גאווה ודעה קדומה

היא הפכה לשדרנית ספורט כשהחלום שלה להיות כדורסלנית התנפץ. גילי שם טוב מסבירה למה לא תיקח את הבן למגרש ומדברת על היחס השוביניסטי ועל החיים כאם לסבית וחד הורית

88 שיתופים | 132 צפיות

כשגילי שם טוב היתה בת תשע היא התחילה לשחק כדורסל. היא השקיעה, התמידה ועד מהרה הצטיינה בתחום, אבל מזלה לא שיחק לה בהמשך. "הקריירה המפוארת שהייתה יכולה להיות לי נקטעה בגיל 15 בגלל פציעה ורשלנות רפואית", היא מספרת. "בעיה פשוטה של מים בברך הסתבכה, ולבסוף, בגלל טיפול רפואי לא נכון, שברו לי את הרגל בטעות במהלך ניתוח. לא יכולתי להמשיך לשחק באופן מקצועי, אבל שיחקתי באליצור חולון בליגה הארצית כחובבנית עד גיל 23".

אמנם החלום להיות כדורסלנית מקצוענית התנפץ, אבל היא הצליחה לפצות את עצמה על כך, ולו חלקית. "כשהבנתי שכבר לא אהיה שחקנית כדורסל מקצוענית, פניתי לערוץ הספורט והוזמנתי לאודישן. היה לי ניסיון בספורט ורקע מסוים בדוגמנות, וזה הצטלם להם טוב".

בגוב האריות

שם טוב (36), בעלת תואר ראשון בחינוך גופני ממכון וינגייט ואם לירדן בן השלוש, התקבלה לערוץ הספורט, ומשם דרכה היתה סלולה לערוץ הראשון, שבו היא עובדת כבר שמונה שנים כשדרנית ספורט. במהלך הקריירה היא שידרה את המשחקים של מכבי תל אביב ביורוליג, את משחקי המונדיאל, את אליפויות אירופה בכדורסל, ואת שלוש האולימפיאדות האחרונות (בשידור מהאולפן). עכשיו היא מתכוננת לאולימפיאדת לונדון כחלק מצוות הערוץ הראשון.

תיסעי השנה לבריטניה למשחקים האולימפיים?
"עדיין לא יצא לי להיות באולימפיאדה וכנראה שלא אסע גם השנה, מכיוון שאני לא יכולה לעזוב את ירדן ליותר מדי זמן".

את היית בין שדרניות הספורט הראשונות. אף על פי שיש היום יותר נשים בתחום, עדיין עולם הספורט הטלוויזיוני הוא גברי ברובו.
"שדרניות ספורט הן דבר שצריך להתרגל אליו. באיטליה, למשל, יש כיום שדרנית כדורגל. בארץ המגמה היא חיובית, אבל יש עוד הרבה עבודה. צריך שיהיו עוד הרבה נשים בפרונט, וגם בתפקידי עריכה וניהול של תוכניות ספורט".

יש תחושה שספורט הנשים בארץ עדיין לא מקבל את החשיפה הראויה לו, אף על פי שבאחרונה יש תזוזה בכיוון הנכון.
"יש חשיפה בעיקר לכדורסל נשים, בגלל ההצלחות וההישגים. אליצור רמלה לקחה לפני שנתיים את אליפות אירופה ואני שידרתי את זה, אבל עדיין אין מספיק חשיפה, מיתוג ומינוף של השחקניות כסטאריות בפרסומות וכדומה. לדעתי זו טעות אסטרטגית של גופי השידור. מחקרים של מרצים שלי בווינגייט מראים שהציבור רוצה יותר מידע על ספורט נשים, אבל ההנחה של העורכים בטלוויזיה ובעיתונות היא שהתחום לא מעניין מספיק".

כשדרנית ספורט את ודאי נתקלת בגישה השוביניסטית האופיינית לגברים בתחום.
"פה ושם יש תגובות שוביניסטיות, המתבטאות בכל מיני צורות. הייתי הראשונה, למשל, ששידרה את המשחקים של נבחרת ישראל בכדורסל גברים. הייתי אז חדשה בתחום וקיבלתי ביקורות על כך שהקול שלי אינו דומה לקול הבס של רמי וייץ או של מאיר איינשטיין. כששידרתי מהאולפן את משחק הכדורגל של ישראל נגד אנגליה עם בוני גינצבורג, שאלתי את הפרשנים שאלה, והם ענו 'תראה, בוני…'. כשלא היינו באוויר אמרתי להם שאם אני שואלת – שיענו לי, ולא לבוני.

