לשלוט באופן מסוים בסיטואציה. חזקו את ביטחונו בכך שתאפשרו לו לעשות פעולות לפני עזיבתכם את הבית, שדרכן הוא ירגיש כבעל שליטה. כך למשל: תוכלו להציע לו לנופף ביד לאמא לשלום, לתת לאמא נשיקה, ובשלב מאוחר יותר לקראת גיל שנה גם להציע לו לבוא לסגור את הדלת אחריכם או לנופף לכם לשלום מבעד לחלון. המסר שהמצב נבנה יחד איתו ושהוא חלק מההתרחשות מספק לו תחושת שליטה ותורם לחיזוק ביטחונו העצמי.

חיזוקים חיוביים: תנו לילד מחמאות קלות אם הוא נשאר לבד בסלון, אפילו אם בסך הכל הלכתם לשירותים לחמש דקות. חיזוק חיובי יכול להיות מילולי ("כל הכבוד") או מתנה קטנה כמו מדבקה. חשוב לתת את החיזוק מיד לאחר הפעולה שעשה כדי שיקשר ביניהם.

הניחו לו להיות "דבק": באופן פרדוקסלי, הדרך הטובה ביותר לעזור לפעוט להיגמל מ"תקופת הדבק" היא פשוט לאפשר לו להיות צמוד אליכם. יעיל ביותר שתיזמו מצבים שבהם תרימו את התינוק או הפעוט על הידיים עוד לפני שביקש, תזמינו אותו לפעילויות שונות ביוזמתכם וכל פעולה אחרת שתבהיר לו חד משמעית: "אנחנו כאן, איתך" ותיצור את הביטחון שחסר לו. הפעוט ישחרר אתכם לאחר שימלא את המצברים שלהם היה זקוק.

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה