גיאומטריה למתחילים

בגן החובה אהבתי להכין מטוסים מקיפולי נייר. זה נראה לי אז כמו פסגת היצירה, עד שאחת החברות הביאה פעם לגן צפרדע ירוקה מנייר, כזו מקיפולים מתוחכמים במיוחד: לחיצה קלה על הזנב – והרגליים המתקפלות מקפיצות אותה קדימה. היא סיפרה שאבא שלה עבר קורס לאוריגמי. לגמרי שכחתי איך הילדה הזאת נראית ואיך בכלל קראו לה, אבל את הרגע הזה בו נחשפנו אנו, כל ילדי הגן, לראשונה למושג "אוריגמי" אני זוכרת היטב.

כמעט כולנו יודעים שמדובר באמנות קיפולי נייר יפנית שנעשית ללא שימוש בעיפרון או במספריים. אולי חלק מכם כבר יודעים שיש בארץ לא מעט משוגעים לדבר שהתחביב שלהם הפך למקצוע, ושיש פורום למקפלי ניירות וגם מרכז מיוחד ללימוד אוריגמי, אבל סביר להניח שלא ידעתם שיש קשר הדוק בין העיסוק באמנות האוריגמי לבין הבנת הבסיס למקצוע הגיאומטריה, ושניתן להתחיל ללמוד זאת כבר בגילאי ארבע וחמש כחלק משיעורי ההעשרה בגן.

לומדים צורות בצורה חווייתית

מובילת שיטת ההוראה הזו היא מירי גולן, שהיכרותה עם האוריגמי החלה כבר כשהיתה בת שש. היא גדלה עם תחביב קיפולי הנייר, וכנאמנה לו הגיעה בגיל 24 להתמחות בתחום ביפן. במשך כל חייה עסקה גולן באמנות הקיפול, ובזכותה אף הכירה את בעלה פול ג'קסון, בריטי, מאסטר באוריגמי, אוצר ומפתח טכניקות בתחום, בכנס של חובבי אוריגמי, ונישאה לו לפני כשש שנים.

לפני 14 שנה ייסדה גולן את המרכז לאוריגמי ברמת גן ומאז היא מנהלת אותו. כאמנית באוריגמי היא עוסקת כבר שנים בחינוך, מגיעה לבתי ספר ומורה בבתי ספר בחינוך המיוחד. במרכז שהקימה, בין השאר, מתקיימות הכשרות מורים לשיטות ההוראה שפיתחה.

בנוסף, ביחד עם בעלה היא כתבה תוכנית המבקשת לשלב את האוריגמי כחלק מתוכנית הלימודים במערכת החינוך בארץ. תגובות העולם, אגב, היו אוהדות ומלאות הערכה כשגולן הציגה את רעיונותיה בכנס הבינלאומי "מדע, מתמטיקה ואוריגמי".

"אחת הבעיות בבתי הספר היא לימוד הגיאומטריה", מסבירה גולן. "זהו מקצוע קשה ומורים מוצאים את עצמם מאותגרים מאוד בשאלה איך ללמד גיאומטריה את תלמידיהם. זה מקצוע מורכב, חסר עניין ואם תשאלו תלמידי חטיבה מהו המקצוע הבעייתי ביותר עבורם הם יציינו בדרך כלל דווקא את המקצוע הזה. הרעיון שלנו הוא להשתמש באמנות האוריגמי לצורך לימודי הגיאומטריה בבתי הספר. בדרך הזו, הילדים בונים דגם מסוים בקיפולי נייר וכך לומדים צורות גיאומטריות בצורה החווייתית, הוויזואלית, היצירתית והמוחשית ביותר. כשיש חוויה והנאה קל יותר להפנים נושא שנלמד, בעיקר אם הוא חדש וזר".

גולן סבורה כי הסיבה לכך שמקצוע הגיאומטריה נחשב לקשה ומסובך נעוצה בכך שלא מלמדים את בסיסו כבר בגיל צעיר יותר. "התלמידים נחשפים לחומר הלימודי הזה בגילאים מאוחרים יותר ולא עם כניסתם לבית הספר", היא אומרת, "ואז קשה להם יותר עם הגיאומטריה כי כדי להבין את המקצוע הזה צריך להפעיל את הדמיון ובגיל הרך זה קל יותר".

שיפור המוטוריקה העדינה

גולן אומנם הבינה שקיפולי הנייר עשויים לעזור בלימוד הגיאומטריה כבר בגיל צעיר, אך תמיד סברה כי בגילאים האלה המוטוריקה העדינה לא מפותחת מספיק. רק לאחר שבנה היה בן ארבע וביקש ללמוד לקפל ניירות היא ראתה שזה אפשרי ואפקטיבי. לצורך כך היא הריצה פיילוט (תוכנית ניסיונית) בגן ברמת השרון.

"במשך כל השנה שחלפה תיעדתי את שלבי העבודה והתוצאות, ובאופן מעניין, ולא מאוד מפתיע בעיניי, הילדים בעלי הדמיון המפותח יותר נתפסו חזק לגיאומטריה", מסבירה גולן. "בנוסף, גיליתי שככל שהילדים למדו במשך יותר זמן את תורת האוריגמי הם שיפרו יותר ויותר את הידע והיכולות האוריגמיות שלהם, ותוך כדי כך גם את המוטוריקה העדינה שלהם. בין הילדים היו כאלה שגם ככה היו מוכשרים במוטוריקה העדינה אבל הגיאומטריה עוד יותר אתגרה אותם.

"אני חייבת לומר שבתחילת התוכנית חששתי מאוד שהילדים שהצד המוטורי שלהם חלש יותר לא יצליחו להשתלב וליצור. אך עם הזמן גיליתי שזה לא נכון, הרי כדי לפתח מוטוריקה צריך להניע את האצבעות, וכשהאצבעות זזות ניתנת פקודה למוח והמוח שולח פקודה בחזרה כך שלמעשה מפתחת לה מיומנות. אז יוצא שהילדים הפחות מוכשרים לא היו מתוסכלים, כי כשלא צריך מספריים ועיפרון כל הילדים עשויים לעמוד באתגר".

יצירה בלי תסכולים

גולן מאמינה כי ישנם שני דברים שאסור לעשות בחינוך: לבקר את הילדים ולגרום להם לתסכול. "מורה טוב צריך לדעת להימנע מהם בכל מחיר", סבורה גולן. "הרי כשילד מתוסכל אי אפשר להצמיח אותו. הוא כן יצמח כשהוא ירגיש את ההצלחה. כדי להימנע מגרימת תסכול אצל ילדים פיתחתי במיוחד סדרה של דגמים, שגם אם אין בהם דיוק מוחלט עדיין מניבים תוצאה יפה. בנוסף ביקשתי מכל ילד לכנות את יצירתו בשם פרי דמיונו – בובת אצבע או מפלצת – כל אחד לפי נטייתו ולפי מחשבתו. כך אפשרתי לילדים לחוות את האוריגמי ללא תסכולים".

באחת מאותן פעילויות באותו גן ברמת השרון קמה ילדה חמודה וחכמה בת חמש והכריזה "שלום, אני המורה שלכם לאוריגמי", מספרת גולן, שהחליטה לזרום עם הרעיון וביקשה מהילדה ללמד את חבריה לגן. גולן מספרת שהיא ציפתה שהילדה תסביר איך מקפלים את הנייר ולאיזה כיוון, אבל הילדה, בטבעיות, פצחה בתיאור גיאומטרי לחלוטין בנוסח: "קחו את הצלע הימנית והכניסו את המשולש". אירוע זה חיזק את מחשבתה שהשילוב בין אוריגמי לגיאומטריה יכול לפעול.

מה הילדים אומרים על שיעור ההעשרה הזה?

