גברים? לא, תודה

התשוקה למצוא אהבה גרמה לי להסתער על רווקי ישראל, אך נסוגתי אחרי זמן קצר. זה לא שאני לא מעוניינת בגברים, פשוט התעייפתי מלהתעניין בהם

88 שיתופים | 132 צפיות

אין משפט מדכא יותר מ"יש הרבה דגים בים" שאנשים אומרים כשהם לא יודעים איך לנחם מישהו שהזוגיות שלו התפרקה. נכון, יש עוד הרבה דגים, אבל עד שמוצאים אחד טוב, כזה שגם מגשים משאלות, עולים לפעמים בחכה גם כמה פיראנות או סתם קרפיונים. למרות זאת החלטתי שאם לדייגים יש סבלנות, גם אני יכולה לעשות את זה, ומעולם לא הנחתי את החכה ליותר מיום. מה לא עושים בשביל אהבת אמת?

עקב היותי בת זוג סדרתית, שדוגלת בתפיסה "למה להיות לבד אם אפשר להיות ביחד?" ולא מבינה למה לישון/לאכול/לצאת לבד (ועוד לא הזכרתי לוותר על סקס זמין בכל רגע שמתחשק), עברתי ממערכת יחסים ארוכה אחת לשנייה. מעולם לא הבנתי את אלה שאומרים שצריך לנשום, לקחת פסק זמן ולהיות קצת לבד אחרי שקשר נגמר. לכן, דקה וחצי אחרי שהסתיימה מערכת היחסים האחרונה שלי, התחלתי כבר לחפש את הבאה.

היו שלום, ותודה על הדגים

בגלל שאני אוהבת שדברים יקרו כאן, עכשיו, ורצוי שכבר אתמול, התחלתי להפיץ ידיעות בקרב מכיריי על אודות היותי פנויה, שיניתי את סטטוס היחסים בעמוד הפייסבוק שלי ל"רווקה", ואפילו נרשמתי לאתר היכרויות. יומיים אחרי מצאתי את עצמי מחליפה טלפונים עם שלושה גברים שהכרתי באתר, מתכתבת עם שניים אחרים, מפלרטטת עם השכן, מתלבטת האם לאשר מישהו שביקש ממני חברות בפייסבוק, ובין לבין גם משתעשעת ברעיון להעמיק יחסים עם שניים מידידיי הקרובים.

כדי להגדיל את סיכויי למצוא בן זוג מתאים כמה שיותר מהר, נפגשתי עם כמה מהם. יש כאלה שיחשבו שלא מוסרי לצאת עם כמה במקביל, אך מבחינתי כל עוד ההיכרות לא עולה על שלושה מפגשים וכל עוד לא הגענו למיטה (מה שיבוא קודם), זה לגיטימי לצאת/לדבר/לצ'וטט עם אחרים. וכן, ברור לי שגם הצד השני יכול לעשות את אותו הדבר. זה בסדר, כל עוד התפיסות של שני הצדדים בעניין זה זהות.

הכל השתנה לאחר שיחה משמימה עם אחד מהבחורים, שלפניה קדמו שלושה (או ארבעה, אני כבר לא זוכרת) דייטים וחמש שיחות (לא כולל צ'אטים) עם שאר המועמדים לתואר דג הזהב. פשוט התעייפתי; מההשקעה לפני הפגישה הראשונה, מהמחשבה על מה לדבר, מהשאלות שאני אמורה לשאול כדי שהגבר שמולי יחשוב שאכפת לי ממה שיש לו לומר על עצמו, ואולי יותר מכל – מהניסיון לזכור את כל מה שסיפרו לי ומה שאני סיפרתי. בגלל שלא ממש הצלחתי לעמוד בפרץ המידע שהציף אותי, מצאתי את עצמי שואלת מישהו בפעם השלישית איפה הוא גר, שואלת אחר איך היה היום במשרד כשהוא בכלל עובד בחקלאות, ומספרת למישהו בפעם הרביעית כמה אחים יש לי, במה אני עובדת ואיזה סרט אני הכי אוהבת.

פתאום, בפעם הראשונה בחיי הבוגרים, הרגשתי שאני באמת צריכה קצת שקט. פשוט לנוח ולקחת נשימה עמוקה (אין ספק שזניחת העקבים והסקיני עזרו לי בקטע הזה) – וזה מה שעשיתי. לפתע גיליתי כמה המון זמן יש לי כדי לעשות דברים שאני באמת אוהבת ועד כמה התריסים מלאי אבק ושאולי הגיע הזמן שאעשה עם זה משהו, חידשתי קשרים עם חברות ואפילו התחלתי לטלפן יותר לאמא, למרות שהיא מתעקשת לומר לי בכל שיחה שיש עוד הרבה דגים בים.

אז רבותיי ורבותיי, אני מכריזה בזאת על הנחת החכה וקופצת להירגע במים, לפחות לעת עתה. אם מישהו יצליחו לדוג אותי, זה כבר עניין אחר. אני זורמת.

ליצירת קשר עם ליבי בדוא"ל