"אבא שלי מת לפני שמונה חודשים. אני רוצה להגשים את החלום שלי גם בשבילו"

בשיתוף DKNY

"גדלתי עלייך", אומרת בהתרגשות צהיינש (אסתר) סימון בת ה-23 לגאיה גור אריה. הן מתחבקות וצוחקות נוכח העובדה שהן בנות אותו הגיל. סימון נולדה וגדלה בקריית ים להורים יוצאי אתיופיה שעלו לארץ במבצע משה. היא אחת משלישייה הכוללת עוד שני אחים בנים, ויש לה עוד אח גדול. החלום שלה הוא להיות שחקנית וכרגע היא לומדת משחק מול מצלמה בתל אביב. גור אריה במקור מגבעת עדה מוכרת לילדים בעיקר מסדרות הנוער "יומני החופש הגדול", "נעלמים" ו"טרנינג", ולמבוגרים מהסדרה "לצבי יש בעיה" – שם גילמה את בתו של צביקה הדר, ומהמחזה "ספינינג" שנכתב בהשראת הספר "שלוש קומות" של אשכול נבו ועלה בתיאטרון הבימה.

גאיה גור אריה וצהיינש (אסתר) סימון | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

עוד כתבות מעניינות
מאמנת הכושר של הסלבס: "אין אצלי 'לא יכולה'"
עדן פינס לא שוכחת את הילדים שהחרימו אותה בבית הספר
לינוי אשרם בדרך לטוקיו 2020: "אין לי כמעט חיי חברה"

סימון: גדלתי בבית דתי בשכונה דתית בקריית ים. חונכתי לצניעות בכל מובן, גם מבחינת מראה חיצוני וגם מבחינת התנהגות. לא הייתה לנו טלוויזיה והייתי רחוקה מאוד מעולם המשחק. עד גיל 18 הייתי דתייה, הוריי אמרו לי שאחרי הגיל הזה אוכל לעשות מה שאני רוצה. רציתי להיות שחקנית והם כיבדו את זה. אני מוכנה לעשות הכול בשביל להיות שחקנית מצליחה. אפילו עזבתי את קריית ים ועברתי לגור אצל החבר שלי בגדרה – בגלל שזה קצת יותר קרוב לתל אביב. גם את הגעת ממקום קטן ורחוק מהתעשייה. את רואה בכך חיסרון או שיש בזה גם יתרונות?

גור אריה: "היום אני חיה בלב תל אביב אבל גדלתי בגבעת עדה – מושבה חקלאית שקטה, מקום קטן עם הרבה ירוק. המקום הזה נתן לי הרבה ערכים שמלווים אותי עד היום. בהתחלה כשהייתי נוסעת לאודישנים בתל אביב, היה בזה משהו מלחיץ. הכל נראה בזמנו נורא מסובך והרגשתי קצת חסרת ביטחון. דווקא במרחק, בשקט ובפשטות של הבית היה משהו ששמר עלי".

גאיה גור אריה | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

הכול נשמר בבית

כשגור אריה אומרת שהבית שלה שומר עליה, היא מתכוונת לכך במלוא מובן המילה. "אבא שלי מכיר את העולם הזה מקרוב, הוא הבין שהחיידק דבק בי ותמך מאוד. קוראים לו דרור גור אריה, הוא היה בעבר שחקן ולמד באחד המחזורים הראשונים של יורם לוינשטיין. כילדה, הייתי באה איתו לעבודה, ועד היום אני זוכרת את ההרגשה הנהדרת שבלראות אותו מופיע. לפעמים, כשהצטרפתי אליו, היו בודקים עלי את התאורה. אני זוכרת שבסביבות גיל 11 אמרתי לאימא שלי שאולי יום אחד באמת יכוונו את התאורה אלי. התמיכה מהבית מאוד חשובה, בעיקר בהתחלה. בתחילת הדרך הייתי נוסעת לבד כל יום לצילומים בארבע לפנות בוקר. ההורים שלי היו מתעוררים מוקדם ומסיעים אותי לתחנת הרכבת שהכי קרובה לגבעת עדה בשביל להגיע לתל אביב".

סימון: גם אבא שלי הבין שהמשחק בוער בי ודרבן אותי כל השנים. הוא מאוד רצה לראות אותי בטלוויזיה, אבל לצערי הוא כבר לא יזכה לכך. הוא חלה ומת לפני שמונה חודשים. הכל עוד טרי וכואב כל כך. אני רוצה להגשים את חלום הבמה שלי גם בשבילו, שהוא יהיה גאה בי מלמעלה. פירוש השם שלי הוא "שמש" באמהרית, וזה מה שאני רוצה לעשות – להאיר. היום אימא שלי עומדת מאחורי ותומכת בי וגם החבר שלי. הוא כל הזמן אומר לי – "את שחקנית וזה יקרה". יש הרבה נקודות שבר. היו לך כאלה?

גור אריה: "כן. היו לי תקופות שהלכתי לאודישנים ולא התקבלתי לשום דבר. זה היה בין 'יומני החופש הגדול' ל'נעלמים', כשבמשך שנתיים שמעתי כל הזמן רק 'לא', 'לא', 'לא'. היו לי הרהורים ומחשבות שאולי אני לא במקצוע הנכון ושזה לא בשבילי. בינתיים התגייסתי לצבא כמש"קית חינוך בבסיס סגור. במהלך השירות נפל לי האסימון, הבנתי שאני צריכה להמשיך במה שאני מאוד אוהבת ושאסור לי לוותר. החלטתי לעבור לשרת בבסיס פתוח וחזרתי לאודישנים ולסוכנות. הייתי ממוקדת מטרה ואז זה קרה. את צריכה לקבל את זה שיהיו בדרך עליות וירידות".

סימון: מה עושים בתקופות שאין עבודה?
גור אריה: "זה הקושי העיקרי בתחום, אבל אני בוחרת שלא להעסיק את עצמי במה יהיה. זה המקצוע שבחרתי לי, ואני יודעת שזה חלק מהעניין. למדתי לנצל את הזמן השקט ולעשות כל דבר שיכול לעזור לי ולקדם אותי – לקרוא, ללמוד, להכין את עצמי לדבר הבא ולהגיד שהוא יבוא, אחרת זה מאוד קשה".

"גדלתי בבית דתי בשכונה דתית בקריית ים. חונכתי לצניעות בכל מובן", צהיינש (אסתר) סימון | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

כרטיס לביקורת

סימון: אני הייתי בשלושה אודישנים עד כה, והייתי מאוד לחוצה. באחד מהם המלהקת קראה לי לאודישן נוסף, וזה נתן לי כוח. קיבלתי מחמאות על המשחק שלי אבל עדיין לא קיבלתי תפקידים.

גור אריה: "כשיש אודישן אני לא חושבת אם אקבל את התפקיד או לא, אני חושבת רק על איך לעשות את האודישן הכי טוב שאני יכולה. זאת המטרה, כי גם אם לא אתאים לתפקיד הספציפי הזה, עדיין המלהקת והצוות יבחינו בי. מתישהו יבוא תפקיד אחר שאולי אתאים לו והם יזכרו אותי".

סימון: את לא מפחדת לפשל?
גור אריה: "תמיד יש פחדים וחוסר ביטחון. מי שנמצא בתחום הזה אף פעם לא יכול להיות רגוע. את רואה מולך הרבה שחקנים מוכשרים, ומבינה שאת לא לבד. את חייבת להאמין בעצמך ולהיות בטוחה במה שאת עושה. פעם הייתה לי הרבה ביקורת עצמית, היה לי קשה לראות דברים שעשיתי, מאוד החמרתי עם עצמי, למשל, אם בסצנה מסוימת הרגשתי שהייתה לי מניירה מוגזמת. היום אני כבר לא מחמירה, אלא מנסה ללמוד מזה בשביל להיות מוכנה יותר בפעם הבאה".

"תמיד יש פחדים וחוסר ביטחון. מי שנמצא בתחום הזה אף פעם לא יכול להיות רגוע", גאיה גור אריה וצהיינש (אסתר) סימון | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

המפגש בין גאיה גור אריה לצהיינש (אסתר) סימון הוא חלק מפרויקט מיוחד בשיתוף DKNY ועמותת "לשנות חיים" התומכת בפיתוח כישרונות צעירים מועטי יכולת. לכבוד השקת הבושם החדש STORIES מבית DKNY הפגשנו בין בין נשים צעירות ומוכשרות- כאלה שכבר פרצו לתודעה הציבורית עם כאלה שעדיין מפלסות את הדרך להצלחה ושמענו מה הפך אותן למי שהן היום