בר רפאלי, ככה תגדלי שלושה ילדים קטנים

היי, בר רפאלי. כמו כולם, ראיתי גם אני את התמונה שהעלית השבוע מחדר הלידה ומתחתיה כתבת: "כך נראה גלאם אמיתי, תינוק שלישי בשלוש וחצי שנים", כשאת לבושה בחלוק בית חולים ונראית כולך בחודש תשיעי, מהממת וכו'. נכון, שלושה תינוקות בשלוש שנים וחצי זה יפה מאוד, אבל אני עשיתי את אותו דבר בשנתיים וארבעה חודשים, אז תאכלי אבקת חלב נוכרי!

כן, כשנולד בני הקטן אופק, אחיו לביא היה בן שנה וחודשיים ואחותו אמה בת שנתיים וארבעה חודשים, כך שלמשך שמונה חודשים ארוכים, קשים, מפרכים, משמחים וכל שם תואר גנרי נוסף היו לנו שלושה ילדים מתחת לגיל שלוש, נתון מרהיב שעליו לא שמעתי במגזר. המגזר שלנו הוא, ראוי לציין, אלה שאוהבים את החיים שהיו להם פעם.

מאימא לשלושה לאימא טרייה לשלושה, הינה כמה עצות זהב חשובות

בר, ההגיינה האישית שלך עומדת להידרדר. אני לא מדברת על כך שהידיים שלך יהפכו למעבדת חיידקים נודדת, וגם לא על זה שתהיי כל הזמן בין קקי לקקי. יהיו ימים, בר, שבהם תנגבי כמויות דו-ספרתיות של קקי, ואף אחד מהם לא יהיה שלך. בימים האלה חשוב שתזכרי: אמבטיה חמה היא השיא של היום. של כל יום. אם את מצליחה להגיע אליה ואפילו לחפוף שיער זה ניצחון. דבר חשוב: אל תשכחי לנעול אחרייך את דלת חדר האמבטיה, ואל תישברי גם אם "פנדה" או "דינו" יצעקו מעבר לדלת שהם רוצים להתרחץ איתך. אל תוותרי.

בר, נכון שלעשות מספר שתיים בשירותים עם דלת סגורה זה דבר נהדר? בואי ננסח מחדש – זה היה דבר נהדר. אחלה, נמשיך הלאה! אותו דבר עם לאכול בישיבה ליד השולחן. עם שיחות טלפון, צפייה בטלוויזיה או מה שמכונה בעולם המערבי "זמן איכות".

בר, זה חשוב מאוד שהילדים שלנו יאכלו אוכל מזין ובריא. לפני שהיו לי ילדים חשבתי איך אשלב סלק בפירה שלהם, איך אכין להם אורז חום מלא ואיך הם יאכלו קולרבי כחטיף באמצע היום. בר,  ממרום ניסיוני זרקתי את כל האידיאלים האלה לפח המחזור. זמנם אולי יגיע, אבל לפעוטות טעם ילדותי משלהם, ואם הם רוצים לאכול קורנפלקס בחלב לארוחת ערב – תני להם את הקורנפלקס המחורבן שלהם. יהיה להם את כל החיים אחר כך לאכול טאבולה, קינואה וירוקים. בינתיים שיאכלו טאבולה אוריאו בקינדר. גם את אכלת ממתקים כילדה. לא קרה כלום.

בר, נכון שלעשות מספר שתיים בשירותים עם דלת סגורה זה דבר נהדר? בואי ננסח מחדש – זה היה דבר נהדר

בר, מהר מאוד תגלי שהילדים שלך יכולים לריב על כל דבר שבעולם, החל מהשאלה מי זרק את הדובי לשירותים וכלה באיזה יום היום. צליל מריבותיהם, על ההאשמות "לביא הוא פיפי וקקי", "אופק אמר שהוא יהרוג אותי" ו"אמה אמרה שהיא לא נותנת לי מטבע שוקולד" יהפוך לפסקול הטורדני של חייך חסרי המרגוע. ברגעים קשים זכרי מה שאומרים כל המומחים: עדיף לא להתערב במריבות שלהם. אם בכל זאת תפסת את ראשך בידייך וצעקת "די!!!! אני לא יכולה יותר עם המריבות שלכם!!! אני עוברת לבית אחר", דעי שיש לנו חדר פנוי לאורחים.

