ברוכים הבאים לגן הילדים

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter

הפעם הראשונה שבה התינוק הקטן שלנו, זה שרק לפני רגע עוד ינק, צועד אל תוך הגן, היא מיוחדת במינה וטומנת בחובה התרגשות עצומה, אך גם חששות רבים.

גם עבור הילדים הצעירים, מדובר במעבר לא פשוט כלל. מתוך חיק חמים ונעים של אמא, המטפלת או המשפחתון, הם עוברים לפתע להיות פרטים בתוך קבוצה שמונה למעלה מ-20 ילדים, במקרה הטוב. לפתע הם צריכים לדעת להתמודד עם צוות חינוכי בעל דרישות שונות, עם ילדים אחרים שלפעמים מציקים וחוטפים, ואף עם סביבה חדשה ולא מוכרת שמחליפה את הסביבה הביתית שהכירו. כיצד נהפוך את המעבר הזה לפשוט יותר עבורם? איך מתמודדים עם הבכי בבוקר? מהו "טקס פרידה"? וכיצד משפיעה על כל זה חופשת החגים? על כך בכתבה הבאה.



הרבה מעברים בבת אחת

"הגיל המתאים ביותר למעבר לגן הוא בסביבות שנתיים-שלוש", אומרת ילנה קרול, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת "ת.ל.מ" באר שבע – המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, אבחון והכשרה. מכיוון שבגילאים הללו ילדים מתחילים לגלות סקרנות כלפי חברת השווים, הם מסוגלים להתרחק מאמא או אבא ולחקור את הסביבה בכוחות עצמם ומצליחים לבטא את מה שהם צריכים באופן שסביבה חדשה יכולה להבין. בנוסף, בגיל זה הילד כבר מסוגל לתאר להוריו את החוויה הכללית שלו בגן".

אך למרות שבגיל שנתיים-שלוש הילד כבר בשל יותר ללכת לגן, הפעם הראשונה אינה פשוטה כלל עבורו. מכיוון שזו הפעם הראשונה שבה הוא מבקר בגן הוא אינו יודע למה לצפות, ובשל גילו הצעיר הוא עדיין לא יכול לדמיין במוחו מה עומד להתרחש שם. "המעבר לגן הוא קשה עבור הפעוט והילד הצעיר גם מכיוון שהתלות הרגשית שלו בדמויות המטפלות עדיין גדולה וגם בשל חוסר ההיכרות עם המסגרת החדשה", מסבירה גם ד"ר קלודי טל, פסיכולוגית התפתחותית וראש החוג והתוכנית לגיל הרך ב"מכללת לוינסקי" לחינוך. "בגיל זה לפעוטות יש מעט מאוד ניסיון בכלל, וניסיון בהתמודדות עם מעברים בפרט".

"עבור הפעוטות זוהי תקופת מעבר שלרוב מאופיינת בלחץ ומתח", מוסיפות סיון ביבר-שמאי ואולגה טובול, יועצות חינוכיות לגיל הרך, מדריכות הורים ומנחות צוותים חינוכיים. "אך טבעי הוא שילדים מסוימים יגיבו כמו במצבי לחץ. חשוב לזכור גם שזהו גיל מעבר עבור הילד גם בתחומים נוספים. הוא צריך להתמודד עם שינוים רבים כמו: פיתוח שפה, גמילה מחיתולים, פיתוח הרגלי שינה, חשיפה למגוון מאכלים וביסוס התזונה על מזון מוצק ופחות על חלב".

לדברי השתיים, בנוסף לכל אלו ישנן שתי משימות עיקריות שמצריך המעבר לגן ושעימן צריך הילד להתמודד. "האחת היא פיתוח המיומנויות החברתיות. בגן לא כל הצעצועים עומדים לרשותו של הילד ועליו ללמוד איך לתקשר, לבקש, לשתף או להתחלק כדי לזכות במבוקשו. השנייה היא שעליו ללמוד לפתח את מיומנויותיו הרגשיות, כמו שליטה על כעסים וחלוקה בתשומת הלב של הדמות המרכזית. בנוסף על כל אלו עליו גם להסתגל לסביבה חדשה ולסדר יום שונה".

חוקי הפרידה

"כדאי להתחיל בהכנה מספר שבועות לפני המעבר ולספר באופן כללי על המושג 'גן'", מסבירה ד"ר טל. "אפשר גם לספר לפעוט כי ילדים גדולים הולכים לגן. ניתן להיעזר בהכנה גם בספרים. ישנם ספרים רבים המיועדים לגיל הרך ומסבירים מהו גן ומה עושים בגן.

אפשרות נוספת היא לשחק עם הפעוט במשחקים של 'איך זה בגן' בדרך לגן השעשועים או כאשר עוברים ליד גן ילדים, במיוחד בשעה שבה ההורים אוספים את הילדים וישנה המולה נעימה בכניסה לגן. אפשר לספר להם מה עושים הילדים בגן ולדבר על השגרה".

לדברי ד"ר טל חשוב שההסבר יהיה מוחשי ולשם כך ניתן לעשות שימוש גם בבובות. "סיפור בלוויית בובות מסייע לילד הרך להבין מה צפוי לו", היא מסבירה. "דרך הספר או המשחק של 'אני הולך לגן' אנחנו מאפשרים לילד לעבד את המעבר החדש, עוזרים לו להתמודד עם החרדות ויוצרים סיפור של מציאות חדשה שתהיה בשבילו צפויה יותר. את המציאות הזו אנו יוצרים ביחד איתו וכך אנו יוצרים עימו שותפות לקראת מעבר חדש".



ממה צריך להיזהר

אך גם אם עשינו הכנה טובה לקראת הגן, הימים הראשונים של הילדים בו עלולים להיות קשים, לעיתים אפילו קשים מנשוא, גם עבורם וגם עבורנו ההורים. בכי בלתי פוסק הוא אולי התגובה הבולטת ביותר שאנו מכירים. לדברי ד"ר טל הורים פעמים רבות עושים טעויות במהלך הפרידה מהילדים באותם ימים ראשונים, טעויות שעלולות להקשות עוד יותר את המעבר.

"אנחנו, כהורים, עשויים להשפיע על הפרידה באותם ימים ראשונים, אם ביודעין או שלא ביודעין", היא מסבירה. "אנחנו עשויים, למשל, להקשות על הפרידה מילדינו על ידי ניסיונות חוזרים להיעלם להם, כלומר לצאת מהגן מבלי להיפרד מהם, כביכול כדי לחסוך מהם בכי טורדני ברגעי הפרידה. זה לא עובד ואף פוגע עוד יותר בילד שחש נטוש".

אילו טעויות נוספות אנחנו, כהורים, עושים בפרידה מהילד בגן?
"אנחנו עשויים להקשות על ילדינו להיפרד מאיתנו על ידי העברת תחושות החרדה וההססנות שלנו מפני הפרידה עצמה", היא מפרטת. "חשוב גם לא לשגע את הילד בפרידות קצרות ומהוססות. כך, למשל, אסור להיפרד ולצאת מהחדר אך לחזור כשאנחנו שומעים שהוא בוכה, שוב לצאת וחוזר חלילה. במקרים שכאלה הילד קולט את ההססנות שלנו ואז הוא מתקשה עוד יותר להיפרד".

מה אנחנו צריכים לעשות כדי להימנע מטעויות מסוג זה?
"חלק מההכנה לגן צריכה להיות קשורה לשגרת הפרידות בבית. כדאי שבכל פרידה מהילד יתהווה תסריט קבוע. מתוך התסריט הזה הילד ילמד שהוריו לא נעלמים לו אף פעם. הוא ילמד שההורים נפרדים והולכים לדרכם, אך גם שבכל רצף אירועים כזה הם שבים. החזרה הזו על התנהגות לפי תסריט קבוע מקנה לפעוטות תחושה של ביטחון. בנוסף, חשוב שההורים ישאירו את הילד עם מחליפים קבועים שמוכרים לו ושיודעים להשרות עליו אווירה של ביטחון", ממליצה ד"ר טל.



פרידה הדרגתית

ביבר-שמאי וטובול ממליצות להורים ללוות את הילד לגן ולהישאר עימו בימים הראשונים, גם אם הדבר מצריך לקחת חופש ממקום העבודה. לדבריהן ההישארות לבד בגן צריכה להיות הדרגתית, כלומר ביום הראשון לא להשאיר אותו לבד, ביום השני להשאיר אותו שעה-שעתיים וכך הלאה. "שימו לב למה שקורה לכם בביקור הראשון ומה אתם משדרים לילד", הן אומרות.

"במצבים חדשים ולא מוכרים הילד נעזר מאוד באופן שבו ההורה מראה רגשות כלפי המקום החדש", מוסיפה קרול. "זה עוזר לו ללמוד שהסביבה בטוחה ואפשר לסמוך על האנשים שבה, שזה חדש אבל לא מפחיד. לכן מומלץ ביום הראשון בגן להכיר את המקום יחד עם הילד. תוך כדי תהליך ההיכרות כדאי לשדר לו סימנים חיוביים, תחושה של ביטחון ושהגן הוא מקום מעניין ומהנה. אחרי ההיכרות כדאי להשאיר אותו בגן לזמן קצר כדי שהילד ילמד שההורה חוזר. חשוב לזכור שזמן הוא סובייקטיבי בגיל הזה ואפילו שעתיים יכולות להיות פרק זמן ארוך מאוד. זהו תהליך של הסתגלות ולא אירוע חד פעמי וחשוב לעשות אותו בהדרגה".

יש משהו שניתן להביא עם הילד לגן כדי להקל עליו?
"אם יש לילד חפץ מעבר, כמו בובה שהוא קשור אליה או שמיכה קטנה שהוא מרגיש איתה בטוח, אפשר לתת לו לקחת אותה איתו לגן", ממליצה ד"ר טל. "חפץ שכזה נותן לילד תחושה של ביטחון בהיותו מעין שלוחה של הבית. הגננת תוכל להתבונן בקשר של הילד לחפץ המעבר וללמוד ממנו על קצב ההסתגלות שלו לגן. ככל שהילד יותר צמוד לחפץ שהביא מהבית, כך, ככל הנראה, הוא חרד יותר, וככל שהוא מסכים להיפרד ממנו, כך סביר להניח שהוא מתרגל יותר למרחב החדש, לילדים ולגננות בגן. חשוב שהילד ירגיש שליטה מלאה בכל הקשור לנגישות לחפץ, אך עם זאת חשוב שהגננת תזמין את הילד להשתתף בפעילות ולהניח את החפץ במקום מוסכם שאליו הוא יכול להגיע בכוחות עצמו מתי שהוא רוצה, וזאת על מנת לעודד השתתפות וכניסה למעגל הפנימי של החיים בגן".

הכתבה המלאה מתפרסמת במגזין הורים וילדים אוגוסט 2009

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה