אלגנטי, יוקרתי וצונן: הבדולח שוב כאן
נדמה שהקריסטל מועמד לתואר "הקאמבק של השנה". בין אם מדובר בשובו של השנדליר – הנברשת המצועצעת שגורשה בבושת פנים למחוזות הקיטש והטעם הרע וחזרה כמנצחת, בבקבוקי הזכוכית שסבתא היתה שומרת בהם "את הליקר שסבא אוהב במיוחד" וחשבנו שכבר לא נראה, או בגל אבני סברובסקי המשובצות בכל מה שרק אפשר; לאן שלא נביט – הקריסטל חוזר.
מוסיפים עופרה לחול
בראשית היה חול. צורן וחמצן נקשרים ליצירת צורן דו-חמצני (סיליקה), המרכיב העיקרי בחול. בטמפרטורה של כ-1,700 מעלות, הסיליקה מותכת לכדי נוזל, ובתהליך התקררותו של זה, נוצרים גבישים. כשהתהליך קורה באופן טבעי, גביש זה נקרא קוורץ. בתהליך התקררות מהיר יותר, מתקבל חומר קשה וחלק – זכוכית.
לפי עדויות ארכיאולוגיות, ייצור זכוכית מלאכותי החל לפני כ-4,000 שנים באזור מסופוטמיה, ככל הנראה במקרה. אומנות נפחות הזכוכית החלה לקראת תחילת ספירת הנוצרים, ופרחה בתקופת האימפריה הרומית, אולם עם נפילת הקיסרות, המשיכה להתפתח בעולם הערבי בלבד. רק בסביבות המאה ה-12, עם בניית הקתדרלות הגדולות, החלה תעשיית זכוכית אמיתית לצמוח באירופה, ובסוף המאה ה-13 הוכתרה ונציה כבירת ייצור הזכוכית. איכותה ויופייה של הזכוכית שיוצרה באזור, במיוחד באי מורנו, הפכו את אמני הזכוכית הוונציאניים לנחשבים ולמבוקשים ביותר באירופה, עד כדי כך, שנאסר עליהם לעזוב את האי, מפחד שימכרו את סודותיהם.
ב-1676 פיתח יצרן זכוכית אנגלי בשם ג'ורג' רייבנסקרופט (Ravenscroft) חומר חדש, על ידי הוספת תחמוצת עופרת לזכוכית בתהליך הייצור, וקרא לו קריסטל עופרת. הבדולח בא לעולם. רכיב העופרת, בריכוז מקסימלי של 33%, מרכך את הזכוכית ומגדיל את יכולת שבירת קרני האור שלה. הדבר מקל על חיתוך הזכוכית, אך מסבך את שלב הניפוח והעיבוד. משום כך, אחוז תחמוצת העופרת בקריסטל, מעיד על מיומנות היצרן – ככל שהוא גבוה יותר, היצרן מובחר יותר.
עד להמצאת הקריסטל, השתמשו יצרני הנברשות בגביעי נרות מצופים במראות, בנחושת מבריקה, בקוורץ טבעי או בחתיכות זכוכית. החומר החדש היה מבריק יותר, קל יותר לחיתוך ובעיקר זול בהרבה מהקוורץ הטבעי, ומסוף המאה ה-17 הפך לחומר המועדף בייצור נברשות. פיתוח טכניקות ייצור ועיבוד שונות, אפשרו גם ייצור כלי קריסטל – כוסות, גביעים, כדים, קערות ואף גופים מפוסלים – שהפכו במהרה לחביבי בתי האצולה, המלוכה והסוחרים העשירים. למעשה, עד סוף המאה ה-19, חפצי הבדולח היו בעיקר נחלת המעמדות הגבוהים והצטרפו לאוספי כלי החרסינה והכסף, ולתכשיטים היוקרתיים.
באישור המלך
מאז נתן המלך לואי ה-15 את אישורו לייסוד תעשיית זכוכית בעיירה באקארה (Baccarat) שבחבל לורן, הפך שם העיירה נרדף לאחד המותגים המובילים, היוקרתיים והיקרים ביותר בתבל בתחום הזכוכית והבדולח. כבר ב-1816 החלה באקארה לייצר בקבוקוני בושם, נברשות וחפצי נוי והגשה שונים, שהפכו מצרך מבוקש בארמונות המלוכה, והיא מספקת גם היום את חפצי הקריסטל לארמון האליזה. "ספקית הארמונות" סיפקה גם את צרכי הצארים הרוסיים, לרבות עיצוב כוסות וודקה מיוחדות, וב-1907 החלה לייצר בקבוקי בושם עבור מותגים מובילים כמו דיור, ורסצ'ה, לנקום, דיור, גרלן ועוד.
ב-1993 החלה באקארה לייצר תכשיטים ובשנות האלפיים השיקה קולקציית תיקי פרווה מעוטרים באבני קריסטל וקולקציית שעונים. המחירים עדיין מחירי אלפיון עליון, אך הם נמוכים בהרבה מתכשיטי יהלומים. פריטי בדולח מוקדמים של באקארה משמשים היום כפריטי אספנות לכל דבר. ניתן לראות אוספים מרהיבים של חפצי קריסטל מתוצרת באקארה במוזיאון באקארה בעיירה או, לחלופין, בגלריית החברה בפריז.
יצרן בדולח חשוב נוסף הוא דה-סבר (Cristal de Sèvres). גם תחילתו של מותג זה בצרפת של המאה ה-18, עת המרקיזה דה פומפדור, פילגשו של לואי ה-15 שהייתה ידועה בחיבתה לאמנות, הכריזה שעל שולחן המלך יעלה רק קריסטל משובח ויפה, כזה שייצרו בזמנו יצרני הזכוכית הוונציאניים. לפיכך רכשה בפריז מפעל זכוכית, אותו העתיקה לחצר ארמונה שבסבר, והפעילה אותו תחת חסות המלך. בשנות ה-70 עבר בית דה-סבר לפעול במחוז לורן. פריטי קריסטל מתוצרת דה-סבר – כוסות, גביעים, קאראפים ועוד – ניתן לרכוש בבית רנבי בתל אביב.
מותג מוביל נוסף בתחום הבדולח, היא יצרנית הכוסות רידל (Riedel). החברה הוקמה בחבל בוהמיה (כיום אוסטריה) וכיום היא יצרנית כוסות הקריסטל הגדולה בעולם. לפני כ-40 שנה גילה פרופסור קלאוס רידל כי לצורה ולגודל הכוס השפעה על טעם היין, וכי עיצוב נכון מכוון את זרימת היין מהכוס בצורה מדויקת לאזורי הטעם הרלוונטיים בפה. כך באה לעולם "כוס היין הפונקציונלית", והפכה לפריט הכרחי עבור חובבי ומקצועני היין כאחד. צורת הכוס פשוטה ונקייה למראה, ללא קישוטיות פיסולית, המאפיינת בדרך כלל גביעי יין מבדולח, ומטרתה לשרת את בלוטות הטעם באופן הטוב ביותר. כוסות רידל ניתן לרכוש בחנות דומו בהרצליה.
לפני שעולם הבשמים עבר לייצור סדרתי, היה הבושם נחלתה הבלעדית של האצולה. את הבושם, שיוצר במיוחד עבור המזמין, יצקו לבקבוקי בדולח. כיום חוברות לעתים יצרניות הקריסטל היוקרתיות לבית אופנה בעל שם, ליצירת סדרות מוגבלות של בשמים בבקבוקי מעוצבים. רנה לליק (Lalique), מעצב תכשיטים וכלי זכוכית צרפתי בעל שם עולמי, חבר ב-1907 ליצרן הבשמים פרנסואה קוטי והחל לייצר בקבוקי בושם. פריטים מקוריים שלליק עיצב עד מותו ב-1945 – קערות, אגרטלים, פסלונים ובקבוקי בושם, נחשבים היום לפריטי אספנות לכל דבר. לאחרונה השיקה חברת לליק בושם חדש, בבקבוק קריסטל מרהיב בעל פקק זכוכית בשני צבעים. הן על גוף הבקבוק והן על גבי הפקק מוטבע מוטיב "פני האישה" (Masque De Femme) המפורסם של רנה לליק משנת 1935. פריטי קריסטל לליק ניתן להשיג בחנות של רשת Aurélia Paradis, בכיכר המדינה בתל אביב, היבואנית הבלעדית של מוצרי לליק בישראל.
שוב במרכז הבמה
בשנים האחרונות מסתמנת עדנה לבדולח – בין אם מדובר בתכשיטים, בכלי הגשה, בחפצי נוי, בנברשות או בכוסות יין. לפי רחלה גלזר, קניינית ראשית ברשת ביתילי, אחת הסיבות לכך היא החיבור של הצרכנים לכיוון המיסטי והרוחני. "לקריסטלים מיוחסות תכונות ריפוי ויכולות אנרגטיות ולכן נעים לאנשים להשתמש בפריטים שעשויים ממנו או שהוא משולב בהם", היא אומרת. גם מגמת הרטרו המאפיינת את העיצוב בשנים האחרונות, מחזירה את הקריסטל לקדמת הבמה, יחד עם הנברשות, הפמוטים והמיניאטורות שחשבנו שיישארו לנצח בתוך הוויטרינה של סבא וסבתא.
עדות נוספת לשיבתו של הקריסטל לחיינו, היא הטרנד ההולך ומתרחב של תכשיטים וחפצים משולבים באבני סברובסקי. חברת סברובסקי (Swarovski) נוסדה ב-1895 בבוהמיה כמפעל לחתוך קריסטל. מוצריה כוללים פסלים, מיניאטורות, תכשיטים, נברשות וחרוזים. האבנים מכילות 32% עופרת, לשבירת אור מקסימלית, וחלק מהמוצרים מצופים חומרים מתכתיים שונים, כדי להעניק לשטח הפנים השתקפות של צבעי הקשת.
חברת ילון היא נציגת סברובסקי בישראל בתחום החרוזים והאבנים. אבני סברובסקי משמשות בעיצוב תכשיטים כמו גם בתחומי עיצוב הטקסטיל, האופנה והפנים – בווילונות ובבדי ריפוד, בבגדים ובמשקפיים, במנורות ובאריחים ועוד. בחברת ילון ניתן לרכוש אבני סברובסקי בצורות שונות – כפתורים, חרוזים, מוטיבים מקריסטל ועוד, וניתן להשתמש בהן באופנים שונים, לרבות תפירה, השחלה, הדבקה וגיהוץ.
מוצרים מוגמרים של סברובסקי ניתן למצוא באחת מחמש החנויות של ז'ילבר זריבי, זכיין החברה בתחום זה בישראל. החנויות נמצאות בחיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב ואילת, וניתן לרכוש בהן מיניאטורות ותכשיטים. חנות הדגל נמצאת בכיכר המדינה, ומלבד תכשיטים נמכרים בה גם אביזרי אמבטיה ומטבח, ואף פריטי אופנה עילית (Haute couture) בעיצוב דניאל סברובסקי עצמו.
בכלל, נדמה שלאן שלא נפנה מבט – נמצא קריסטל. במודי עיצובים ניתן למצוא אריחי פסיפס של חברת Trend, המשלבים אבני סברובסקי. בחנות קרני תכלת-אלקבס שבנמל תל אביב, ניתן למצוא סדרת מנורות תקרה איטלקיות בעיצוב מודרני עם קריצה לנברשת הקלאסית, העשויות כולן קריסטלים בעבודת יד. מותג השעונים Rebecca Klein, השיק הקיץ שעון משובץ אבני סברובסקי. בטורקיז-בית יצחק ניתן למצוא נברשות ובקבוקוני בושם מקריסטל. בפנטהאוז רהיטים שבמתחם געש, מציעים – פרט לנברשות – גם בקבוקי קריסטל ליין או וויסקי. כלי בדולח להגשה ואחסון וכן פריטי נוי שונים מבדולח, ניתן למצוא גם ב-Home Fashion, ביתילי, סיאם ו-LDH. בחברת אקסקלוסיב נמכרת Geometrix – סדרת גופי תאורה של שונבק, בשיתוף עם חברת סברובסקי, ובחנות קריסטין מבית מרקס בכיכר, מציעים בדים מעוטרים באבני סברובסקי, שעיצב ריצ'ארד סמית עבור בית העיצוב Jim Thompson.
בקיצור, כבר לא חייבים לקפוץ לטיפני. רסיסים בדולח מהגל השוטף את אירופה וארצות הברית, ניתזים גם אצלנו – מאופקים, אלגנטיים וקרירים-קרירים.
מתוך: מגזיןנישה
לעשייתמנוי, לקבלתגיליון מתנה