"גם היחס לטעויות שנשים עושות בשידור הוא הרבה פחות סלחני מאשר לטעויות של גברים. אם את עושה טעות בשם, בנתון כלשהו או בניתוח מהלך, את מיד הופכת לבלונדינית המטומטמת שאין לה מושג ולא ברור מה היא עושה באולפן. לגברים שעושים טעות אף אחד לא יגיד 'הוא לא מבין כלום בספורט'".


לוקחת את הבן לראות כדורסל נשים

תאריך הלידה המיוחד של הבן שלי

את לוקחת את ירדן למגרשי הספורט?
"לצערי, כמעט שלא. אני לא אקח את הבן שלי למגרשים, בעיקר לא של כדורגל, מכיוון שהחוויה היא של אלימות וקללות. זה גועל נפש, וזה עצוב לי מכיוון שאני רוצה לגדל את הילד שלי לתרבות של ספורט".

הרגעים הכי שלי
הכי מרגש: "בנאלי, אבל הצחוק של ירדן".
הכי מעצבן:</strong> "חוסר צדק, אפליה".
הכי מלחיץ: "כשמשהו הולך לי לאיבוד, כמו הרשימות שלי או הסלולרי. בלי הסלולרי אין לי חיים".
הכי כיף: "לשדר משחק כדורסל צמוד ומותח. אחת האקסיות שלי הייתה שחקנית כדורסל, ודרכה חוויתי את המשחק. הרגשתי שאני משחקת, וכל סל שלה עשה לי צמרמורות בגוף".
הכי הייתי רוצה: "להרגיש שלמה עם מה שיש לי, אבל בעיקר עם מה שאין לי".

אם טרם עודכנתם, גילי שם טוב היא לסבית. אבי בנה, המסעדן יובל וייסיד, הוא הומוסקסואל מוצהר. "במגרשי הכדורגל כולם צועקים כל הזמן 'הומו, הומו'. אני לא מעוניינת לחשוף את ירדן לדבר כזה. בינתיים לקחתי אותו לראות כדורסל נשים, והוא נהנה מאוד", היא אומרת.

היחס להומואים וללסביות בארץ ניכר לאחרונה גם בדבריה האומללים של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. למרבה הצער, היא כנראה מבטאת עמדה המקובלת בציבור.
"אני יכולה להבין שאנסטסיה מיכאלי מייצגת אנשים מסוימים. איך אני מסבירה את ההתנהגות שלה? יש לה שמונה ילדים. אולי אמא לכל כך הרבה ילדים לא יכולה להישאר שפויה, הרי אפילו לגדל ילד אחד זה קשה".

איך את מתפקדת כאם חד הורית?
"למזלי, לירדן יש אבא מדהים עם בן זוג מדהים, כך שיחד אנחנו מתפקדים לא רע. קשה לי, מכיוון שאמא שלי, למשל, גרה בניו זילנד – היא בת זוגו של השגריר הישראלי שם. יובל ואני למעשה מתנהלים כמו זוג גרוש. בין הורים גרושים יש מקרים שזה ממש לא מסתדר, אבל מתברר שיובל הוא אחת הבחירות הכי טובות שעשיתי בחיים שלי. ירדן נמצא אצלו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני".

כמו אצל כל זוג הורים, יש לעיתים ריבים או ויכוחים?
"כמעט שלא רבנו או התווכחנו. אחת הפעמים היחידות שזכורות לי הייתה בחודש התשיעי של ההריון שלי. התאריך המיועד של הלידה היה ביוני, בין גמר ליגת האלופות לאירוויזיון, והתווכחנו על זה. להומואים שאוהבים את האירוויזיון יש יומיים של חגיגות – פסטיבל אירוויזיון, ואני רציתי לראות את גמר ליגת האלופות. בסוף ירדן נולד ב-12.6 – ביום של מצעד הגאווה".

מה מצב הזוגיות שלך כרגע?
"כרגע אין לי זוגיות. אני כבר שנה לא עם מאיה (פרר, בת זוגה הקודמת של שם טוב – א.ק), ואני אשמח להכיר מישהי. זה משפיע גם על ההורות. כשאני לבד אז אני לבד. לטפל בילד זה הדבר העיקרי בחיים, אבל זה בא גם על חשבוני ועל חשבון העבודה שלי".

לאחרונה שודרו משחקי הגמר של ה-NBA בערוץ הספורט. האם קמת לראות את המשחקים בארבע בבוקר?
"אני לא יכולה לוותר על שעות השינה שלי. אני רואה בבוקר 'דייגו' במקום NBA".

איפור ושיער: בן רביבו | סטיילינג: יפעת שפר ולורן אסרף | בגדים: גילי: חצאית וגופייה – ג'ולי מילאנו; ירדן: H&M