גנן גידל בגן – חלק ב'

לחלק א'»

מה אומרים ההורים?

סטודני מעידה כי כמדריכה פדגוגית, הגננות שאליהן שיבצה גברים היו מאוד פתוחות, והיא לא שמעה על התנגדויות מצד הורים. ד"ר לדרר מוסיפה שמניסיונה, ההורים שמחים לפגוש דמות גברית בגן, וגם היא לא נתקלה בהתנגדות. עם זאת, פעם אחת היה מקרה שבו בגן חובה היה גנן שהילדות מאוד אהבו, וההורים חששו מהקרבה הזו. "היינו צריכים לעבוד עם הגבר הזה, שאמנם לא היתה לו כוונה רעה, להיות מודע לאיך וכמה הוא מלטף את הילדים בגן", היא מספרת.

"נתקלתי גם במשפחה שהגיעה לארץ מאירופה, וכשהאם ראתה שיש לנו גנן גבר בגן, היא שאלה: 'איך אני יודעת שהוא לא פדופיל?'. אני מאוד התקוממתי מהשאלה הזו, כמובן, ועניתי: 'למה את שואלת את זה רק לגבי גברים? למה לא לגבי נשים?', אז היא אמרה: 'בארץ שאני מגיעה ממנה, חושדים בכל גבר שבא במגע עם ילדים'".

איילון מספר מניסיונו כגנן ומנהל גן: "בחירתי במקצוע זה נתקלה בתחילה בחשדנות קלה מצד חלק מההורים, אך חשדנות זו התפוגגה כשהם נדהמו לגלות את האושר הרב שאני מסב לילדיהם. הורים אחרים לקחו את העניין בטבעיות, וישנם כאלה שנרשמו לגן רק בגלל שהוא מנוהל על ידי גנן ממין זכר.

"בנוגע לגילויי חיבה, אני לא מוצא שצריכה להיות שום בעיה. אבא לא מרגיע ומחבק את הילד הבוכה שלו? אין בכך שום דבר לא טבעי. זה הכל בעיני המסתכל. אם קיימות בעיות, הן נעוצות בסטיגמות ישנות. גברים מגלים חום, אהבה, אמפטיה, סימפטיה וקרבה בדיוק כמו שנשים יכולות. כמובן שאין לעשות הכללות לכאן או לכאן, הכל תלוי באישיותו של האדם ולא במינו".

קליינמן משתפת: "במשך 12 שנים בהן אני מעסיקה גברים בגן, היו שני הורים שהביעו חשש. וכשהם הבינו שאני מוכנה לוותר עליהם ולא על הגנן, לאחר תיאור עבודתו ותמיכתי המובטחת בו – הם נרגעו".



ילדים מקבלים את העניין הרבה יותר פשוט מאשר מבוגרים

ומה אומרים הילדים?

כמו תמיד, אנשי המקצוע טוענים שילדים אוהבים את מי שאוהב אותם, שהתגובה שלהם תלויה באישיות המטפל/ת, וכן נגזרת מתגובת ההורים. סטודני: "אני מרגישה שגם כאן, כמו בכל נושא, הילדים חווים את החוויה הרגשית של ההתקשרות אל הגנן או הגננת דרך ההורים. במידה שההורים לא עושים סיפור מהעניין, הילד מתייחס אל הגנן באופן טבעי". את הטבעיות שבדבר אפשר להבין כשחני מספרת, שכאשר בנה גדל והלך לגן חדש, הוא התפלא ושאל למה בגן החדש אין גנן.

ד"ר לדרר מסבירה: "ילדים מקבלים את זה הרבה יותר פשוט מאשר מבוגרים. בגנים שאני מכירה, הילדים כל כך רגילים לדמות גברית, שאני חושבת שאם תשאלו אותם על הנושא, הם לא יבינו מה אתם רוצים מהם. זה הדבר הכי טבעי שיש. ובדיוק כמו שיש ילדות שנדבקות לגננת/סייעת מסוימת בגלל כל מיני סיבות רגשיות, יש ילדים שהגבר מספק להם את הצרכים הרגשיים".

איילון מספר מניסיונו: "הילדים מגיבים לנוכחותי באופן מדהים. לא ראיתי הרבה גננות שמרגישות חופשיות להשתולל ולהשתטות עם הילדים – לקפוץ, לרוץ, לשחק בכדור ובתופסת בחצר. האינטראקציה ביני לבינם היא חיובית מאוד, ומקנה לי את התחושה שבחרתי במקצוע הנכון. אפשר לראות בבירור את הכמיהה של הילדים לדמות גברית דומיננטית בחייהם, דבר שנובע מן הסתם אצל רובם מחוסר ב'זמן איכות גברי' בבית".



גבר שיש לו בעיה עם הגבריות שלו – שלא יהיה מטפל או גנן. הוא צריך להיות גבר שיש לו רגישות לילדים, רכות ורגש.

החזון: נוכחות גברית אמיתית

"אני סבור שהדמויות הגבריות בחיי הילד הן במינון ובתכיפות נמוכים מדי, וכי הגיעה העת לשנות את הפרופיל הנשי של מקצוע הגננות", אומר איילון. "אני סבור שהסטיגמה הלא-גברית של המקצוע מונעת מגברים רבים וטובים לעסוק בתחום מיוחד זה. לדעתי, גברים אינם 'מתוכנתים' לראות עצמם כגננים, וזאת למרות שהם בעלי גישה מופלאה כלפי ילדים".

"אחת הסיבות שבגללה גברים בוחרים שלא לעבוד במקצועות ההוראה היא המשכורות הזעומות שהמדינה בוחרת להקצות לתחום זה", הוא מוסיף. "העובדה כי משכורת האישה היא משנית במרבית הבתים בישראל, הופכת תפקיד זה לתפקיד שמצפים מהאישה לעסוק בו, במקום שיהיה משאת נפשו של העוסק בו, כפי שאני חש".

ד"ר לדרר: " אני לא רוצה גבר שיהיה מטפל או גנן בגלל שיש לו בעיה עם הגבריות שלו. זה לא משנה לי אם הוא הומו או סטרייט, אני רוצה שיהיה גבר ותהיה לו רגישות לילדים, רכות, רגש, כמו שאני חושבת שלחלק גדול מהגברים יכול להיות, אם הם היו נותנים לעצמם להפגין את זה כלפי חוץ".

"אני לא רוצה גברים שיבואו למקצוע כי יש להם כל מיני בעיות. הגבר שאני רואה בגן יהיה גבר שיגיד שהוא יכול לעשות כל דבר אחר. זה סוג של עמדת חוזק, עמדת ביטחון. כך ילדים לא יקבלו תפישת עולם שיש גברים כאלה ויש גברים כאלה, אלא הגנן הוא גבר כמו כל גבר אחר, רק שהוא בחר לעבוד עם ילדים ומישהו אחר בחר לעבוד במחשבים או בחנות".

"באחד הגנים שאני יועצת בהם יש גבר שהוא מטפל, ואחר הצהריים הוא הולך לעבודה שנחשבת מאוד גברית, וזה בעיניי נפלא: 'אני לא עושה את העבודה הזו כי בעיניי היא ברירת מחדל'. בסמינר הקיבוצים אני רואה גברים שמגיעים לכל המסלולים – אלה גברים בטוחים בעצמם, יודעים מה הם רוצים, אנשים מאוד מתקדמים תפישתית ותרבותית".

"אני מאמינה שבדור הבא נוכחות גברית בגן ילדים תהיה הרבה יותר נפוצה. זה דבר שלוקח זמן. מהתנסות, מחוויה, מהיכרות עם זה שלא קורה שום דבר, שגבר יודע להיות רך ועדין ומלטף ומתחשב".

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה