גלישה נבונה

"השירים המשחקים איפה הם עכשיו, אולי מלפני, אולי מצדדי, אולי מאחורי הגב?" כך שר בזמנו עוזי חיטמן ז"ל, אולי בלי לדעת עד כמה השורה הזאת בשיר תהיה רלוונטית בימינו. כפי שזה נראה כרגע, הם באמת מסתתרים מאחורי הגב.

בילדותי, לא כל כך מזמן, נהגנו חבריי ואני להיפגש למטה מדי יום בשעה ארבע אחר הצהריים (בלי לטלפן או לשלוח הודעת טקסט אחד לשני קודם) ושיחקנו קלאס, גולות או "חמש אבנים". היו אלה ימים שבהם גוגואים היו חרצני משמש אמיתיים, ולא משחק שנקנה בכסף, וגלישה הייתה רק על גלשן.

כדי להכין שיעורים נעזרנו באנציקלופדיה, וכשזו לא הספיקה הלכנו לספרייה העירונית – שם ישבנו בדומייה אימתנית, מייחלים לרגע שהספרנית תצא כדי שנוכל להחליף בינינו מילה.

היום ילדינו משחקים במחשב, שולחים הודעות SMS בסלולרי, ואת האנציקלופדיה העבה מחליף מרחק קליק אחד בלבד ברשת האינטרנט.

נכון, דברים השתנו. הטכנולוגיה והאינטרנט הכניסו לסלון את העולם על כף ידנו, כשהאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. אי אפשר לפקפק ביתרונות, אך כדאי לזכור שבצדן אורבות סכנות שאינן מבוטלות כלל. כמו במשחק מבוך שבחלק מפינותיו נמצא יהלומים ובחלקו השני נעלה על מוקש, כך גם באינטרנט. אם לא נדע להוליך את עצמנו בתבונה, אנו עלולים למצוא את עצמנו, ובעיקר את ילדינו, כשמוקש אורב מעבר לכל פינה. גם במשרד החינוך כבר הפנימו את העובדה שרשת האינטרנט היא חלק בלתי נפרד מחיינו העכשוויים, ולכן החלו ליישם תכניות להטמעת המודעות לשימוש נכון של הילדים ברשת.

כביש דו סטרי ופרוץ

בארבעה באוגוסט, בעודי אוספת חומר עבור כתבה זו, התפרסמה בחדשות הרשת ידיעה: "נעצרו גברים שקיימו יחסי מין עם נער שפגשו באינטרנט" (חדשות וואלה). מקרים כאלה מתפרסמים פעם אחר פעם ומעלים לתודעה הציבורית את הסכנות הטמונות ברשת. מובן כי מלבד המקרים המתפרסמים ישנם עוד מקרים רבים שבהם נופלים ילדים קורבן בדרכים שונות בעת שימושם התמים באינטרנט. באותה עת פועלים ברשת גם גופים, אנשים ובני נוער, שכוונותיהם אינן טהורות בלשון המעטה.

האינטרנט מציע לגולשים אמצעים רבים ומגוונים, אך לכולם עיקרון משותף: תקשורת פתוחה וחופשית להעברה וקבלה של מסרים. אם נדמה את המודם לכביש, מדובר בכביש דו סטרי המחבר אותנו לעולם, ובאותה עת מביא את העולם לסף דלתנו. אז איפה נמצאת נקודת התורפה?

למרבה הצער, לצד מאגר ענק מלא מידע, משחקים, תוכנות והזדמנויות להיכרות עם חברים חדשים, מצויים ברשת אינספור אתרים בעלי תכנים מיניים בוטים הכוללים שלל סטיות אפשריות, אלימות, גזענות ושאר תכנים, שאפילו בסיוטים הכי גרועים שלנו לא היינו מדמיינים את ילדינו התמימים נחשפים אליהם בשלב כה מוקדם. לכך נוספים אתרים המלקטים מהילדים אינפורמציה שעלולה לפגוע בפרטיותם ובפרטיות הוריהם.

עידית אבני, ממונה מחוזית ליישומי תקשוב בחינוך במחוז חיפה, אומרת כי יש להקפיד על איזון ולזכור שאחרי הכל יש באינטרנט גם יתרונות. "המטרה של משרד החינוך היא לחנך לגלישה נבונה, ואכן בבתי הספר מיושמות תכניות בתחום זה".

מהי "גלישה נבונה?"

לדברי אבני, המונח נחלק לשלושה מרכיבים חשובים: התנהגות ברשת, הימנעות מסכנות ברשת ושמירה על זכויות יוצרים. "במרכיב השלישי, הכוונה היא לדעת לכבד כל חומר שאדם אחר יצר, כאשר כל המידע כל כך נגיש וכל כך פרוץ", מסבירה אבני.

אמיר בנג'יו, מדריך ארצי של נוער מחשבים במשרד החינוך, מביא דוגמה. "הבלוגים – אותם יומני רשת שנחשבים היום לערוצים הכי 'איניים' באינטרנט – ממחישים היטב את השימוש הנעשה בחומר שכתב ויצר אדם אחר. בבלוג הילד כותב על עצמו יומן אישי שפתוח בפני כולם, ומאפשר תגובות של הקוראים. לפעמים ילדים מפרסמים על עצמם פרטים אינטימיים מדי, ובקלות ניתן לעשות שימוש בחומר שמופיע בבלוג ולגרום למפרסם עגמת נפש גדולה מאוד, ואף מעבר לכך. ילדים רבים נכנסו למצוקות נפשיות כתוצאה משימוש זדוני שנעשה בחומרים שהם הציגו באינטרנט".

אבני מוסיפה כי לעתים נעשה שימוש הכולל הכפשות ופרסום מעוות, בחסות האנונימיות והזהויות הבדויות. "כאשר ילדים מפרסמים תמונות של עצמם, לעתים נעשה בהן עיוות והתמונה חוזרת לרשת בגרסתה החדשה, כאשר הראש נגזר ומודבק על תמונת עירום, למשל".

אבני חוזרת ומציינת כי מילת המפתח היא "איזון". "בחיי היומיום אנחנו נהנים מיתרונות האינטרנט, אולם עקב הבעייתיות שעליה אנו מדברים, יש צורך להכשיר את התלמידים למפגש מושכל ויעיל עם האינטרנט, כאשר יש לפעול על פי שתי גישות. האחת – מכוונת ומטרתה לפקח, לבקר ולסנן את המידע באינטרנט, והשנייה – מעצבת ומתמקדת בפיתוח יכולת השיפוט העצמית של התלמיד – היכולת להבחין בין טוב לרע ולפעול באופן מוסרי".

אמצעים להתגוננות

אבני מסבירה כי בתחום הגלישה באינטרנט, המטרה של משרד החינוך היא שכל תלמיד בכל בית ספר יעבור סדנה קצרה על סכנות האינטרנט. במהלך הסדנה נפגש התלמיד עם אתר סימולציה המדמה אתר איי-סי-קיו, ושם הוא צופה בהתכתבויות שלו ועומד בפני בחירות שונות, כמו האם למסור את שמו או לא. כך למשל, אם הילד מסר את שמו, קופצות למסך שתי שורות שמנמקות מדוע לא כדאי לו למסור את השם. "בסוף כל סדנה כזו יוצא התלמיד עם דף ובו רשומות 'עשרת הדיברות' לשימוש נכון באינטרנט", מסכמת אבני.

אם כך, אין צורך לאסור על ילדינו את השימוש באינטרנט?
אמיר בנג'יו, מחדד: "מסע הפחדה נגד האינטרנט לא יעזור. כשההורים מטיפים, הילדים לא רוצים לשמוע, ולכן יש ליצור את האיזון ולהדגיש גם את היתרונות. היום אנו מדברים יותר ויותר על 'מטיבי רשת' מלשון 'מטיבי לכת'. המטרה היא להדגיש בפני הילדים כי לאחר שהם לוחצים על 'אנטר', קשה יהיה להם להתחרט, כיוון שהפעולה כבר נעשתה". הקניית ההרגל לעצור לרגע כדי לחשוב והמודעות למשמעויות הנובעות מפעולות הגלישה עשויות למתן את הקלות הבלתי נסבלת שבה משתמשים הילדים באינטרנט".

ישנם כמה סימנים מחשידים שמחייבים את התייחסות ההורים כיוון שהם עלולים להעיד על מצבי סכנה או על גלישה של הילד באתרים אסורים. הסימנים העיקריים הם:

• ילד המבלה זמן רב באינטרנט, בעיקר בלילה.
• חומר פורנוגרפי שנמצא במחשב של הילד.
• קבלת שיחות טלפון מאנשים זרים, או לחלופין – כשהילד יוזם שיחות כאלה.
• קבלת דואר או מתנות מזרים.
• הילד מכבה במהירות את המחשב או עובר "לחלון" אחר, כאשר אתם נכנסים לחדר.

בהנחה שהילד עושה שימוש ראוי ואינו מזיק ברשת, ישנן גם כמה המלצות להתנהגות נכונה עם המחשב המשפחתי:

מחשב המחובר לאינטרנט לא צריך להיות בחדר הילדים, אלא בסלון או בחדר אחר המשותף לכל המשפחה. בנוסף, יש להורות לילד לא למסור בשום אופן פרטים אישיים דרך האינטרנט ולהדגיש בפניו שלא כל הנאמר או מוצג באינטרנט הוא נכון. ואולי החשוב מכל – יש לאסור על הילד באופן חד משמעי להיפגש עם כל אדם שהכיר דרך האינטרנט, ללא נוכחותכם.