גולן: "שאלנו את 40 הילדים בגן האם הם אוהבים את השיעור. 38 מהם ענו שהם אוהבים מאוד ורק שניים ענו שלא כל כך. כששאלנו מדוע השיעור אהוב עליהם, הילדים הסבירו שמדובר בפעילות כייפית ומהנה ושהם אוהבים את התוצאה המתקבלת. מעניין לדעת שהתשובות האלה הגיעו בעיקר מילדים בעלי קושי מוטורי, והמסקנה שלנו היא שהשיטה הזו מחזקת את הביטחון העצמי שלהם ומעוררת בהם מוטיבציה בצורה מפליאה".

ומהן מסקנותיכם לגבי הקשר בין הדמיון והיכולת הגיאומטרית?

"במעקב שעשינו גילינו שילדים בעלי דמיון מפותח במיוחד הם גם בעלי תובנה גיאומטרית ברמה גבוהה. דמיון מעיד על אינטליגנציה ובמעקב ראינו זאת באופן ברור גם בצורה ההפוכה: כשהדמיון פחות מפותח, היכולת הגיאומטרית פחותה גם היא. כאמור, היתה גם קורלציה בין היכולת המוטורית והמוטיבציה בשיעור: בזכות שיטת העבודה היתה מוטיבציה גבוהה לעבוד גם לילדים בעלי מוטוריקה חלשה. יש משהו בתוצר המוגמר שעושה את ההבדל".

תוכנית הלימודים שפיתחה גולן נקראת "טרום אוריגמטריה", ובינתיים עמותת "קרן קרב" של משרד החינוך נתנה את אישורה העקרוני להפעיל אותה בגנים. "כדי לעשות שינוי צריך לעבור תהליך, וכשיש בגן או בכיתה שיעור קבוע כחלק מהמערכת רואים תוצאות", מצינת גולן. "הרי הרבה יותר קל ללמוד גיאומטריה באמצעות הדמיון בגיל הגן מאשר כשהילדים בני 10 או מבוגרים יותר. מדהים לראות איך מבוגרים נבהלים מהאוריגמי ואיך הם מתוסכלים כשהם ניגשים לעבודה בפעמים הראשונות, לעומת הקטנטנים שמתלהבים וזורמים עם הדמיון".

פרחים וחיות במקום קוביות ופירמידות

קיפול נייר ליצירת דגמים הוא תהליך שחושף אבני יסוד של גיאומטריה דו-מימדית ותלת-מימדית. המונח "אוריגמטריה" הוטבע על מנת לתאר את לימוד הגיאומטריה באמצעות אוריגמי. עקרונות הקיפול נלמדים גם בקורסים אוניברסיטאיים רבים, בייחוד בקורסי עיצוב (עיצוב אופנה, עיצוב מוצר, עיצוב אריזה, ועוד), ארכיטקטורה, הנדסה, ביולוגיה, כימיה ומתמטיקה.

בנוסף, מחקר אקדמי בנושאי האוריגמי שנערך באוניברסיטת רוסטוב-און-דון שברוסיה חיזק את מעמד האוריגמי ככלי חינוכי מקובל. המחקר, שדווח על ידי הדוקטורים יורי וקטרין שומקוב מהמחלקה לפסיכיאטריה, הראה כי האוריגמי מפעיל באופן שווה את האונות הימנית והשמאלית של המוח אצל בנים ובנות. תכונה זו נחשבת לייחודית ביחס למקצועות לימודיים כמו קריאה, התעמלות, מתמטיקה ועוד, היוצרים עדיפות לאונה אחת של המוח יותר מאשר לשנייה ומעדיפים מגדר אחד יותר ממשנהו.

מכיוון ששפת הגיאומטריה הדו-מימדית – זוויות, חוצי זווית, מצולעים, קטעים וסימטריה – ניתנת ללימוד באותו אופן בין אם הילד מקפל קובייה או שועל, מעדיפים במרכז לאוריגמי של גולן וג'קסון ללמד את הילדים לקפל חיות, פרחים וצורות מוכרות אחרות ולא צורות הנדסיות כמו קובייה, תמנון או פירמידה. לעומת זאת, בכיתות ה' ו-ו' הם מעדיפים ללמד דגמים גיאומטריים תלת-ממדיים מכיוון שהלמידה היעילה ביותר של צורות אלה נעשית על ידי לימוד ישיר של הצורות עצמן. בתהליך מעבר הנייר למודל מוגדר דוגמת ציפור, שועל או קופסה, מקפלים את הנייר ויוצרים משולשים, מלבנים וריבועים, מגלים זוויות ולבסוף יוצרים את הדגם. כך שתוך כדי קיפול הדגם נבחנים המושגים הגיאומטריים שנוצרים ומתהווים ממילא במהלכו.

