גם הורים עצובים

ספרו של יונתן יבין (מחבר ספרי ילדים נוספים, ביניהם "אחלה אח" ו"החתול דלעת משנה את הדעת"), עוסק בנושא העצב שמגיע ללא סיבה הגיונית נראית לעין. כולנו מכירים את הימים האלה שבהם עצב קטן מקנן לו בתוך הלב וגורם למצב רוח רע, הכל נראה שחור ויש חשק להתכרבל מתחת לשמיכה ולבכות.

גם נועה הקטנה ש"ערב אחד, בין ביצה לצחצוח…חטפה מצברוח", החלה לבכות ולבכות ולבכות. ואת מי מבקשת נועה לניחומים? את אמא כמובן. אבל גם אמא לא מצליחה לנחם (דבר די נדיר בספרות ילדים). כאשר אביה של נועה חוזר הביתה גם הוא מנסה לחבק ולנשק ואפילו נכנס למערה של נועה מתחת לשמיכה, אבל נועה לא מפסיקה לבכות. ואז אבא מתחיל לספר לנועה סיפור: "את יודעת…שפעם גם אני, בכיתי בכי מאד רציני. דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה, עד שהדמעות הפכו לים המלח". בים שוחה גם דגיגת זהב בשם "יגונית", המאפשרת לאב הבוכה לבקש שלוש משאלות.

דווקא בנקודה זו בסיפור, שיש בה פתח רב ליצירתיות, יבין חוטא בשבלוניות וקיטשיות יתר. בסופו של דבר, הסיפור שהאב מספר משיג את מטרתו ונועה מפסיקה לבכות ואפילו "היה נדמה לה שבבטן, ליד הפופיק, מתחילה לה שמחה".

ספרו של יבין מחדש בכך שבעצם הילדה הבוכייה אינה מרכז הסיפור אלא אביה העצוב (מכך נגזר גם שמו של הספר), ולכן הספר בעצם פונה גם להורה, מעל ראשו של הילד, באמירה שגם ההורה עצוב לפעמים, ומבקש התייחסות לעצב שלו.

האיורים של גלעד סופר מוסיפים לעלילה נדבך נוסף ועמוק. ציוריו המלווים את הטקסט, ממחישים מחד את החדר והצעצועים העליזים והצבעוניים ומאידך את בכי התמרורים של נועה.
האיור, המתאר את האב הבכיין במרכז המרחב הפתוח וההייטקי, מדגים היטב את היגון והעצב שיש בחיים המודרניים.

 

"כשאבא היה עצוב", יונתן יבין, איורים: גלעד סופר. הוצאת עם עובד, מחיר 58 שקלים