ג'קי אזולאי: "כשיש לך שומן, את שמנה, למה להתייפייף?"
הריבים שראינו לאחרונה ב"הישרדות VIP" סביב עניין המשקל ומעמד האישה בבית, גרמו לנו לכנס להפקת אופנה אחת את בנות הישרדות, ולשמוע את המחשבות שלהן על הנושאים האלה. מתברר שלא מעט מהן סבלו מהפרעות אכילה קשות ושאף אחת מהן לא מוכנה להיות תלויה באף גבר
זה קרה בפרק השמיני בעונה הנוכחית של "הישרדות VIP" ברשת 13, פאני בר מוחא (לשעבר בוזגלו) והשייטת בדימוס ורד בוסקילה ניהלו ריב שהצליח לעשות הדים גם הרבה אחרי שהשתיים כבר חזרו לארץ. הדרמה התחוללה במועצת השבט, כשפאני נבחרה לשורדת הכי פחות חיונית והתחילה להרגיש שזמנה בשבט קצוב, וצדקה. באותו הפרק היא הודחה מהשבט והפכה לשומרת הבקתה. רגע לפני זה, פאני שהתעצבנה שהשם שלה על הפרק ולא של ורד, פנתה אל האחרונה ושאלה אותה אם היא מחשיבה את עצמה יותר יעילה עבור השבט כי לדבריה "אני קטנה ממך במשקל ואת עם משקל עודף".
את אמירותייה הסבירה פאני: "היא ניסתה להקטין אותי. כאילו אישה רזה היא פחות חיונית. שפטו אותי בגלל החיצוניות שלי, כאילו שבגלל שאני רזה אז אני גם חלשה. הרזון שלי הפך לחיסרון. למה? האם משקל משקף בהכרח חוזק או חולשה? אני רזה וחזקה ומרגישה מצוין. אז שאלתי אותה במה היא יותר חיונית ממני ומה היא עושה יותר כשהיא בעודף משקל. עד עכשיו אני לא מבינה למה לה מותר היה להקטין אותי על חוסר משקל ולי אסור היה להקטין אותה על עודף משקל". וגם ורד בחרה להציג את הצד שלה בסיפור: "אני הייתי נערה רזה, לא חייתי בתחושה שאני שמנה. התגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה אלגנטית והדחקתי כאילו לא נעלבתי, ואז שאלתי אם היא סיימה לנסות להעליב אותי. זה הכאיב לי. לא יכולתי לשבת ולהנהן, הייתי חייבת להגיב ולהציע עמדה אחרת. הרגשתי שיש לי אחריות להציף את הנושא הרבה מעבר לעניין האישי שלי. חייתי חיים שלמים שהכאיבו לי עם דימוי גוף בעייתי ואני מאד רוצה להיות במקום אחר". בעקבות התקרית המילולית בין השתיים שגרמה לסערה ברשת וללא מעט תגובות וטוקבקים עם תגובות מלכלכות לכאן ולכאן, למדנו שכל אישה, בכל גובה ומשקל יכולה לסבול מבעיות בדימוי הגוף ושחשוב לקבל ולאהוב את עצמנו כפי שאנחנו, כי בסוף, החיים האמיתיים הם ממש לא כמו התמונות המפולטרות באינסטגרם.
>> אלה איילון: "חזרתי מ'הישרדות' בטראומה, החבאתי אוכל בבית"
הפגשנו את נשות הישרדות לצילומי הפקת אופנה ושיחה בנושא דימוי גוף, סערת הפוטושופ שהתחוללה לאחרונה ברשת ומעמד האישה. נושא שעלה גם הוא בתוכנית כאשר התנהל ויכוח בשבט בין מעיין אשכנזי לשירה פרבר. מעיין טענה שלאישה יש תפקיד מסויים "גם אם זה ישמע נורא, זאת דעתי: היא צריכה לשמור על שלום בית, נאמנות, אהבה, כבוד, בית מתוקתק, סיר נחמד על האש, ותפקיד הגבר לפרנס" ואילו שירה פרבר פחות קיבלה את זה וענתה לה בתגובה: "חינכתי את בתי לחשוב על קריירה כדי שחס וחלילה לא תצטרך לחשוב שצריך לפרנס אותה". בדקנו עם השורדות איפה עניין דימוי הגוף פוגש כל אחת מהן, מה עמדתן לגבי פוטושופ והאם זה עוד רלוונטי ב-2021 ואיך הן רואות את מעמד האישה. מהשורדת לייה גיל נבצר להגיע עקב אבל משפחתי, ושירה פרבר ואלה אייבינדר ביקשו שלא להשתתף בכתבה.
אז מה יש לנשים שנמצאות בלב הפריים טיים להגיד על הריב המתוקשר שהוצג בתוכנית, אהבה עצמית, פוטושופ ומעמד האישה? (כולן אגב, הודו שירדו מאוד במשקל במהלך השהייה על האי בהישרדות שנמשכה חודשיים לכל היותר. נציגי היח"צ של רשת שליוו את הריאיון הזה ביקשו מהן לא לפרט במדויק כמה הפחיתו במשקלן. הבשורה הטובה: כולם העלו הכול חזרה):
אודליה סוויסה: "אני חושבת שהשיח בין ורד ופאני לא היה ממקום של לפגוע בורד שהיא שמנה. היא מצידה דיברה על הרזון של פאני אז לשמנה מותר להגיד ולרזה לא? אני מבינה את הצד של פאני כי זה לא היה נעים לשמוע שהרזון שלה גורם לה להיות לא חיונית. עצתי לשתיהן ובכלל לנשים, תאהבו את עצמכן כמו שאתן. ולגבי פוטושופ ופילטרים – תזכרו שגם המושלמות ביותר משתמשות בפילטרים. אני חושבת שזה מגיע מהבית, יש לי ילדה מתבגרת שאיתה אני מתמודדת גם בנושא הזה. אני כל הזמן מטפטפת לה כמה היא יפה. זה שהדור של היום חשוף להכל, יש לזה מחיר כבד. לגבי מעמד האישה, אני חושבת שצריך שוויוניות. פעם האישה ישבה בבית ועשתה את מטלות הבית והיום זה כבר לא קורה. אני יכולה לומר ששמעתי לא אחת: 'מי ישמע כמה את מביאה? אני מביא יותר' וזאת כבר סיבה שאישה צריכה למצוא את המקום המכבד, בשביל שלא יגידו לה דברים כאלה ושהיא אמורה רק לבשל".
מעיין אשכנזי: "קשה לי לצדד במישהי מהן, פאני היא חברה מאד טובה וורד היא בלב שלי. אני חושבת שהנושא הזה סביב דימוי גוף הוא מאד רגיש במיוחד בעידן שלנו ועלינו לקבל כל אחת כמו שהיא, אבל תזכרו שאין מישהו היום שלא מסדר משהו בפוטושופ, אפילו בקטנה: צבעים, טאצ'אפים קטנים כאלה. בעיניי, מי שלא אוהב משהו בעצמו עדיף שישנה בדרכים האמיתיות: ספורט, תזונה נכונה או הזרקות, אחרת רואים אותך במציאות אחרי פוטושופ וזו פדיחה. אינסטגרם יכול להוריד את הביטחון, אבל באותה נשימה יכול לגרום לך לראות מה אתה רוצה לשנות בעצמך".
ג'קי אזולאי: "כמו שבן אדם שיש לו עודף משקל נפגע, ככה בן אדם עם חוסר משקל נפגע. ראיתי אתלטיות רזות וראיתי שמנות. אין קשר בין חיוניות לגודל הגוף או למשקל. לגבי האמירה של מעיין על תפקיד האישה, זה שאת רוצה גבר שיפרנס אותך, זה לא אומר שאת תלויה בו וגם ההפך. ובגלל שאני רוצה להיות עצמאית זה לא אומר שאני צריכה לבחור אדם בלי כסף. אם רוצים להקים בית בלי נטל כלכלי, שני בני הזוג צריכים לפרנס".
פאני בר-מוחא: "אני בעד להיות מי שאני ולקבל את עצמי כמו שאני. מעולם לא ריטשתי תמונות שלי, מי שמרגישה נוח להשתמש בריטוש כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה, וזה נותן לה בטחון, שתשתמש. לגבי מעמד האישה, אני חושבת שאישה לא צריכה להיות תלויה בגבר, בטח לא כלכלית, אני סומכת רק על עצמי".