האוריגמי והחינוך המיוחד

בעולם, וגם בישראל, האוריגמי מוכר ככלי מצוין ללימוד ילדים דיסלקטים (http://www.ifeel.co.il/page/199) ובעלי הפרעות קשב, וכן ככלי המסייע לילדים ולמבוגרים לפתח ביטחון עצמי. אמנות האוריגמי בבית ספר לחינוך המיוחד מהווה כלי חינוכי-לימודי בתהליך הטיפולי והשיקומי של התלמיד. מעצם מהותה כאמנות המשלבת בתוכה ניירות צבעוניים ונינוחות המאפשרת חופש לדמיון מהווה אמנות האוריגמי עבור התלמידים שדה פעולה מאתגר ללא איום. בנוסף, ניתן "לקלקל" ולקפל מחדש לפי הצורך או לקפל דגמים על פי הוראות כתובות,ולהמציא דגמים חדשים כפעילות יצירתית עצמאית. ככלל, זוהי עבודה יצירתית ללא שיפוטיות. הפרט יוצר תוך כדי אינטראקציה עם ילדים אחרים וכך ישנה אפשרות לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית.

ישנן כמה סיבות לכך שילדים מעדיפים אוריגמי:

– דגמי האוריגמי אינם מופשטים אלא הם קשורים לחיי הילד – בעלי חיים, חפצים מוכרים.

– במהלך הפעילות משתמשים בידיים וניתן לחזות בתוצאות בקלות.

– הדגם המקופל בהצלחה תמיד מרשים ואינו מסגיר גיל, כישרון או יכולת.

– קיפול דגם בהצלחה מעודד ביטחון עצמי אצל תלמידים מתקשים.

– ניתן להציג את הדגמים בפני החברים ובני המשפחה ובכך לחזק את תחושת ההצלחה.

– בכל שיעור התלמידים יוצרים דגם חדש ונהנים מתוצאה מיידית.

בוקסה 1: אוריגמי באינטרנט

אתרים בעברית:

– המרכז הישראלי לאוריגמי – www.origami.co.il

– פורום ישראלי לאוריגמי ב"תפוז" – http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?forum=411

– רעיונות לקיפולי נייר – www.snopi.com/Origami/origami.asp

אתרים באנגלית:

– האגודה הבריטית לאוריגמי – www.britishorigami.info

– האגודה האמריקאית לאוריגמי – www.origami-usa.org

– האגודה האקדמאית היפנית לאוריגמי – www.origami.gr.jp/index0.html

בוקסה 2: עשו זאת בעצמכם

4 כללים שחשוב לדעת לפני שניגשים לפעילות אוריגמי עם הילדים בבית:

* בגילאי 4-6: לקנות ניירות אוריגמי ולתת לילדים לקפל ללא הוראות וללא תיקונים – מה שיוצא יוצא. מומלץ לא ללמד אותם ליצור דגמים מכיוון שהם מקבעים את הדמיון והמחשבה.

* מגיל 6: לקנות חוברות אוריגמי לפי דרגות קושי ולהתקדם לאט לאט.

* בלי לדייק: במהלך העבודה עם ילדים חשוב מאוד לא לתקן אותם או להעיר להם על אי דיוק כדי לא לקבע אותם.

* ניירות אוריגמי: לקפל רק עם ניירות אוריגמי מקוריים בשל הגמישות והדיוק שלהם. סוג הנייר חשוב במיוחד כשמדובר בגיל הרך.

תגיות:

אוריגמי

דיסלקציה

חינוך מיוחד