גולשים ממאדים וגולשות מנגה
אסף וול, נציגנו במגזר הגברי, נשלח למשימה נועזת: לגלוש בפרומי תמיכה להריון ולידה ולחזור לספר. על מיקסרים, סמיילים, חיבוקים וירטואליים ועוד דברים שגברים לא ישכילו להבין
לאנונימיות של האדם הפרטי על גבי רשת האינטרנט יש פנים רבות. מהומת התגובות (טוקבקים) בתחתית ידיעות העוסקות בספורט או בפוליטיקה היתה נראית אחרת לגמרי, אילו היו הכותבים עושים זאת בשמם. אין ספק שהאווירה בטוקבקים אלימה, מנוכרת ומלהיטה יצרים.
יש לכך סיבה נוספת מעבר לעניין האנונימיות. הידיעות התופסות את עיקר הכותרות באתרי החדשות נוגעות לאקטואליה וירטואלית. תחום זה מאופיין בדומיננטיות מספרית גברית, כמו בפוליטיקה. אם נוותר רגע על התקינות הפוליטית ונדבר בהכללה, גברים הם אגרסיביים יותר, לפחות בטווח המיידי. אפשר לקרוא לנו בהמות ואפשר למצוא לזה צידוקים אבולוציוניים, את המציאות אין זה משנה.
בהיפוך מוגזם לאלימות השוצפת בטוקבקים האקטואליים ניתן למצוא את פורומי התמיכה. בקהילות אלה קיימת שליטה נשית מוחלטת. בפורומים של הריון ולידה, הורים לתינוקות ולפעוטות ודומיהם, תמצאו פחות גברים ממספר הפרופסורים בקרב אוהדי בית"ר. האיפיונים הנשיים בפורומים מביאים תופעות מרתקות לעין גברית. למשל, משתתפת המדווחת על צרידות של בתה בשל התקררות, יכולה לזכות באשכול באורך מסע כומתה. "אוי מסכנושי", "בובה קטנה", 47 אייקונים של חיבוקים ואפילו שני פרצופים מזילי דמעה.
אין ספק שכמו בחיים, גם באינטרנט באות לידי ביטוי התכונות הנשיות והגבריות. למשל, כמה תגובות לדעתכם תרשמנה תחת ההכרזה "קניתי מיקסר חדש של קנווד"? תשובה: המון. כמעט כולן תעסוקנה בעניין מרכזי אחד: "באיזה צבע?".
אגב, למשתתפות הפורום הסקרניות שלום. בתוך שניות הועלתה תמונה של "פינת העבודה החדשה שלי", בתוכה ניצב היהלום שבכתר – מיקסר אימתני של קנווד שצבעו לבן (לא היה ורוד?). מחירו לא הוזכר בשירשור. כגבר, לא התעצלתי ובדקתי כמה אייפונים ניתן לרכוש במחיר מפלצת המטבח הנזכרת. ובכן, חמישה. לא חבל?
תחליף לשבטים של פעם
לאחר שנולדו תאומיי ניסיתי להשתלב בפורום "תאומים ושלישיות" ב-Ynet, ואני מודה שלא תמיד מצאתי בו את מקומי. מספר הגברים היה מצומצם ביותר ודיוני מיקסרים טרפו את שנתי בלילות.
למזלי, חוץ ממנהל הפורום, מצאתי שם אב נוסף שגישש אף הוא את דרכו. אלא שתוך זמן קצר סולק הנ"ל בבושת פנים. מישהי התקשתה להבין את חוש ההומור שלו בהקשרו (ציטוט כלשהו מ"חגיגה בסנוקר"), ובתוך דקות התגלתה סולידריות נשית מקיר לקיר. שרשורי נזיפות השתרכו תחת הודעותיו והבחור פשוט התפייד. בכל זאת, זכורה לי אחת המשתתפות מאירות הפנים (גם לגולשים ממין זכר) – שירה זלצר, שכיום מנהלת את פורום תאומים ושלישיות ב-Ynet.
שירה, על איזה צורך עונה ההשתתפות בפורום שאת מנהלת?
"הפורום שלנו נועד להוות בית וירטואלי להורים לתאומים, החל מהבשורה על ההריון, ליווי במהלך ההריון על כל המשתמע מכך, ממשיך בלידה וכמובן בהתפתחות והגדילה לאורך השנים. רוב חברי הקהילה הם הורים לתאומים בגיל הרך, קרי אפס עד שש, ישנן גם נשים בהריון עם תאומים ושלישיות וכן הורים לתאומים גדולים יותר".
מה היחס בין מספר הגברים והנשים המשתתפים בפורום?
"לצערי הרב, רוב המשתתפות הן נשים. יש מספר גברים מצומצם מאוד".
מדוע לדעתך קיים יחס כזה בין המינים?
"אני חושבת שבאופן כללי ניתן לראות פחות גברים משתתפים בפורומים בנושאי הריון, הורות וחינוך. אני מניחה שפורומים כאלה, שמבוססים על קהילה גרעינית, אולי פחות מושכים את הגברים. תחושת השבטיות והקהילתיות מדברת יותר לנשים. אני חושבת שזה פספוס, כי הנושאים שמדוברים אצלנו בפורום למשל, או בפורומים שכנים, הם נושאים שבהחלט רלוונטים גם לאבות."
"שמעתי פעם הרצאה מעניינת שהציגה את הפורומים להורים כתחליף לחמולות ולשבטים של פעם, שכל הגברים יצאו בבוקר לעבוד ולפעמים לא חזרו כל ערב כי היו יוצאים למקומות מרוחקים והנשים היו נשארות יחד ומגדלות את הילדים, עוזרות אחת לשנייה בעצות, בשמרטפות, והיתה אווירה של שותפות. אולי זו הסיבה שגברים אינם נמשכים לפורומים כאלה – אם כי ברור שהזמנים השתנו והאבות לוקחים היום חלק מאוד פעיל בגידול הילדים ובסוגיות חינוכיות".
יש הבדל בצורת ההשתתפות בפורום?
"אבות שמגיעים לפורום נוטים לשאול שאלה אינפורמטיבית, חד פעמית, ופחות להיקשר ולקחת חלק פעיל ורציף בחיי הפורום ופעילותו, זה ההבדל הבולט ביותר".
איך מקבלות המשתתפות חבר חדש?
"אני חושבת שיש רצון ואפילו צורך במשתתפים גברים, שנותנים פרספקטיבה אחרת וגוון אחר בחיי הפורום, ולכן לרוב אבות מתקבלים אצלנו בחום רב. כמובן שאי אפשר שלא לציין שממקימי הפורום היה אבא לשני זוגות תאומים שגם ניהל את הפורום שנים רבות. הוא ארגן מפגשים ונתן לפורום ערך מוסף כגבר ואב לתאומים והיה דמות מרכזית ומשמעותית בפורום".
ההתרחשות בפורום: נשים נמצאות יותר במקום הרגשי, גברים יותר תכליתיים וממוקדי מטרה. איור: יובל רוביצ'ק
למיטיבי לכת, לא לבורדריות
אחד הפורומים הבולטים בתחום התמיכה הנשית באינטרנט הוא פורום "נשים אחר לידה – תמיכה" בתפוז. פורום זה מתאפיין בריבוי משתתפות, בפעילות אינטנסיבית ובאשכולות עצומים מתחת לכל הודעה חדשה. תוכן ההודעות חורג בהרבה מעבר לנושא המקורי המגדיר את הפורום. מיקסרים לא מצאתי שם, אבל דיוני עומק על שואבי אבק בהחלט כן, אפילו בעניין חילופי הרמטכ"לים.
אורית היא אחת המשתתפות הקבועות בפורום ואף ניהלה במשך שנתיים פורום אחר בתפוז. על הפורום הזה יש לה רק דברים טובים לומר. "המשתתפות תומכות אחת בשנייה בצורה נדירה", היא מספרת. "למשל, כשחיפשנו עבודה לבעלי, זה פשוט היה לא יאומן. הגעתי דרך המלצות משם לראיונות במקומות הכי נחשבים בארץ. זה לא רק ענייני לידה והנקה, ממש לא".
מה מאפיין יותר מהכל דווקא את הפורום הזה?
"בהגדרתו, בפורום לא מדברים על ילדים, אלא נשים שמדברות על עצמן. סדר יום, המלצות וכדומה'".
יש קו משותף לדמויות שמשתתפות בו?
"נשים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יחסית. חתך איכותי. זה לא פורום קוצי-פוצי אופייני".
משתתפים בו גברים?