בר, זוכרת את הדבר המטריף הזה שקוראים לו סקס של הרווקות? הדבר הזה ששווה לחיות ולמות למענו, וכשהוא טוב הוא הכי טוב בעולם, יותר ממקלחת חמה אפילו. כאם לשלושה הסקס הופך למשהו אחר לגמרי. מפעילות אחר צוהריים לגיטימית וקולנית הוא הופך לדבר החרישי הזה שאתם עושים באישון לילה בלי להוציא הגה מהפה כדי שחס וחלילה – אי אפשר להדגיש את כמות החסים והחלילות – אף פעוט לא יתעורר. למעשה מטרת הסקס המשנית הופכת ל"כמה חרישיים ומהירים אנחנו יכולים להיות". צעקות, גניחות, שריטות, משיכות שיער (לא התכוונתי לצחוק על עדי, אולי יש לו שיער על הגב) בכי וצחוק אינם חלק לגיטימי מחיי המין שלכם, להוציא את שישי בבוקר. אוה, שישי בבוקר.

בר, תמיד אהבנו את שישי בבוקר ולא ידענו למה. גם כשגרנו בחו"ל התגעגענו להרגשה של ישראל בשישי בבוקר. עכשיו את יודעת למה: אלה ארבע השעות היחידות בשבוע להיות בהן עם הבעל בלי הקטנטנים. נצלי אותן היטב. בעיקר לסקס.

בר, את יודעת שאימא שלך אוהבת לדבר עם האחיות שלה ולספר להן הכול. מדובר במערכת ריגול שאפילו הנאצים לא הצליחו לשתק, אז חבל אפילו לנסות. יכול להיות שאימא שלך תספר לשלוש האחיות שלה בטלפון על הטחורים שאולי קיבלת ואולי לא בעת הלידה. זה לא שווה שתתרגזי בגלל זה, שלא יצא לך עוד (ואולי לא!) טחור מהעצבים.

אם בכל זאת תפסת את ראשך בידייך וצעקת "די!!!! אני לא יכולה יותר עם המריבות שלכם!!! אני עוברת לבית אחר", דעי שיש לנו חדר פנוי לאורחים

היי בר, זוכרת את הדבר הזה שנקרא קולנוע? זוכרת שראית שם את הסרט "אסירים"? אני זוכרת, כי ישבנו באותה שורה בסינמה סיטי גלילות. בר, חשוב שתדעי, זה היה הסרט האחרון למבוגרים שראית בקולנוע. מעתה תראי רק סרטים מדובבים, תתענייני באנשים המושכים ירקות ענק מגינת ביתם ותתפלאי לדעת כמה דרמה צפונה בסיפורו של סנאי שאיבד את הבלוט שלו בתחילת החורף. כמו כן, בר, חבל על הכסף, הצגה שנייה היא עניין לרווקות. אני כבר רואה את הכותרות בפנאי פלוס: "בר רפאלי נוחרת בג'יימס בונד החדש".

בר, זוכרת שהיו לך תחביבים והיית אדם שלם שאהב לקרוא, ולראות טלוויזיה, ולפגוש חברות? נכון שלפעמים את בוכה ואומרת לעצמך "אני מתגעגעת לעצמי"? כי היה לך כיף עם עצמך ואפילו נהנית מהזמן שלך לבד. קחי אוויר, בעוד עשר שנים תפגשי את עצמך שוב. זה המון זמן והוא יעבור לאט. לאט. לאט. לא ברור לי, בר, איך כולם עושים את זה. אבל כולם עושים את זה. יכול להיות שלא תזהי את עצמך כשתפגשי אותך שוב, אז קחי מילת ביטחון: המילה היא "סוף סוף".

בר, אל תכנסי לקבוצות של אימהות בפייסבוק. לא משנה מה, אל תקלידי שאלה באחת הקבוצות האלה, כי גם אם קוראים לקבוצה "הקבוצה המכילה עד כדי הזנחה", ברגע שתשאלי "היי, מכילות עד כדי מזניחות, מישהי יודעת אם מותר לתת לתינוק בן שנה ועשרה חודשים מילקי?", הן יקפצו עלייך עם חרבות שלופות ומילים כדורבנות: "מה פתאום? מי נותן היום מילקי? את יודעת שיש בזה סחוס כרישים? את יודעת שאם אכלת מילקי זה כאילו רצחת כריש? את יודעת שאוכלוסיית הכרישים הלבנים בסכנה? יכול להיות שראינו את עדי עזרא בתוכנית 'הכרישים'?".

בר, זוכרת את החברות שלך הרווקות החמודות האלה, שאוהבות לצחוק עלייך ולספר לך איך הן ישנות שנ"צים בזמן שאת דוהרת מחוות ליטוף חמוסים למבוך תירסים בשרון? גם יומן יגיע, בר. הרשי לי להציג בפנייך את העונג הגדול בחייה של כל אם לשלושה: השמחה לאיד. בר, את יודעת שגמרת עם זה, לא משנה מה, את לא עוברת את זה שוב, אבל הן, כל הטוב הזה עוד מחכה להן. הלילות חסרי השינה, קקי החרדל דיז'ון של הימים הראשונים, ברית המילה וניקיון הבולבול בעשרת הימים שאחריה, כן, הכיף הגדול הזה, החלפת חיתולים. האושר שבשמחה לאיד הוא תכלית קיומנו. ולכן בפעם הבאה שחברה רווקה תבוא אלייך עם בדיחה על שנ"צ או קימה מאוחרת בשבת, הודיעי לה שלא לעולם חוסן וכשזה יקרה, אוהו, כשזה יקרה, אנחנו נרקוד (על הדם שלה!). אנחנו נשחט כבש מסייטן! כן, בר, אני יודעת שאת לא צמחונית ושבעלך בעסקי הבשר, אבל אנחנו לא באמת נשחט כבש. אין לך לב? לא את שושנה!

>> בר רפאלי דווקא רוצה ארבעה ילדים

בר, זוכרת שהיינו פעם מהאנשים האלה שאמרו "שאף אחד לא ידבר איתי לפני הקפה של הבוקר"? בשנים הקרובות תגלי שהקפה הזה, שפעם היה מגדלור המהבהב לספינות האנשים בחייך שכבר מותר להתקרב אלייך, הפך לדבר האחרון בסולם העדיפויות. זה מה שיקרה לפני הקפה של הבוקר: ילדים ישתינו עלייך, את תחליפי מצעים רטובים מפיפי ותכבסי אותם, את תחפשי בגדים נקיים בערימות כביסה לפני ארוחת הבוקר ותכיני שתי ארוחות בוקר תוך כדי שליפת ציץ לפני הקפה של הבוקר. ילדים יציירו על קירות לפני שאת תשתי את הקפה שלך, ואת תנקי את הקירות האלה במגבון לח לפני הקפה. כשסוף סוף תגיעי לקפה שלך הוא יהיה קר ודלוח, את תכניסי אותו למיקרו ותשתי אותו אחרי חצי דקה לוהט מדי. הוא יעשה לך כווייה בפה, ואת תבכי מעייפות ומאפיסת כוחות.

תיכף תגלי שכמו שבנות שגרות יחד מסתנכרנות במחזור, כך גם ילדים עם הקקי. בכל פעם שאחד מהם צריך, גם השני צריך

בר, יכול להיות שאיבדנו את הגוף המדהים שהיה לנו, אבל לא ניתן לו ללכת בלי להילחם עליו. נכון? אני סומכת עלייך בקטע הזה, תילחמי גם בשבילי. אני יודעת שבטח יש לך עזרה ואת יכולה ללכת למאמן הפרטי שלך ולחזור לגזרה כאילו כלום. בר, אל תכעסי, בשבילי זה יותר קשה. אני עובדת במשרה מלאה, ועם שלושת הקטנים פשוט לא מוצאת זמן ללכת לחדר הכושר. אז אני בונה עלייך שאת תחזרי לגזרה שלך ואני אוכל עוד ביסלי במהדורה מוגבלת באישון לילה. מה, אם לא נאכל הם יפסיקו לייצר.

בר, תיכף תגלי שכמו שבנות שגרות יחד מסתנכרנות במחזור, כך גם ילדים עם הקקי. בכל פעם שאחד מהם צריך, גם השני צריך, והכול נורא דחוף ויוצא בתחתונים. בר, פשוט קחי עציץ גדול בלי צמח, שימי בתוכו שקית ניילון והושיבי בתוכו ילד אחד ליד האסלה שעליה יושב השני. יש לי תמונה של זה בר, אבל אני לא יכולה לשים אותה פה. אם את רוצה תגידי ואשלח לך בפרטי.

בר, כולן אומרות לילדים שלהן "אוההה, תעזבו אותי כבר! החנות סגורה, שמעתם אותי? אני לא משרתת! אני לא רוצה לשמוע עכשיו את המילה אימא, מעכשיו אני איריס, זאת אומרת בר!". אז אל תתרגשי ואל תכעסי על עצמך.

בר, באמת, הם גדלים ונהיים בני אדם, וזה נהיה קצת יותר קל וקצת יותר כיף. הם מחבקים אותך ואומרים "אני אוהב אותך עד קצה היקום", וכשהם רואים תמונה של בר רפאלי בעיתון הם אומרים "אימא, הינה את". והם לא מטומטמים, בר, אני נשבעת, הם פשוט אוהבים אותי. יהיה בסדר, בר, נעבור את זה. נשיקות, אחת שיודעת, ושרק אתמול בלילה עשו עליה פיפי חם ומתוק.

>> הרגעים הגדולים של בר רפאלי