בעקבות הרוח

זנזיבר - מסע בעקבות שרידיו של עושר תרבותי

88 שיתופים | 132 צפיות

מעל גגו של בית המידות הערבי שבו התגוררנו בעיר זנזיבר (Zanzibar Town), העיר היחידה באיי זנזיבר שבאוקיינוס ההודי, השתקף הים. קרני השמש העולה האירו את סירות הדייגים שחלפו למרגלות הטיילת וגני פורודהאני (Forodhani Gardens) ואת צריחי המסגדים והכנסיות. זנזיבר היא עיר של גגות עשויים שיש, עץ ופח חלוד, המכסים בתים נמוכים מאבן האלמוג שהעניקה לה את כינויה – עיר האבן (Stone Town). האבן המתפוררת ממוטטת את הבתים והארמונות, את המבצר ואת עמדות התותחים, את הכיכרות והשדרות, ומשווה לעיר את אופייה: תערובת של פאר והזנחה.

עם אור ראשון כבו הפנסים, ובסבך הסמטאות החלה המולת היום. הזנזיברים פתחו את דלתות בתיהם המגולפות, סוחרים ישבו בפתח חנויותיהם, שווקים התעוררו לחיים. ניחוחות כבדים נישאו באוויר, ריח קטורת, ענן של ציפורן, הל וזנגוויל. בשפתם של העוברים והשבים נבללו מילים בערבית, בהינדית, בפורטוגזית ובאנגלית, עדות להיסטוריה המרתקת ולתערובת האתנית והתרבותית של אנשי החוף – הסוואהילים (Swahili, של החוף, מהמילה הערבית סאהל).



אשפיות החינה והתמרוקים המסורתיים יוצרות את חומריהן על פי מתכונים סודיים ומחומרים טבעיים מרחבי האיים

אשפיות החינה והתמרוקים המסורתיים יוצרות את חומריהן על פי מתכונים סודיים ומחומרים טבעיים מרחבי האיים

זנזיבר היא מאותם מקומות שהפכו לדימוי אקזוטי. היא הלהיבה את דמיונם של משוררים וסופרים והפעימה את חלומותיהם של אוהבים. בעבר היתה כאן מעצמת סחר בינלאומי שנודעה בעושרה, בנשותיה היפות ובמכשפיה רבי העוצמה. מאז החליפו המטוסים את הספינות שהשיטו בעבר שנהב ועבדים לארכיפלג, והתיירים תפסו את מקומם של הסוחרים שהגיעו מארצות רחוקות לרכוש פלפל וציפורן, אבל גם היום איי התבלינים המכושפים עדיין מושכים נוסעים מכל רחבי העולם.

עתה, כשזנזיבר היתה ליעד לחופשה מושלמת בחולותיה הלבנים עטורי עצי הדקל, מאיימת התיירות להטביע אותה בנחשולי הגלובליזציה. תהפוכות ההיסטוריה והפוליטיקה האפריקאית והמגעים הנמרצים עם זרים בבגדי ים המייבאים אופנות ומוצרים מערביים הביאו לידי הרס אוצרותיה התרבותיים ולנטישת אמנויותיה המסורתיות.

יחד עם תושביה המנסים להציל את תרבותה יצאנו גם אנחנו לחפש את הרוח הסוואהילית – עירוב המסורות של חופי האוקיינוס ההודי, התבלין המכושף מכולם. בדרכנו פגשנו את אדוניות התבלינים האחרונות שנותרו בסמטאותיה, אשפיות התמרוקים והתשוקה; את הנגנים המבקשים לשמור על צליליה ואת אנשי השימור החושפים את סודותיהם של מבנים עתיקים. בארמונותיה החרבים של זנזיבר עדיין שוכנת רוחה, היפהפייה הנרדמת שנולדה בסולטנות שפרחה מאות בשנים מול החופים המזרחיים של אפריקה.

כשאפריקה פגשה את ערב

במשך מאות שנים היתה זנזיבר לבו של האזור המכונה החוף הסוואהילי: רצועה צרה, כ-15 קילומטר רוחבה, שנמשכת מחופי סומליה עד למוזמביק ובה נפגשו עולמות שונים. מאז העת העתיקה סחרו בה בני הבנטו (Bantu), תושבי האזור, עם סוחרים פרסים, הודים וסינים. הערבים, שהשתלטו על המסחר באוקיינוס ההודי בימי הביניים, התיישבו בחופים והביאו עמם את האסלאם. אנשי החוף השחורים אימצו את דתם וגם את האדריכלות, המנהגים והלבוש. בעקבות המפגש צמחו מאפייניה המעורבים הייחודיים של התרבות הסוואהילית, ושפתה נעשתה ללשון משותפת של מיליוני אנשים במזרח היבשת השחורה.

"עושרם של הסוואהילים הביא לחופיהם בעת החדשה את הפורטוגלים ואת סולטני המפרץ הפרסי שביקשו להשתתף בחגיגה. כה גדול היה העושר עד כי במאה ה-19 העתיק הסולטן העומאני סייד סעיד את בירתו ממוסקט לזנזיבר"

אדוני הסחר הסוואהילים הקימו את מרכזי המסחר במוגדישו (Mogadishu), לאמו (Lamu), מומבסה (Mombassa) וקילווה (Kilwa), ואיי זנזיבר הפכו לצומת המרכזי בנתיבי הסחר בין אפריקה לאסיה. שנהב, זהב ועבדים הובלו לכאן מעמקי היבשת בדאו, ספינות המפרש הערביות חוצות הימים. משי ובדים נוצצים, אבני חן ומבחר תבלינים נמכרו בשווקים. הנמלים המו מסוחרים שבאו מארצות רחוקות, מפירטים ומהרפתקנים. זנזיבר היתה לממלכה החזקה והעשירה ביותר בחוף הסוואהילי.

עושרם של הסוואהילים הביא לחופיהם בעת החדשה את הפורטוגלים ואת סולטני המפרץ הפרסי שביקשו להשתתף בחגיגה. כה גדול היה העושר עד כי במאה ה-19 העתיק הסולטן העומאני סייד סעיד את בירתו ממוסקט לזנזיבר. השליט החדש ואנשיו נעשו בעליהם של מטעי תבלינים ואדוניהם של המוני עבדים שנדרשו לגידולם. המשלחות ששלחו אל היבשת לצורך ציד אדם והסחר המתועב בקורבנות עוררו עליהם את זעמם המתחסד של הבריטים. בעקבותיו הכריזה בריטניה על זנזיבר כאזור חסות, אך השאירה את ניהולו בידי המיעוט הזר של העומאנים והערבים המקומיים.

כשקיבלה זנזיבר את עצמאותה, בשנות ה-60 של המאה שעברה, התמרדו ילידי האיים וצאצאי העבדים נגד המיעוט הערבי, והמהומות העקובות מדם הובילו להעברת השלטון לרוב האפריקאי. אלה מיהרו להתאחד עם אחיהם בטנגנייקה השכנה, ויחד יצרו את הרפובליקה המאוחדת של טנזניה. ואולם זנזיבר היתה ונותרה מקום אחר, שונה מאוד: מיזוג של החושניות האפריקאית עם קסמי ערב.



כששאלנו מהי המוסיקה המתאימה ביותר לאהבה, נענינו - טארב (Taarab)

כששאלנו מהי המוסיקה המתאימה ביותר לאהבה, נענינו – טארב (Taarab)

טקסי החינה: שירה על העור

המקום הטוב ביותר לחפש אחר קוסמות היופי והפיתוי של זנזיבר, המשלבות את מורשתן של המרפאות העממיות השחורות עם מומחיותן של בלניות ההרמון הערביות, הוא בשעות הבוקר המוקדמות בחנויות צמחי המרפא ומוצרי הכישוף הנקראות דוּכַּן לָה אֲסילי. בניגוד לחקייניות המציעות את שירותיהן בחופי הים ובסלוני היופי בעיר, והמשתמשות בחומרים תעשייתיים, אשפיות החינה והתמרוקים המסורתיים יוצרות את חומריהן על פי מתכונים סודיים ומחומרים טבעיים מרחבי האיים שאותם אפשר למצוא בדוכן לה אסילי. בקרב הלקוחות תמצאו יותר מכשפים מאשפיות יופי (גם המכשפים המקומיים הם כנראה כבר לא מה שהיו בעבר. על פי השמועה הממשלה הזמינה לאחרונה מַרַבּוּטים, מכשפים מסנגל, כדי לסייע לה להחזיק בשלטון). הכישוף עדיין רווח באיים, ואילו טקסי היופי המסוגננים נדחקו לטובת תחליפים זולים ומהירים.

בהמלצת ההלכה המוסלמית נוהגות רעיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה, כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן זוגן. הנשים שִכללו את המנהג ויצרו ציורי חינה, ואף נהגו לכתוב על עורן דברי אהבה. בזנזיבר מעוטר כל גופה של הכלה בקישוטי חינה, בטקס הנמשך יומיים תמימים. טקסי החינה קשורים גם לאירועים אחרים בחייה של האישה – להריונות, ללידות, לימי הולדת, ואפילו לאלמנות – לסמל את תום ימי האבל ואת ההזמנה לבן זוג חדש. "כשמעטרים אותי בחינה אני מובלת לזמן ולמקום אחר, לעולם של קסם, תשוקה ורומנטיקה", כתבה הזמרת מדונה, שהיתה בין חלוצות האופנה שהביאו את החינה אל נשות המערב.

טארב: כך נשמע ג'אז סוואהילי

כששאלנו מהי המוסיקה המתאימה ביותר לאהבה, היתה תמימות דעים – טארב (Taarab). והרי טארב עוסק באהבה, והוא קולה של זנזיבר. על השאלה מיהם היוצרים והנגנים הטובים ביותר היו הרבה תשובות. יש תזמורות ולהקות רבות, יש סגנונות שונים, טארב קלאסי ומודרני, טארב עם פרשנות עכשווית. אפשר לשמוע את טובי המבצעים בקונצרטים או בחגיגות משפחתיות, במוסדות תרבות, במועדונים ובמלונות. בסוף רשמנו על פתק "מאטוֹנָה וידידיו מופיעים הערב במסעדת מונסון".

"המקום הטוב ביותר לחפש אחר קוסמות היופי והפיתוי של זנזיבר, המשלבות את מורשתן של המרפאות העממיות השחורות עם מומחיותן של בלניות ההרמון הערביות, הוא בשעות הבוקר המוקדמות בחנויות צמחי המרפא ומוצרי הכישוף"

מסעדת מונסון ממוקמת במקום שבו גני פורודהאני נושקים אל הים. על רצפת המחצלות המסורתית, בין הכרים, מגישים מזון סוואהילי: פירות טרופיים ופירות ים, צמחי שורש אפריקאיים, רטבים עשויים חלב קוקוס, בקלאוות וקפה, והכל מבושל בנוסח הודי וסיני עם מגע צרפתי קל שבקלים. אבל כאשר מוחמד עיסא מאטוֹנָה וחבורתו מתחילים לנגן, נשכח טעמם של המאכלים. כמו התרבות וכמו האוכל, גם המוסיקה היא תוצאה של שילוב בין מקור ערבי ולהשפעה אפריקאית והודית. דמיינו מפגש ענקים בין הזמרת המצרייה הנערצת אום כולת'ום, המוסיקאי האפריקאי סליף קייטה והנגן ההודי ראווי שנקר, ותקבלו את עוצמתו הסוחפת של הטארב. הוסיפו לזה אלתורים וירטואוזיים ותבינו מדוע קוראים לחוויה המטלטלת הזאת טארב, שמשמעו בערבית התרגשות.

ארמון הסולטן: בזכות הנסיכה

סטפני שוטס מנסה להציל ארמון. היא הולנדית שעברה להתגורר בזנזיבר, והיא מתאמת פרויקט השחזור של בית אל-מטוני (Beit el-Mtoni, הבית ליד המים), ארמון התענוגות של הסולטן העומאני. האישה העדינה והקורנת הזאת צריכה לגייס את כל היצירתיות והאופטימיות שלה לפרויקט המאתגר: בית אל-מטוני הוא הארמון ההרוס ביותר בזנזיבר. ארמונות מפורסמים אחרים – כמו למשל בית אל-אג'איב (Beit el-Ajaib, בית הפלאות) ובית א-סאהל (Beit el-Sahel, בית החוף) – נחשבים לפנינים בכתרה של עיר האבן, נכללים ברשימת נכסי התרבות לאנושות של אונסק"ו, משמשים מוזיאונים ומומלצים כביקור חובה בכל מדריך. ואילו המבנה שהיה היפה והגדול מכולם בזמנו, שנבנה בנוף מרהיב על שפת הים בחוף המערבי, הפך לעיי חורבות. תושבי הסביבה השתמשו בו כמחסן לשמן ולמלט, ובקרבתו הוקמו מכלי גז ודלק.

בית אל-מטוני נודע בזכות הספר "זיכרונותיה של נסיכה ערבית" (Memoirs of an Arabian Princess). המחברת, סיידה סאלמה, היתה אחת מבנותיו של הסולטן העומאני סייד סעיד, שבנה את המקום. היא נמלטה לאירופה עם אהובה, סוחר גרמני בשם רודולף היינריך רויטה, התנצרה והפכה לאמילי רויטה. לאחר שהתאלמנה ונאלצה לפרנס לבדה את ילדיה, כתבה הנסיכה הגולה את ספרה, המאפשר הצצה לחיי הסולטנים. היא מתארת את הארמון שבו התגוררו כאלף דיירים; את החדרים והרהיטים – מיטות אפריון, שטיחים פרסיים, כלי זכוכית וחרסינה, מראות בדולח ושעונים שהובאו מאירופה; את האולמות, אמת המים והמרחצאות, הגנים והחצרות. "בני אדם ובעלי חיים חיו בחצר רחבת הידיים", כתבה בזיכרונותיה, "צבאים, טווסים, שקנאים וברווזים שוטטו שם להנאתם".



בהמלצת ההלכה המוסלמית נוהגות רעיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה, כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן זוגן

בהמלצת ההלכה המוסלמית נוהגות רעיות למשוח את כפות ידיהן ורגליהן בחינה, כדי להבליט את יופיין ולשאת חן בעיני בן זוגן

המרחצאות, שעל פי סיפורה של סאלמה היו מוקד חברתי שבו נהגו בני הבית לבלות את זמנם, נחשפו לאחרונה במסגרת מבצע השימור הנערך מטעם מחלקת העתיקות (DAMA) בשיתוף עם מלון מטוני מרין (Mtoni Marine) שהארמון נמצא בשטחו. בחלק זה של הארמון נשמרו נשותיו של הסולטן, נסתרות מעיני זרים (לסעיד היו שלוש רעיות ו-75 פילגשים – נשים צ'רקסיות ופרסיות. הוא לא לקח לו נשים סוואהיליות). במתחם שבו טבלו נשות ההרמון מציגים אנשי הצוות בגאווה את המבנה המשוחזר של החמאם הפרסי הפרטי של סעיד ורעייתו הראשונה. בימים אלה הם עמלים על החפירה והשיקום של החצר המרכזית עטורת הקשתות, בעלת החלונות הנשקפים אל הים, שבה נהג הסולטן לפגוש את אורחיו ולהרשים אותם בעושרו. אבל המלאכה עוד מרובה, והקשיים הטכניים, הביורוקרטיים, הפיננסיים והמקצועיים עצומים כגודלו של הארמון ההרוס.

בפרויקט השימור של ארמון הסולטן, כמו בתרבות הסוואהילית כולה, אפשר למצוא תערובת נפלאה של אוצרות אנושיים ותרבותיים שהביאו איתם לחופים אלה ספינות הדאו והמטוסים. אירועים מיוחדים שנערכים במקום, כגון קונצרטים של מוסיקת טארב וסיורים בעקבות הנסיכה סאלמה, מיועדים לאיסוף כספים לשיקום הארמון ומאפשרים גם למבקרים מכל רחבי העולם להיות שותפים במבצע ההצלה. "התיירות שהרסה את התרבות הסוואהילית יכולה לעזור לשמר אותה", אומרת סטפני. "דווקא תיירים אמיתיים, כאלה שמכירים את העולם, יכולים לגרום לאנשים פה לראות את היופי בתרבות שלהם".

ד"ר דבי הרשמן – ארכיאולוגית ואנתרופולוגית, אוצרת לתרבויות פרהיסטוריות במוזיאון ישראל וחברת מערכת מסע אחר. פעילה בשימור מורשת תרבותית, ומשתתפת במאמץ הבינלאומי להצלת תרבויות בסכנת הכחדה ובאזורי עימות debby@imj.org.il

נפתלי הילגר – צלם מערכת מסע אחר, כותב ומצלם למגזינים ולסוכנויות זרות, מעביר הרצאות בליווי צילומים naftali.hilger@gmail.com

 

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה