בצלם אלוהים נבראו כולם – חלק ב'

כשבוחנים את המסורות הרוחניות מגלים כי מרבית המורים הרוחניים בהודו מסתכלים בעין ביקורתית על נטייה מינית שונה. בישראל הרוחנית של היום פועלים אנשים החושבים אחרת. חלק ב'

88 שיתופים | 132 צפיות

לחלק א'»

מסע לחיפוש אחרי נהירת הלב

לתפישה דומה לזו של טובלי שותף אייל סלונים, ממנהיגי תנועת אוטופיה, המלמד בסדנאות ובקורסים את מה שהוא מגדיר כאמנות האהבה. "אני מלמד אנשים להיות קצינים בכירים במהפכת האהבה. אנחנו נמצאים בתקופת מהפכה של אהבה, במובן של אהבה העושה מהפכה".

"אני רואה את הגדרת הזהות המינית כנושא השייך לעולם הישן", טוען סלונים. "בעוד עשרות שנים זה יפסיק להיות אישיו. הנושא של נטייה מינית, משיכה מינית וזהות מינית, שייך לצ'אקרת המין, המרכז האנרגטי הנמוך יותר של האדם. אנחנו נמצאים כרגע במרכז הלב. יש מי שנפתח לזה ומי שלא נפתח לזה, אבל המעבר כרגע הוא דרך מרכז הלב, וככל שהעולם ייכנס לזה יותר ויותר, העיסוק בנושאים שמקורם במרכזים הנמוכים יפסיק לעניין".

"בעולם הישן, שהיה מאוד הישרדותי, האנושות פחדה מהומוסקסואליות, כי היא עמדה בסתירה ליצר ההישרדות, כיוון שאין בה רבייה. באהבה חד מינית אין רבייה. זה לא שאין רצון לגדל ילד ולהעניק לו אהבה, אלא פיזיולוגית אין את היכולת להביא ילד לעולם. פחדנו מכך, מהמקום ההישרדות. היום, כשהעולם נכנס למרכז הלב, אנחנו רואים שהרבייה היא האחרונה בבעיות כדור הארץ. התגברנו על החשש שהמין האנושי לא ישרוד. להפך, השרצנו את עצמנו עד כדי כך שהדברים יוצאים משליטה. המקום שבו אנחנו נמצאים היום, יכול לאפשר לנו לשחרר".

"כשהלב שלנו נמצא במרכז החיים שלנו, הכל נופל למקום. פירוש הדבר הוא לא להסתכל על אנשים כעל איברי מין מהלכים – ואז אנחנו נמשכים אליהם – כן או לא – אלא כעל אנשים. אני לא נמשך לציצי של אף אחת או לתחת של אף אחד. אני מסתכל על אנשים מלב אל לב, ומתוך המקום הזה עשויה להתעורר משיכה מינית. אני נמשך לבן אדם, וזו יכולה להיות בחורה וזה יכול להיות בחור, כי הלב לא מכיר את ההגדרות האלו".

"הרפואה הסינית מעולם לא יצאה נגד הומוסקסואליות, פרט לזרמים מאוד מסוימים. היא אומרת שההומוסקסואליות היא הין שביאנג, ויש בה גם את היאנג שבין. כלומר, זה זכר שיש בו איכויות נקביות, והוא גם נקבה שיש בה איכויות זכריות. הם אומרים את אותו הדבר גם על הטרוסקסואליות. נקודת המוצא היא שבכל אחד מאיתנו יש אנרגיות זכריות ונקביות, וברגע המשיכה הזכר שבי נמשך לנקבה שבה או בו, והנקבה שבי נמשכת לזכר שבה או בו. לכן ניתן להבחין בקרב זוגות חד מיניים מישהו זכרי או נקבי יותר, מישהי נקבית או זכרית יותר. גם בקרב הרבה מאוד זוגות סטרייטים אפשר לזהות כי האישה היא החזקה והגבר הוא הרך".

אייל סלונים:

אייל סלונים: "אני נמשך לבן אדם, וזו יכולה להיות בחורה וזה יכול להיות בחור, כי הלב לא מכיר את ההגדרות האלו"

החיבור בין האדם לבורא

עד שנגיע – אם בכלל – לחופש שמדברים עליו טובלי וסלונים, יש עוד דרך ארוכה לעשות. עזרה ממקום מעט בלתי צפוי מציעים בן שומר ואפרת בוסתן. השניים הם זוג בחיים ומטפלים הוליסטיים, ומנהלים מרכז רוחני בעיר מודיעין. על אף הנטייה המינית הקונבנציונלית שלהם, הם החלו להעביר באחרונה סדנאות טנטרה לגייז בלבד. "הרעיון עצמו נולד בערב אחד, כאשר שתי חברות טובות שלנו שהן זוג לסביות אמרו לנו: 'אנחנו רוצות להשתתף בסדנאות שלכם ולא יכולות. החברה הסטרייטית לא מקבלת בברכה זוגות חד מיניים, מה גם שחלק מהאנשים מאוד נלחצים בעניין, בעיקר גברים'. החלטנו לקיים ערב טנטרה לנשים בלבד, והוא היה ערב קסום. ראינו כי טוב ואמרנו שגם לגברים מגיע".

הערבים שלהם פתוחים להומואים/לסביות, כמו גם לכאלה שאין להם ניסיון במגע עם בני המין שלהם ורוצים לחוות זאת במסגרת הטנטרה. "אנחנו רואים בכך שליחות. הרבה יותר קל לנו מבחינה לוגיסטית וכלכלית לארגן ערבים לזוגות סטרייטים. בקהילת ההומואים יש תפישה מאוד מסוימת של המיניות, ומאוד חשוב לנו להראות שיש גם משהו אחר, שמקבל אתכם כמו שאתם, בלי שיפוטיות, ונותן לכם מקום לפרוץ גבולות ולחוות מיניות עם מגוון אנשים".

המין המזדמן הוא נפוץ בעולם הגייז. איך אתה רואה את התופעה מנקודת המבט של הטנטרה?
"המיניות אצל האוכלוסייה ההומוסקסואלית היא פגועה וקשה, כי המיניות נחווית מהמקום הפיזיולוגי נטו. הטנטרה מסתכלת על כך לגמרי אחרת. היא רואה במיניות את שער החיבור של אדם עם עצמו ועם הבורא. הבעיה עם מין כזה היא אחת – הוא לא מספק. הסיפוק ממיניות לא בא מאורגזמה. כשאתה מנהל חיי מין כאלה, אתה לא מגיע לסיפוק, ואז אתה מחפש עוד ועוד. כך אתה מגיע לקונספט מאוד שגוי כלפי עצמך. הסיפוק האמיתי הוא לא האורגזמה, הסיפוק האמיתי הוא רגשי, רוחני, אנרגטי".

איך מסתדרת העבודה הממוקדת שלכם עם גייז בטנטרה המסורתית?
"הטנטרה רואה את ניצוץ הבורא בכל דבר. כל אדם הוא אל או אלה, ויש קדושה בכל דבר, אדם או מיניות. חלק מהעבודה הטכנית של המדיטציות היא לזרוק את המיינד והשיפוטיות ולקבל כל אדם כמו שהוא. טנטרה לא עוסקת במוסר כפי שהחברה עושה.

"המסורת נבנתה סביב חיבור בין גבר לאישה, כיוון שזו דרך העולם הרגילה. אבל הטנטרה, 5,000 שנה לפני קרל יונג, אמרה שבכל אחד ואחד מאיתנו יש שיווה ושאקטי, האיכות הזכרית והאיכות הנשית, והיא מלמדת להגיע לאיזון ביניהם אצל כל אחד. גם אם אתה הומו או סטרייט, תלמד להתחבר לצד הזכרי והנקבי ולהגיע לאיזון ביניהם.

"כמובן שישנן טכניקות מסוימות הבנויות על המבנה האנרגטי של הגבר והאישה, ולכן יש וריאציות. הקוטב השלילי של הגבר שמקבל אנרגיה נמצא בחזה, והקוטב החיובי שפולט אנרגיה הוא הלינגם, כלומר אבר המין. אצל האישה הם הפוכים – הקוטב שלילי שקולט אנרגיה הוא יוני – המערה המקודשת, אבר המין שלה – והקוטב החיובי אצל האישה נמצא בשדיים. אחד מהתרגולים העיקריים מתבסס על הקטבים האלה ועל יצירת מעגל אנרגיה ביניהם. באופן טבעי כשזוג בנות או בנים עובדים זה עם זה, זה קצת שונה. אבל הטנטרה מקבלת את הדברים כמו שהם ונותנת לך מאות טכניקות לבחור ביניהן".

מין אחר, יהדות אחרת

בתוך השמרנות הידועה של היהדות, בולטת הפתיחות של הקהילה הרפורמית כלפי ההומואים והלסביות. "התנועה הרפורמית השלימה בשנים האחרונות דיון ארוך, שהתקיים בארץ ובחו"ל, בנוגע ליחס לקהילת הגייז", מספר רבה של הקהילה בארץ, הרב מאיר אזרי. "בסופו של דבר הדיון תמך במה שקיים בפועל ברוב הקהילות שלנו בעולם – לקבל את הגייז בזרועות פתוחות אל הקהילה שלנו".

הפתיחות של היהדות הרפורמית איננה רק מס שפתיים, אלא מגובה היטב במעשים. התנועה העולמית תמכה בקיומן של קהילות הגייז הראשונות; בתי התפילה פיתחו תכניות ופעילויות מותאמות לקהילה וכיום מוסמכים גייז לרבנות במסגרת הקהילה. "זה היה דיון קשה ומורכב: האם להסמיך רבנים שהצהירו על נטייה הומוסקסואלית ולסבית לרבנות. הדיון היה מורכב ביותר כי הוא גם הלכתי, גם אמוציונאלי וגם סוציולוגי. ההנחה שלנו היא שבצלם אלוהים נבראנו, והנטייה המולדת באה, כך אנו מעריכים, בגן של האדם. ברובה היא לא מבחירה, ואם אלוהים ברא בצלם, ראוי שנקבל אותם ונפתח את השערים". כך, בין 50 הרבנים הרפורמים הפועלים בישראל, יש גם כאלה המוצהרים כהומואים או לסביות.

"הקהילה האורתודוכסית קוראת את התורה בצורה נוקשה וללא שינוי. משכב זכר הוא תועבה שיש לו דין אחד, דין מוות. אותי מטריד איך זה שבתורה יש דיני מוות לא מעטים על פעולות אנושיות די שכיחות בחיים שלנו, כמו משכב של גבר עם אישה נשואה, שהדין עליו הוא מוות בסקילה, ומתייחסים אליו פחות בחומרה.

"הקהילה האורתודוכסית מעדיפה להשליך את כל הכעס, הפחד והשנאה על הקהילה ההומוסקסואלית. זה מטריד ומפחיד. לא פעם היהדות ידעה להתגבר על הפער בין הכתוב לבין החיים, ודווקא בנושא הזה יש ראייה מאוד שמרנית. אני יכול להבין זאת, כי יש כאן איום על אורח החיים היהודי האורתודוכסי ועל ערך מאוד משמעותי – התא המשפחתי, אחד הכוחות הגדולים של העולם היהודי והעולם האורתודוכסי. אבל אנחנו רואים שהחיים משתנים לאור הזמן והמקום, וכך גם תא המשפחה עבר שינוי מאוד משמעותי. כך גם היחס שלנו לגירושים שונה, למרות שבקהילה האורתודוכסית הם עדיין נתפשים כאסון גדול".