גם לפקידים יש בעיות

כדי לא להרגיש שפספסתי משהו בסרט עשיתי בדיקת פרמטרים: נושא חשוב – יש. שחקן ראשי מוכר – יש. צילום טוב – יש. תקציב שמן – יש. שורה תחתונה – אין. ובכן, אולי פה קבור הכלב.

כשאנדרו לאו ("דרך ללא מוצא") עשה את "העדר" הוא לקח נושא שנמצא באופן תמידי על סדר היום: חטיפה, אונס והתעללות בילדות ובנערות, רק שלאו בחר להתמקד בהארד קור, דהיינו בצדדים הכי האפלים של המקום האפל ממילא, ובכללם איברים שנכרתים ושאר ירקות קינקיות כיד הדמיון המעוות.

לריצ'ארד גיר, המגלם את ארול באבג', כמה שלא ילבין השיער וישתלטו כתמי הזמן, יש קסם ואפיל ייחודי, רק חבל שאליו היתה תפורה כל הסרט אליסון לאורי (קלייר דיינס – "רומיאו ויוליה", "השעות") שבתסריט שלה היה כתוב "גלגלי עיניים, עכשיו תבכי, עכשיו תכעסי, עכשיו שוב גלגלי עיניים", ומה כבר יכלה הבחורה לעשות עם שורות טקסט מינימליסטיות ודרמטיזציה מקסימלית?

אם לא די בתסריט לוקה בחסר, גם הסיפור די מופרך. ארול הוא עובד ציבור שאחראי על רישומיהם של סוטי מין המתהלכים חופשי. ארול לוקח את החוק לידיים ובשגרת היום-יום שלו נוהג לעקוב אחר אותם סוטי מין, להציק להם ואפילו קצת מעבר אם צריך. הבחור לוקח את העניין די קשה ושוכח שהוא לא פחות ולא יותר – פקיד.

מילא, הייתם מביאים לנו לוחם סיירת לשעבר, שושואיסט בהווה או שוטר קשוח. אבל עובד ציבור? Give us a break. אה, כן, ולסוטי המין האלה הוא קורא "העדר".

במהלך הסרט מנסה ארול להרביץ באליסון את משנתו ועושה לה "חבילה עוברת" מסוטה אחד למשנהו, במטרה לגרום לה לשוק ראשוני שיוביל לשליטה במצב. אליסון אכן מתחלחלת ומגלגלת את עיניה שמאלה וימינה, ימינה ושמאלה. היא לא רוצה להיכנס לנעליים של ארול, זה מפחיד אותה.



ה"אייטם" המרכזי בסרט הוא חטיפתה של בלונדינית חמודה בת 17. ארול חושד שמדובר בעברייני מין מהרשימה שלו, ושהחטיפה נעשתה במטרה לנקום בו על נדנודיו הבלתי פוסקים לאורך השנים. הוא יוצא עם אליסון כדי למצוא את החוטפים. מרדף צפוי, גילוי צפוי, סוף צפוי.

התחושה שליוותה אותה לאורך כל הסרט היא כי הנושא המרכזי התפספס להם גמרי. לא חשתי הזדהות עם הקורבנות, לא נצרבה במוחי תמונה של ילדה חטופה שעברה התעללות, וגרוע מכך – לא הבנתי מה אתם רוצים ממני. העלילה לא קוהרנטית, הסיפור המרכזי לא מספיק מעניין, וההתעסקות האובססיבית באופיו של ארול הבעייתי התחילה לעייף אותי עוד בהתחלה. נכון, גם לפקידים יש בעיות התנהגות, אבל למה זה מעניין אותי?

אם כבר הלכתם על נושא כ"כ רגיש וגדוש באמוציות, תנו לי פולס חשמלי במלוא הוואט ואל תרחמו על לבי המסכן; סחטו ממני כנרת שלמה של דמעות, מעל הקו האדום העליון; פמפמו לי מסרים; זעזעו אותי; תעשו משהו…

מה רצה אנדרו לאו לומר לי? שכולנו בסופו של דבר דפוקים? שהעולם הרבה יותר רע ממה שאנחנו חושבים? שצריך לשמור היטב על הילדים? שפקידי ציבור הם אנשים מעורערים? כל התשובות נכונות? יופי. רק בפעם הבאה בבקשה תעשו סרט מוצלח. באמת חבל.

 

"העדר" (The Flock). בימוי והפקה: אנדרו לאו. שחקנים: ריצ'ארד גיר, קליינר דיינס, קאדי סטריקלנד, ריי ווייז. ארה"ב 2007, 105 דקות