ברכת הגומלים

1. "לך לשירותים! אתה צריך פיפי!"

אתם לא אמורים להחליט בשביל הילד או להודיע לו מתי הוא צריך. אם אתם סומכים על הילד שהוא כבר מסוגל לשלוט בצרכיו, תסמכו עליו גם שיידע מתי הוא צריך לעשות זאת. אם אתם לוקחים אחריות על ההפניה שלו לשירותים, אתם לוקחים ממנו את האפשרות להיות אחראי. אתם בהחלט מוזמנים להזכיר לו לפעמים שכשהוא צריך להתפנות, שיילך לשירותים, או לשאול אותו: מה אתה עושה אם יש לך פיפי או קקי? ודרך התשובה שלו לגרום לו להזכיר לעצמו את מה שעליו לעשות.

2. "אתה לא משתדל מספיק"

קשה לגמול מהרגלים, במיוחד כאלה שכרוכים במתן סיפוק מיידי כמו עשיית הצרכים איפה ומתי שרק רוצים. חשוב מאוד להחמיא על כל מאמץ ולהיות מסוגלים לראות את ההצלחה, קטנה ככל שתהיה, ולא את הכישלון. לדוגמה, עדיף לומר: "הספקת להגיע כמעט עד הסיר", או "בפעם הבאה תשתדל יותר", מאשר להתייחס רק למבחן התוצאה הסופי.

3. "איזה תינוק אתה"

הגמילה מסמלת מעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר של הילד. הוא מצופה להפסיק התנהגות תינוקית של אי דחיית סיפוקים בהתנהגות יותר אחראית ובוגרת. אמירה שמקטלגת את הילד כתינוק עלולה לגרום לו להפסיק להתאמץ ולהתנהג בהתאם לתווית שהדבקתם לו.

4. "אתה יודע כמה עולים החיתולים?"

אמנם החיתולים החד-פעמיים כרוכים בהוצאה כספית לא מועטה, אך לא מומלץ להשתמש בסיבה זו כמניע לגמילת הילד. מניע עדיף הוא המסוגלות שלו להתגבר על דחפים, או אימוץ התנהגות בוגרת ואחראית. הילד צריך להיגמל בשביל עצמו, לא בשביל הוריו.

אל תשלחו אותו לשירותים בשביל לקבל הפתעה (אילוסטרציה: Photos to go)

בואו לדבר על זה פורום הורים לגיל הרך פורום יעוץ להורים

5. "שוב ברח לך פיפי? זו הפעם החמישית היום!"

בתהליך הגמילה של הילד, סביר להניח שהוא יפספס. יהיו ימים שיפספס יותר ויהיו ימים שיפספס פחות. תגובת האכזבה שלנו מועברת לילד ועלולה לתת לו תחושה של כישלון ולפגוע בביטחונו ובדימוי העצמי שלו. לפני שמתחילים תהליך גמילה, חשוב שנבדוק האם אנו ההורים בשלים בתקופה זו לגמילת הילד, האם נוכל להיות זמינים לו. חשוב שנבחר תקופה שבה אנו לא לחוצים יותר מדי כדי שנוכל להיות סבלניים לתהליך.

6. "איתמר מהגן כבר לא עושה פיפי וקקי בחיתול"

קיימים הבדלים בין ילדים בתחום הגמילה, כמו בתחומים אחרים בהתפתחות. ילדים בשלים לגמילה סביב גיל שנתיים-שלוש. שלבי ההתקדמות בגמילה מחיתולים דומים אצל כל הילדים: תחילה הילד מודע לצרכיו לאחר שעשה אותם, לאחר מכן הילד מודע לצרכיו בזמן עשייתם, ולבסוף הוא מודע לצרכים לפני עשייתם. יש לזכור שקצב ההתקדמות בגמילה שונה מילד לילד ותלוי ברצונו, ביכולתו, בתפיסתו ובבשלותו. כלומר, מעבר לבשלות הפיזיולוגית, נדרשת גם בשלות רגשית. אין ללחוץ על הילד, לכעוס או להשוות אותו לאחרים.

7. "איכס, בוא נזרוק את הפיפי והקקי מהר לשירותים"

ישנם כמה עזרים המסייעים לגמילת ילד מחיתולים: סיר, ישבנון כולל מדרגות ומקטין אסלה. לפני שאנו כהורים מחליטים לגמול את הילד מחיתול, יש לבחור את הדרך והאמצעים שבהם נשתמש. אם החלטתם להשתמש בסיר, אמירה כמו "איכס" על פיפי/ קקי של הילד עלולה לתת לו תחושה לא נעימה, לפגוע בו ואף לגרום לכך שלא ירצה לעשות את צרכיו בסיר.

8. "למה אתה לא אומר לי כשאתה צריך?!"

המילה "למה" במשפט הזה לא באה ממקום של התעניינות, אלא יותר ממקום של תלונה. במקום זה כדאי לבדוק שוב: האם הילד אכן בשל? האם הוא מוכן להיפרד מהחיתול, או שאולי הוא כל כך מרוכז במשחק, ששכח לרגע? חיזוק חיובי יכול לחולל פלאים ולהעצים את תחושת הערך העצמי של הילד. תלונות, לעומת זאת, עושות בדיוק ההיפך.

9. "אם תעשה פיפי בשירותים, אקנה לך הפתעה"

הגמילה היא תהליך טבעי הקשור בבשלות ובמוכנות. אם לא מתקיימים התנאים הכרחיים האלה – ילד לא יכול להיגמל. רצון טוב או השתדלות לא מספיקים כאן, ולמרות הפיתוי של ההפתעה זה לא יקרה, והתסכול רק יילך ויגדל.

10. "בוא נשים עכשיו חיתול. כשתחזור מהגן, נלביש לך תחתונים"

כשאנחנו מתחילים בגמילה – אין חזרה אחורה. המסר צריך להיות חד משמעי וברור: "אתה בוגר מספיק כדי להיגמל, אנחנו סומכים עליך". כשההחלטה לשים חיתול או לא היא תלוית סיטואציה, זה מבלבל את הילד ומחליש אותו, וזה מתכון די בטוח לעיכוב התהליך.

ייעוץ מקצועי: אלי שגיא, פסיכותרפיסט (M.Sc), טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים; ד"ר נאוה וולפסון, מומחית להתפתחות הילד, פסיכולוגיה חינוכית והדרכת הורים; אלי זוהר-ניב, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים