בריטני, תטרידי אותי!

קודם כול בואו נוודא ששמעתם את זה: פרננדו פלורס, שומר הראש לשעבר של בריטני ספירס, הגיש נגדה תביעה על הטרדה מינית. פרננדו דורש מבריטני 10 מיליון דולר פיצויים. עכשיו, אם תסתכלו על פרננדו הזה, שהוא שוטר לשעבר, תצליחו להבין למה בריטני לא הצליחה להתאפק ולהימנע מלהטריד אותו. אבל השאלה האמיתית היא איך? כלומר, אני מבין איך גבר מטריד אישה. יש לו ארסנל הולך ומחריף של כלים, החל מהערות סקסיסטיות מתוחכמות ועד גוד-אולד צביטות בטוסיק פרימיטיביות. אבל איך נשים יכולות להטריד גבר?

אה, כן, בעצם נשים יכולות לעשות אותו דבר – אבל בדיוק אותו דבר: מהערות סקסיסטיות ועד לצביטות בטוסיק. אבל רגע לפני שנגיד כמה מילים על הטרדות בכלל ועל נשים שמטרידות גברים בפרט, בואו נראה מה יש בו, בפרנדדו הזה, שמכל הנשים בעולם, דווקא בריטני ספירס נטפלה אליו? ואם כבר נטפלה, למה הוא לא רצה אותה?

הוא חמוד, היא מסריחה

אז הסיפור בעצם פשוט – הוא חמוד והיא מסריחה. ככה הוא, החמוד אמר. שאלו אותו, שלא תחשבו שלא שאלו אותו: נו, מילא שהיא הטרידה אותך, אבל למה משפט, למה? גם אם אתה רודף פרסום, הרי היית יכול לתת שַם ברזי-צניעותה ולרוץ לספר לאופרה, לג'יי לנו או ליאיר לפיד. מישהו מתוכניות האירוח היה משלם לך בשביל שתספר את זה אצלו בתוכנית. במיוחד כשהסיפור שלך כולל כמה עובדות בלתי חביבות בכלל על הגברת ספירס…

לפי התצהיר שהגיש עם התביעה, פרננדו השוטר לשעבר דחה את בריטני ספירס כי היא מפליצה. טוב, הוא אמר עוד כמה דברים, כמו למשל: היא מסריחה מסיגריות, לא משתמשת בדאודורנט, לא מתקלחת או מצחצחת שיניים, קולנית, מחטטת באף… לא, אין ספק, גבר-גבר הפלורנס הזה. מישהו חייב לשים סוף לנשים בלי דאודורנט, שמפליצות ומעשנות. כי מה חשבת – כמה להיטים, כמה מיליונים – וזהו, מותר לך להפליץ ולשלוח ידיים? מה, הפכת לגבר? מה היא חושבת, שהחיים זה מילואים בשנות השבעים? מצד שני, איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן, מה, היה להן דאודורנט? כמה היגיינה כבר הייתה בגורן? אבל פרננדו לא חלוץ והטורייה לא מעניינת אותו.

אבל רגע, רגע, לפני שאני ממשיך יש לי הצעה לבריטני: עזבי אותך משוטרים פחוסי אף וס'תכלי עליי – איפה תמצאי עוד אחד כמוני? אמא שלי אומרת שאני בין הגברים הכי יפים בעולם. בואי תטרידי אותי ואני מיד עושה לך הנחה – גרוש יותר ממיליון שקל לא הייתי תובע ממך. אני לא תמע. הייתי מסתפק בהרבה פחות.

אבל מה אני אגיד לך, בריטני, יצאת לא הכי חכמה שבעולם. רצית שומר, בחרת שוטר, קבלת תביעה. הנה, מעכשיו את לא רק נוהגת שיכורה ואישה חסרת אחריות שמרביצה לילדים שלה עם חגורה, את גם מטרידה מינית את עובדייך התמימים.

אפליה גם בהטרדה

אם נחזור להתחלה, כל הסיפור הזה של הטרדה מינית, כמו כל פיתוח מדעי, התחיל מניסיון לעשות משהו טוב למען החברה וסיים ככלי נשק קטלני בידי צבאות נשים שעלולות להרוס ברגע קריירה גברית, רק מעצם הרמיזה על גבר כמטריד מינית. הרי אם מישהו היה מאשים אותך, אותי, בגנבה – היינו קמים וצורחים עד השמיים. "אני לא גנב", היית צורח, "ואתה נבלה שאתה בכלל מאשים אותי בזה". אבל זה לא המצב בעניין הטרדה מינית. אתה לא יכול להתגונן. עצם העיסוק בנושא מכפיש אותך, גם אם, כמו המורה ההוא, יצאת זכאי אחרי משפט שנמשך שלוש שנים. מצד שני, אם גבר יאשים אישה בהטרדה מינית, יתייחסו אליו כאל טמבל, חננה, רודף פרסום וחסר עמוד שדרה.

אבל בכל זאת, בואו לא נשכח: אנחנו באים מתרבות שצובטת לנשים בטוסיק. זה קרה בצבא וזה קרה גם בתיכון שלי. היה מורה אחד, שהיה ידוע בכך שהיה צובט טוסיקים סדרתי במדרגות, בדרך לכיתות אחרי הצלצול. אז אולי באמת הגיע הזמן לתת לנשים כוח להתנגד, ואפילו חשוב מכך, הגיע הזמן להבהיר באופן חד משמעי לגברים, שצביטה בטוסיק זה לא נחמד.

יחד עם זאת, למרות מה שראינו בסרט "חיזור גורלי", הטרדה מינית של נשים כלפי גברים קצת מזכירה לי אוניברסיטה בתל-אביב שתכריז על אפליה מתקנת לאשכנזים. ואולי לא. אולי הטרדה מינית על ידי אישה, היא מעליבה ומשפילה אפילו יותר מהטרדה מינית על ידי גבר.

"אחר כך תגידי שאני מטריד אותך ותתבעי אותי". אילוסטרציה: ingimage

נשים נחמדות, גברים מטרידים

בואו ניקח את חנן, כדוגמא, שלמרות שהיחסים שלו עם אשתו, שלצורך העניין נקרא לה דליה, קצת עייפים ורדודים, הוא נאמן לה לחלוטין. ואז, הוא מגיע לעבודה חדשה ומשתלמת ויש לו בוסית בשם עידית, רווקה, סקסית, שהיא גם אישה מודרנית שתובעת ולוקחת בעצמה את מה שמגיע לה. כך עידית הפכה למנהלת, וככה עידית מתנהגת אליו. והיא קוראת לו חומד, ומחליפה איתו בדיחות מיניות, ומפרגנת: איזה כיף לאשתו שיש לה גבר כמוהו, וחבל שאשתו לא יודעת להעריך מה יש לה ביד, ואיך זה שהכי טובים תמיד תפוסים…

לפעמים עידית אפילו נוגעת בו בעדינות וברכות – הכול בבדיחות הדעת וברוח טובה. ליטוף על היד, נשיקת בוקר בלחי עם שפתיים מתוחות קלות קדימה ששוהות שביב של שנייה מיותרת על הלחי. אתם יודעים, כול הניואנסים האלו שמטיילים על הגבול שבין להיות נחמדה לבין להיות מטרידה.

רגע, למה לקרוא לזה מטרידה אם אפשר לקרוא לזה מעוניינת? אולי היא מתחילה איתו, ומה בכלל רע בזה? אה כן, כי היא המנהלת שלו, ולך תדע איך תתקדם בעבודה אם תסרב לה. בדיוק לזה קוראים יחסי מרות. לא צריך להיות עבד ואריס כדי להגיע ליחסי מרות. אבל גם אם חנן רוצה לסרב יש לו בעיה. מצד אחד, ברור לחנן שהבוסית שלו מתחילה איתו, ברור לו לאן היא מושכת. מצד שני, אם הוא יגיד על זה משהו, הוא ייצא אידיוט. היא מנסה להיות נחמדה אליו והוא לוקח את זה למקום מיני ומגעיל. ייצא לו שם של חננה שלא ראה אישה מימיו, ככה שברגע שהוא מקבל נשיקה תמימה בלחי הוא מאבד עשתונות.

עכשיו, קחו את הסיפור ותהפכו אותו. חנן יהיה הבוס, והוא זה שמעיר הערות סקסיסטיות לדליה, והוא מנשק אותה, על הלחי, שנייה אחת יותר מדי. אם היא הייתה אומרת משהו, הייתם מייד מרימים אותו על טיל.

כי אנחנו חיים בעולם מאוד לא מאוזן. פעם הטרידו אתכן עד צאת נשמתכן, ואז, כדי לאזן, נתנו לכן כל כך הרבה כוח בעניין הזה, עד שהגברים מרגישים שזה מוגזם ולא שפוי: שני גברים יתנהגו איתכן באופן זהה – עם האחד תלכו למיטה ועם השני לבית משפט. אז מכל הסיפור הזה יצא לנו פרננדו, שמי יודע, אולי בריטני עשתה משהו שאם הוא היה עושה הוא היה יושב בכלא או נצלב בתקשורת. אז הוא החליט לעשות מעשה.
ככה זה בעולם שאמור להתנהל על ידי התנהגות אסרטיבית שעומדת על שלה. יש אנשים שאינם אסרטיביים, ואז האסרטיביים ממציאים חוקים כדי להפוך את הלא אסרטיביים לבעלי כוח כמותם. אבל הכוח הזה הוא כוח משפטי, והוא חזק מדי, והוא מפר את האיזון לצד השני. וכשהחוק מתערב במצבים שהיו אמורים להיפתר על ידי כללי התנהגות – אנחנו מגיעים למצבים אבסורדיים. בדיוק כמו זה של בריטני.