"כולן נשים, אין אפילו גבר אחד".
מה מוציא את הגולשות משלוותן?
"תגובות מניקים (כינויים של גולשים) מפרסמים, במיוחד אם אינם אינטיליגנטים. כותבות שמחליפות נושא באמצע השרשור שנפתח מלכתחילה עבור נושא אחר, זו תופעה בהחלט מעצבנת".
יש קבוצות שהתגבשו במשך הזמן?
"יש גולשות שנפגשות אבל אין ממש קליקות. לזה יש קומונות. זה פורום מושלם, הוא מהווה אנטיתיזה לפורומים הנשיים הקלאסיים. יש בו תמיכה מסוג מאוד מעניין, מכל הלב. לתמוך גם רגשית וגם בפועל, יש התגייסות מדהימה, החל בלמצוא עבודה וכלה בלסייע למי שבמצוקה. יש שם טוב לב מרגש. נשים ממש מוכנות לעשות מעל ומעבר כדי לעזור והתחושה נעימה. זה פורום למיטיבי לכת, לא ל'בורדריות'".
בורדריות?!
"נשים בהריון ראשון, שמה שמעניין אותן זה הצבע של הבורדר שהן ידביקו על הקיר בחדר הילדים ו'האם לקנות עגלה ב-18,000 שקל זה הגיוני?'. חס וחלילה שמישהי תכתוב שם שהיתה לה הפלה או שההריון לא נגמר טוב. הן בתמימות האוטופית של ילד לפני שהוא יצא. הן לא מדברות על דיכאון אחרי לידה או על לידה שלא הולכת לפי הספר. כאן זה לא ככה".
לבנות מקום שיש בו המשכיות
מי שניהלה פורום מסוג קצת שונה היא גילי דר, דולה ומטפלת המכינה זוגות לקראת לידה. גילי ניהלה פורום בשם "מנסים להרות" בתקופה שבה התפוצצה "פרשת מאבי".
גילי, הרוב המכריע של משתתפי הפורום שניהלת היה נשים, מדוע? הרי גם גברים נמצאים בתהליך הניסיון להבאת ילד.
"נכון, היו מתי מעט גברים. נשים הרבה יותר נמצאות במערבולת הרגשית. מעבר לזה שיש עניין רפואי להתייעץ זו עם זו, הן נמצאות במקום הרגשי. גברים יותר תכליתיים, ממוקדי מטרה. הם לא באים לשפוך את הלב על הטיפולים. מקסימום מדווחים שקשה לאישה, או יותר נכון, שקשה לסבול את האישה… גברים הרבה פחות במקום של לפרוק רגש. יצרו איתי קשר גברים שראו שהנשים סובלות והבינו שהם לא יכולים לספק את התמיכה".
נוצרו קליקות?
"כן, בהחלט. זה קצת מורכב. הפורום הזה היה שונה מאחרים. לי היה חשוב שמי שמנסה להיכנס להריון היא שווה בין שווים, שכולן באותו תהליך ואין תחרות מסכנוּת. כי כשהייתי בפורום אחר, הייתי מזועזעת מכך שמי שעוד לא בטיפולים או רק נכנסת, אין לה מקום ולא סופרים אותה. מי שבהריון היא מוקצה, בגלל שכל אחת רצתה להיות הכי מסכנה בעולם. ומי שרק התחילה או הרתה, כבר לא 'מסכנה'. מהחוויה האישית שלי בגלל שגם אני הייתי בטיפולים, רציתי לבנות מקום שיש בו המשכיות. גם אם מישהי רק אתמול החליטה להיכנס להריון, יקבלו אותה בכבוד".
ניהלת את הפורום בתקופת "פרשת מאבי". למה ההונאה הזו הצליחה?
"היה דבר כזה גם בפורום חולי סרטן וגם בפורום אופנוענים. מישהו שהתחזה לרוכב אופנוע ו'הרג' את עצמו. אצלנו, כולם כל כך רצו ש'מאבי' תיכנס להריון, ששמחו עבורה ממקום של פרגון. גם ככה נשים נמצאות במצב מאוד רגיש, וההרגשה היא שישבו לך על המקום הכי רגיש אחרי חודשים של מעורבות רגשית. מה גם שאנשים דיברו איתה בטלפון".
מדוע פרשת מניהול הפורום בסופו של דבר?
"פרשתי כי הבנתי שיש בזה משהו מאוד לא בריא בעיניי. במיוחד עבורי, כמטפלת שמנסה למשוך אנשים למעלה. בפורומים יש מצב של לשפוך את הלב, וזה לא בריא אם לא עושים עם זה עבודה. אנשים מתחילים לפתח מחלות שאחרים שופכים בלי סינון. המצב של לחפש מה לא בסדר איתי הוא בעייתי. המשתתפת צריכה לשלול בעיות ולא למצוא חדשות ולחשוב שמשהו דפוק אצלן".
להתמקד בהבדלים בלי הפרעות
"אני לא מבדילה בין פורומים, רשתות חברתיות או בלוגים", אומרת ליאורה אדלר, פסיכותרפיסטית המתמחה בייעוץ זוגי והדרכת הורים. "כשיש אנשים המתאגדים סביב נושא המשותף לכולם, נוצר קשר חזק בין המשתתפים".
זה לא נראה לך מוזר? מדוע אנשים מוכנים לסייע ולהיקשר בצורה כל כך אמוציונלית לאנשים שאינם מכירים?
"ההתמקדות בתוכן והימנעות מחשיפה אישית הן גורם מאוד מרכזי לכך. האנונימיות נותנת הגנה ולכן יש חשיפה וכנות שלא תמצא בתקשורת פנים אל פנים. כך המשתתף מקבל יותר סימפטיה, זה מרחיב את הלב. למה לא מחבקים כל אחד ברחוב? פחד. הפחד להיפגע ולהיחשף. הפחד הזה כמעט שאינו קיים ברשת כשהגולש אנונימי. זו הגנה נהדרת, הלב יכול לעבוד בשקט. בסך הכל, אנשים רוצים לעזור זה לזה, זה טבוע באינסטינקט. אדם לאדם זאב זו רק תוצאה של פחד".
מהם הבדלי התקשורת בין נשים לגברים באינטרנט?
"ברשת, כמו בחיים, יש הבדלים מהותייים בין צרכים פסיכולוגיים רגשיים של גברים ושל נשים. זה לא השתנה בגלל הטכנולוגיה, אלה צרכים ראשוניים, בסיסיים. מכאן נובע שגברים יהיהו בפורומים 'שלהם' ונשים ב'שלהן'. בדיוק כמו שתראה בכל אירוע חברתי, שהגברים והנשים ייצרו קבוצות נפרדות. בנוסף, השוויון בימינו מכריח לפוליטקלי קורקט, שני המינים שווים. כשהם בנפרד הם משוחררים מזה והרשת מאפשרת להתמקד בהבדלים בלי הפרעות. גבר הרי לא יודע לסייע לנשים אחרי לידה, מה לו ולשינויים הורמונליים?".
אבל בפורום "תאומים ושלישיות" למשל, אין הבדל כזה. נטל הגידול שווה בין גברים ונשים. מדוע נחשבתי כגבר לאאוטסיידר? הרי הוספתי אייקונים של פרחים וחיבוקים למכביר?
"כי זו לא השפה שלך. נשים מייד הבחינו בזה וכנראה שבעקבות זה התקשורת לא עבדה. אם היית מדבר בשפתך הגברית ומכבד את השונות לא היתה בעיה לקבל אותך. אולי הכלי שבחרת לא היה נכון ואמיתי".
גברים היו נופלים במניפולציה של "מאבי" באותה מידה לדעתך?
"גברים נופלים הרבה יותר למניפולציות. זו היתה מניפולציה חד וחלק. זה לא שונה ברשת מהחיים האמיתיים. הנושא הזה ספציפית פשוט לא יושב לכם בהורמונים. זה לא שאתם מפענחים רמאויות טוב יותר".
טוב, אז הבנתי שיש פורומים שפשוט לא נועדו לי. נראה שהפערים המגדריים עמוקים מדי מכדי שארשם לפורום "נשים אחרי לידה". אני לא יודע מתי להשתמש באייקון של חיבוק ומתי להזיל דמעה. מנועים היוצרים סיבובים מעניינים אותי כשהם שוכנים בקרביים של מטוסי קרב, לא במייבשי כביסה ובמיקסרים. אבל מי יודע, אולי יום אחד אמצא עניין בחומצה פולית ובקרמים לצלוליטיס?