ליזה ביך: "זה הסיפור שלהן ולא רציתי להגיע לפסים אישיים ולתפוס צד. מצד אחד ורד עם הפרעות אכילה ומצד שני פאני הקטנטונת ומתברר שגם על בנות קטנות יש עליהום. אני לא יודעת אם האינסטגרם פוגע בבטחון העצמי של בנות ומעצים אותו, זה אינדיבידואלי. שכל אחת תעשה מה שטוב לה".
ורד בוסקילה: "זה שהייתי עצמאית בתוך הנישואין, אפשר לי לקבל החלטה אמיצה שהייתה הכי טובה לי והיא להתגרש. אם לא הייתי עצמאית באותה תקופה, לא הייתי מסוגלת לקחת את ההחלטה הזאת. אני לא שופטת אף אחת, אבל אני אחנך את הילדה שלי להיות עצמאית".
ורד בוסקילה: "הפרעות האכילה שלי לא התפתחו בגלל בעיות דימוי גוף אלא כי זה היה המקום שלי לקבל שליטה בתוך מערכת יחסים מתעללת עם מאמן. חייתי בשנאה עצמית ומזלזלת"
ורד בוסקילה: "דימוי גוף זה סיפור חיי"
בוסיקלה היא שייטת, אלופת עולם לשעבר וסגנית אלופת אירופה שזכתה מקום רביעי באולימפיאדת בייג'ין, היא בת 38, גרושה, ואם לבת.
"דימוי גוף זה סיפור חיי", היא מספרת לנו. חייתי המון שנים עם הפרעות אכילה. מגיל 17-18 עד גיל 27, 28. בפועל זה אומר הקאות, צומות וגם הייתי בולמית ושילמתי גם מחיר נפשי. הפרעות האכילה שלי לא התפתחו בגלל דימוי גוף אלא כי זה היה המקום שלי לקבל שליטה בתוך מערכת יחסים מתעללת עם מאמן. חייתי בשנאה עצמית ומזלזלת, לא היה איכפת לי איזה נזק אעשה לגוף שלי ועשיתי נזקים. ההקאות גרמו לבקע בוושט אבל לא רק, אני יכולה לשאול את עצמי אם שנים של הסתרה ומקום לא אוהב ולא מכבד גרמו להתפרצות של המחלה האוטואימונית, עד היום אני עם מחלה אוטואימונית שפגעה לי בריאות ואני עם 50% תפקודי ריאה. אני לא דוגמנית, לא הפוסטר של הספורטאית האולימפית הקלאסית, את סיפור חיי הקשה הזה הפכתי לשליחות, הכאב שלי הפך למנוע. אני גאה שיש לי את היכולת לחטט בפצעים כואבים ולהוציא החוצה כדי לתת כוח לנשים אחרות. היום אני מרצה בנושא של דימוי גוף ובחודש הבא יצא הספר שכתבתי "אמזונה – החיים האפלים מאחורי התהילה האולימפית".
מה את רואה היום כשאת מסתכלת במראה?
"היום אני אוהבת את עצמי, מעריכה ומכבדת את הגוף שלי. דימוי עצמי גבוה קשור בעיקר למבנה האישיותי. לחוזק הנפשי ולחוסן של כל אחת, זו היכולת שלנו להרגיש כוח בתוך הגוף שלנו, גם אם הוא מלא וגם אם לא. מדובר בדברים נפשיים ולא באמת באיך את נראית מול המראה".
עד כמה נושא המשקל מעסיק אותך?
"שנים אומנתי לאהוב את עצמי לפי כמה שאני שוקלת. לפני אולימפיאדת בייג'ין הייתי מורעבת חודשים, לא הייתה לי יכולת להעריך אם אני אוהבת את עצמי, מה מצב הרוח שלי וכמה מוטיבציה ומסוגלות יש לי להגשים חלומות, כי הכול היה קשור למשקל והאם אני בצד הטוב או הרע שלו. כספורטאית מקצועית, כולם התעסקו במשקל שלי: המאמן, יו"ר האיגוד, מאמן הכושר, התזונאית, כל הצוות המקצועי ובעצם הגוף שלי לא היה שייך לי. ובגלל זה לא היה אכפת לי ממנו. ככל שהתבגרתי הייתי צריכה להתחיל לקבל תחושת שייכות מחודשת ולקחת עליו אחריות. היום אני יודעת שהספרות שעל המשקל, לא מגדירות את מה שאני מרגישה".
עד כמה רחוק תלכי בשביל לשנות את המראה?
"בגדול מעולם לא עשיתי שום הליך כירורגי ושום הזרקה, אין לי בעיה עם מי שעושות את זה וחושבות שזה עושה להן טוב. אבל זה לא קשור אלי. אני רוצה להתפתח למקומות שאמשיך לאהוב את עצמי כמו שאני ולא אתעסק בניסיון לשנות מה שיש".
>> כך תפחיתי את הסיכויים שילדיך יגיעו לדיאטת קיצון
יש לך פנטזיה לגבי המראה?
"אדם צועק את מה שאין לו. הלוואי שהיו לי רגלי איילה והייתי הולכת עם מיני ברחוב. יש לי גם פנטזיה להיות מיליונרית, האם בשני המקרים אני אעשה צעדים ממשיים להשיג את זה? לא. אני מתרכזת בלחיות בשלום עם עצמי ומתרכזת במה שיש".
מעיין אשכנזי: "בצבא שקלתי 45 ק"ג. חייתי על חסה והורדתי 15 ק"ג במספר חודשים. בדרך, הווסת הפסיקה, השיער נשר. יום אחד באימון ספינינג איבדתי את ההכרה. הוריי נבהלו ולקחו אותי בידיים"
מעיין אשכנזי: "הפרעת האכילה עדיין קיימת"
אשכנזי היא בעלים של סטודיו לאימוני כושר, בת 30 ורווקה. "אני עם הפרעות אכילה מגיל 12 ובעצם עד היום, אבל כבר שנים שאני שולטת בהן", היא מספרת. "אני זוכרת את עצמי ילדה צעירה, הייתי קצת יותר מלאה משאר החברות שלי והחלטתי שאני חייבת שינוי ולהיות כמותן. הדרך הקלה והמהירה הייתה להפסיק לאכול. התחלתי לצום, פשוט ככה. חייתי על חסה והורדתי 15 ק"ג במספר חודשים. בדרך, הווסת הפסיקה, השיער נשר וכדי להמשיך לרזות עוד יותר, עשיתי ספורט בצורה אינטנסיבית עד שיום אחד באימון ספינינג איבדתי את ההכרה. אני מגיעה מבית שמתעסק בספורט. אבי מורה לקארטה שגם אימן בקיקבוקסינג והוא מכין תפריטי תזונה למתאמנים שלו. הוריי נבהלו ולקחו אותי בידיים. יצאתי מזה. בצבא שקלתי 45 ק"ג. היום אני מקפידה על תזונה נכונה ועל ספורט, יש לי סטודיו בבעלותי לאימוני כושר ואני מאמנת קבוצות אבל ההפרעה עדיין קיימת. אני כבר לא מרעיבה את עצמי אבל אם אדפוק לאפה וקינוח, למחרת אקזז. איך אני יודעת שההפרעה עוד כאן? אם אכלתי משהו שהוא משמין, במקום ליהנות, אני מתמלאת חרטה".
מה את רואה כשאת מסתכלת במראה?
"אני רואה אישה צעירה שנראית בסדר ואני אוהבת את מה שאני רואה. הכי אני אוהבת את העיניים שלי. זה לא תמיד היה ככה. אבל אני חושבת שמי שלא אוהבת משהו במראה שלה צריכה לשנות ולשפר, זה גם מה שאני עשיתי: מה שלא אהבתי והפריע לי, שיפצתי: כולל עיבוי שפתיים, ניתוח אף וסיליקון בחזה. הפנים בעיני הם החלק הכי חשוב. על הגוף אפשר לשמור בעזרת תזונה נכונה וספורט אבל בפנים, צריך להיזהר כי ממה שאני רואה היום סביב, בטיפול לא נכון, אפשר להרוס. אני מכירה בחורות מלאות מאוד עם בטחון עצמי פי מיליון משלי ואני שוקלת 54 ק"ג בלבד. האף שלהן למעלה, הן מסתובבות בים עם ביקיני, לא דופקות חשבון, ואת יודעת מה, בעיני הן נראות סקסיות. ואני, שלא מקנאה באף אחת, מקנאה בביטחון העצמי שלהן".
את עושה דיאטות?
"אני לא עושה דיאטה ולא עולה בכלל על משקל, אחרי שחזרתי מהישרדות נשקלתי. ירדתי שם מאוד אבל חזרתי לעצמי ואני 54 ק"ג וארגיש על הבגדים אם עליתי במשקל. אני מזייפת עם האוכל על בסיס יומי אוהבת מאד ג'אנק פוד ומשמינים למיניהם: פיצות, מקדונלד וכל מה שאסור וזה ממשיך לכל מיני שטחים אחרים בחיים, כזאת אני. אבל בסוף אני תמיד איכשהו מאזנת".
עד כמה את מקבלת את הגוף שלך כמו שהוא?
"תמיד יש מקום לשיפור, קצת להתחטב, להתחזק, להצטמק, אבל לא בניתוחים".
רגע משבר גדול?
"היו לי שניים, בילדות כשלא יכולתי להחליף בגדים עם החברות שלי שהיו רזות ממני והבגדים שלהן לא עלו עלי, התחלנו לצאת עם בנים ואני נאלצתי להסתפק רק בבגדים שלי. אבל המשבר המשמעותי היה בתקופת הקשר עם אביחי. שלוש וחצי שנים היינו יחד. הייתה לי אכילה רגשית מטורפת. כי כנראה לא היה לי טוב מבפנים ועליתי מ-54 ק"ג ל-64 ק"ג. הוא קיבל אותי כמו שאני אז הרשיתי לעצמי מסעדות, טייק אוויי וזה השפיע עלי לרעה, רעשי רקע והרבה סימני שאלה. אחרי שנפרדנו הורדתי את כל עשרת הקילוגרמים וחזרתי לעצמי. אנחנו כבר שנה לא יחד, הוא במקום אחר, אין מזל טוב ליום הולדת וחג שמח למרות שאני מקפידה לשמור על קשרים טובים עם אקסים וכשנפגשים יש נשיקה וחיבוק. איתו לא".
עד כמה חשובות לך מחמאות לחיזוק הדימוי?
"חשוב לי מאוד שירימו לי ויחמיאו לי. מי לא נהנית ממחמאות".
איך את עם הקנטות על המראה שלך, נעלבת?
"מה לא אמרו עלי? שאני בובת פלסטיק, שאני דונלד דאק, לא נעלבתי כי אני לא מרגישה שהגזמתי. עשיתי מה שבעיניי נכון לי כולל אף, שפתיים וחזה ואגיד יותר מזה: ברגע שלא אוהב מה שאראה מול המראה – אעשה עוד. בעוד שנים, כשיגיע הזמן אשפץ את הפנים. לא שינוי דרסטי, אבל כל מה שטעון שיפור".
ג'קי אזולאי: "ראיתי חברה שבעלה מעיר לה כשהיא עולה במשקל וזה נתן לה מוטיבציה, ולי לא אמרו כלום. אז אם בן הזוג לך אוהב אותך כמו שאת אין מה שידרבן. הייתי אז במשקל שיא ונבהלתי מהמראה. ממש לא היה לי נעים מעצמי"
ג'קי אזולאי: "שנים לא אהבתי איך שאני נראית"
אזואלי היא שפית, מסעדנית, כוכבת ריאליטי, גרושה, אם לארבעה שנמצאת בזוגיות, בת 38."בילדות שלי הייתי נורא רזה, יש שאמרו כחושה", היא נזכרת, "מרוב שלא הייתה לי פעם מודעות, לא התייחסתי לעצמי בהקשר של שמנה, אבל כשיש לך שומן, את שמנה, למה להתייפייף? לפני 14 שנה, אחרי שילדתי נשארו לי עודפים, אבל הייתי אחרי לידה ובעולם המושגים שלי זה היה בסדר כי את אחרי לידה ואצל המרוקאיות גם חמש שנים זה אחרי לידה. שנים לא אהבתי איך שאני נראית, לא היה כיף להתלבש, בגדים לא נראו עלי טוב. כשאת לא גבוהה, כל גרם שומן ניכר מיד".
מה את רואה כשאת מסתכלת במראה?
"אני לא אוהבת את עצמי בכל מצב ויש לי הערות ומה להגיד לעצמי. בעבר הייתי יותר מלאה ולא אהבתי את זה, רציתי להיות יותר רזה. לפעמים אני אוהבת הכל בגוף שלי ולפעמים שונאת הכל. אבל כאימא לארבעה ילדים, אני משכנעת את עצמי שאני כוסית על חלל. עשיתי שינוי בגוף בשנתיים האחרונות. התחלתי לעשות ספורט בשביל הנשמה ואז הגוף היה בונוס. במקרה שלי לא העליבו אותי בגלל המראה אבל זה בגלל שהאופי שלי מאוד דומיננטי אז ראו אצלי דברים אחרים, אבל עכשיו כשרזיתי, אומרים לי ואני זוכה להרבה מחמאות".
רגע משבר בעניין דימוי הגוף?
"כאימא לשני ילדים, נסענו לעשות חלאקה לבן הגדול והכל תועד, וכשראיתי את התמונות הייתי בהלם, אמרתי 'מה זה?, נראיתי כמו אימא של אימא שלי'. ישראל, הגרוש שלי היום ואז בעלי, לא העיר לי על כל גרם, ראיתי חברה שבעלה מעיר לה כשהיא עולה במשקל וזה נתן לה מוטיבציה, ולי לא אמרו כלום. אז אם בן הזוג לך אוהב אותך כמו שאת אין מה שידרבן. הייתי אז במשקל שיא ונבהלתי מהמראה. ממש לא היה לי נעים מעצמי, לא היה כיף להתלבש, שום דבר לא נראה עלי טוב, בן זוגי דאז היה רזה ואני נראיתי כמו כדור".
עד כמה נושא המשקל מעסיק אותך?
"בשיא שלי שקלתי 75 ק"ג. ירדתי ל-58. למה להתייפייף, כשיש לך שומן, את שמנה. ואני מנסה לשמור על זה. עד כמה נושא המשקל מעסיק נשים, ומפריע להם לשקול הרבה, תעיד העובדה שהרבה נשים מלאות פונות אלי ושואלות איך עשיתי את זה".
את עדיין עושה דיאטות?
"בשנים האחרונות נהייתי מודעת לאוכל בריא, לספורט. לא עשיתי דיאטה אף פעם. אני אוכלת קצת מהכול, אין מצב שאראה משהו ולא אגע, גם אם זה עוגת שוקולד וקינוחים אחרים. זה לא הכי בריא ולא בדיוק נכון אבל אני לא ממש שומרת ולא אגיד לא לאוכל שאני אוהבת, הדבר החשוב הוא המינון. אני רזיתי עוד לפני שנפרדנו".
באיזו תדירות את עולה על המשקל?
"הרבה. בן הזוג שלי דניאל הוא מאמן כושר, הוא צעיר מאוד, בן 24 וחתיך, כיף לי שהוא אומר לי שימי לב, בואי נשמור, יש לנו גם משקל לאוכל, אז לא שאנחנו שוקלים כל מנת דג, אבל יש הקפדה. אני עולה על המשקל רק כדי לראות שלא הגזמתי ושאני לא במשקל עודף. טוב לי שאני לא במשקל עודף גם אם אני לא הכי רזה בעולם. הפריע לי שהחזה שלי נפול קצת, אז לפני שנה, כשהבנתי שלא אלד יותר, עשיתי ציצים. אני לא חושבת הרבה ואם ארצה לעשות משהו נוסף, אעשה. לא כרגע. אני אוהבת את הפאוץ' שיש לי בבטן. הפנטזיה שלי היא לקום בבוקר עם 10 ס"מ נוספים, עם ה-152 ס"מ, שלי אני מרגישה הכי גמדה בארץ ואני שונאת עקבים".
מי מודל היופי הנשי שלך?
"ביונסה וריהאנה, בגלל שאין להן בעיה, עם המראה שלהן, עם הירכיים הגדולים ועם הציצי הנפול קצת, הן מרשות לעצמן ללכת בלי חזייה ובכלל עושות מה שבראש שלהן".
פאני בר מוחא: "בגיל 18 ניסיתי להאביס את עצמי ולהשמין כדי להעלות פרופיל ולהתקבל בצה"ל לתפקיד קרבי. לא עזר לי. אי אפשר להילחם בגנטיקה"
פאני בר מוחא: "אני נגד שינויים קיצוניים"
אושיית הרשת פאני בר מוחא (לשעבר בוזגלו) היא בעלים של מכון ביוטי, גרושה, אם לארבעה, בזוגיות, בת 35, "אני אוהבת את עצמי ואת מה שאני רואה מול המראה", היא אומרת, "אני מרגישה שיש הרמוניה גם בפנים וגם בגוף, הכול מתחבר וזה מה שיפה. אני 164 ס"מ שוקלת 46 ק"ג, זה קצת מעט, אבל בהישרדות זה היה פחות כמה קילוגרמים. בזמן שעבר מאז שחזרנו העליתי חזרה אבל מאז ומעולם אני קצת בתת משקל. בגיל 18 ניסיתי להאביס את עצמי ולהשמין כדי להעלות פרופיל ולהתקבל בצה"ל לתפקיד קרבי. לא עזר לי. אי אפשר להילחם בגנטיקה".
אבל את כן קצת נלחמת. עשית התערבויות כירורגיות.
"לפני 13 שנה עשיתי ניתוח הגדלת חזה וכבר הגיע הזמן להחליף את השתלים. הזרקתי גם חומצה הילארונית לשפתיים כדי לתת להן תוספת נפח וטיפול הזרקה נוסף בשקעי העיניים. לא עשיתי שום דבר בהגזמה, לא רוצה להיראות כמו בובת בראץ'. ובגדול אני נגד שינויים קיצוניים ואם יבוא יום וארגיש שאני צריכה ניתוח- אעשה. ברור".
כל הזמן מדברים על קושי בדימוי גוף אצל נשים מלאות, אבל את חושבת שגם נשים עם משקל נמוך מתקשות עם דימוי הגוף שלהן?
"אני לא שם אבל אני ממה שאני רואה סביבי אין קשר בין מבנה הגוף לבין הדימוי של האישה בעיני עצמה, זה שייך למבנה האישיות של כל אחת. יש נשים שמנות וגם יש רזות שהן חסרות בטחון. זה לא קשור בצורתן אלא איך שהן מרגישות עם עצמן".
איך היחסים שלך עם המשקל?
"אין לנו כמעט יחסים. אני לרוב לא נשקלת. רק כשחזרתי מהישרדות נשקלתי. ירדתי כמובן אבל עליתי חזרה ועדיין אני מאוד רזה ושלמה עם עצמי. אני לא זקוקה למחמאות על איך שאני נראית זה אמנם כיף לשמוע מחמאות, אבל כשאת שלמה לגמרי עם מי שאת ועם דימוי הגוף שלך בעינייך זו מתנה שקיבלת".
ליזה ביך: "חשבתי שכל מי ששוקלת מעל 50 ק"ג, זה לא בסדר. זה היה עד הצבא, במהלך השירות עלו על המצוקה שלי והייתי בטיפול. רצו לשחרר אותי ואני התעקשתי להישאר. לאימא שלי נודע על מצבי בעקבות סרטון שהעלתי ליוטיוב"
ליזה ביך: "הייתי מלקה את עצמי על איך שאני נראית"
ליזה היא בעלים של מותג ביוטי, דוגמנית, אושיית רשת ויוצרת תוכן. בת 26, בזוגיות. "הפרעות האכילה שלי תפסו אותי בגיל 17", היא נזכרת, "תמיד הייתי קטנטונת, 164 ס"מ בלבד ובגיל ההתבגרות התחלתי לגדול, להתעגל ולהתנפח. בהתחלה זה לא הפריע לי עד אותה נסיעה לאילת, קבענו כמה חברות, הן היו צנומות כולן, דיברו על הביקיני שילבשו בים ואני נבהלתי איך אראה בבגד ים והפסקתי לאכול. זה השפיע עלי בריאותית ומהר מאוד הפסיק המחזור החודשי. אחרי שחזרנו מאילת, עשיתי כל דבר בשביל לרדת במשקל. חייתי מסלט אחד ביום ורצתי 5 ק"מ באדיקות מדי יום. זה נראה לי בסדר. הקיבה התכווצה והכל נראה לי נורמלי. ואז יום אחד טעמתי שוקלד ונשברתי. התחלתי לזלול, פירקתי סירים של פסטות והתחלתי להקיא. אף אחד לא ידע, לא חברות, לא אימא שלי, אכילה רגשית מטורפת. השקר וההסתרה הוסיפו למצב הנפשי, הייתי בלחץ, בחרדות. יש לי עד היום מחברת שהייתה באותה תקופה החברה שלי, שם סיפרתי הכול, הדפסתי תמונות שלי והייתי מלקה את עצמי על איך שאני נראית. ממש שנאתי את עצמי. היה לי באותה תקופה אישיו עם מספר 5, וחשבתי שכל מי ששוקלת מעל 50 ק"ג, זה לא בסדר. זה היה עד הצבא, במהלך השירות עלו על המצוקה שלי והייתי בטיפול של פסיכיאטר ותזונאית, רצו לשחרר אותי משירות ואני התעקשתי להישאר ורק ביקשתי עזרה. קול פנימי אמר לי שעם עזרה אני אצא מזה. לאימא שלי נודע על מצבי בעקבות סרטון שהעלתי ליוטיוב עם המצוקה, אבל אז כבר הייתי במקום אחר".
מה את רואה היום כשאת מסתכלת במראה?
"אני רואה אישה שאוהבת את עצמה, את החיים שלה, את התחביבים, ספורט, צילום, יצירת תוכן. אני רואה אישה שלמה. יש ימים שאני יותר נפוחה ושהשיער לא מסתדר, כמו אצל כולן, אבל אני יודעת שאת הבסיס שלי אני אוהבת וכל השאר הוא תפאורה. היום אני לא עושה דיאטות, אם אכלתי שוקולד וג'אנק פוד אאזן את זה, אבל באופן כללי השגרה שלי היום בריאה. אני אעדיף סלט וחלבון על פני המבורגר. הנראות חשובה לי וסיגלתי לעצמי אורח חיים בריא. היום נוח לי בתוך הגוף שלי ואני מרגישה קלילה. לא באמת השתניתי אבל למדתי לקבל את עצמי את עצמי דרך תכונות אופי שלי, חלק העצמתי ואחרות – החלשתי. העצמתי את האמביציה, את השקט הפנימי, את יכולת הקבלה של עצמי, את הכנות, לא לפחד להגיד מה שאני מרגישה וחושבת, והחלשתי את האימפולסיביות שפגעה בי. יש לי מחברת יעדים. שבה אני רושמת כל מיני דברים שאני מבקשת לעצמי. כשחזרתי מהישרדות חשבתי על הגבר שאני ארצה בחיי וכתבתי שאני רוצה מישהו כמוני: 'נהנתן, שאפתן, חרוץ, חבר הכי טוב, אדם שיכיל אותי'. שלושה חודשים אחרי, הוא הגיע. ביקשתי וקיבלתי, תבקשו גם אתן".
"דימוי עצמי זה יותר עמוק, זה תלוי באישיות, יש רזות שאינן שלמות עם המראה שלהן ומלאות שיש להן הרבה בטחון עצמי, האם זה אמיתי? אני לא יודעת"
אודליה סוויסה: "מה שרציתי לשנות שיניתי"
מתמודדת לשעבר ב"האח הגדול", בת 36, אם לארבעה, גרושה. "לפני הישרדות הייתי מלאה יותר מהרגיל", היא מספרת, "שקלתי 68 ק"ג ואני 168 ס"מ, וזה היה המשקל שבדרך כלל הגעתי איתו לחדר לידה. כשבאתי להישרדות הידיים שלי היו מאד שמנות כל יד תפסה חצי מסך. אמרתי לעצמי 'די, תתאפסי' ומה זה התאפסתי. הכול ירד בהישרדות והיום אני שוקלת 53 ק"ג. בעבר הייתי אוכלת קוסקוס, מחשי, בצקים למיניהם, מרוקאית או לא. אבל מאז הישרדות התשוקה העזה לאוכל נעלמה ואני אוכלת הכל במינון".
מה את רואה כשאת מסתכלת במראה?
"אני מתה על עצמי. אוהבת כל מה שאני רואה. אני עכשיו בשיא שלי, אפילו חוזרת לצבע העיניים הטבעי שלי, חום בהיר. בהישרדות הייתי עם עדשות עיניים בצבע כחול-אפור אבל בא לי לחזור לטבעי כי אני אוהבת את עצמי".
היית רוצה לשנות משהו?
"מה שרציתי לשנות שיניתי. לפני חמש שנים, אחרי הלידה הרביעית עשיתי שאיבה ומתיחת בטן. וגם בפנים, בטח שאני עושה שיפורים. אם אני רואה קצת נפילה באזור העיניים, אני מזריקה בוטוקס. כשאני הייתי יותר מלאה זה הציק לי. בחורה עם עודף משקל זה קשה, זה מכביד, בתוך כל אחת שמרגישה מלאה מסתתרת מישהי שהייתה רוצה להוריד. לי הציק כשלבשתי ג'ינס ויצאו לי צמיגים מהצדדים. אבל דימוי עצמי זה יותר עמוק, זה תלוי באישיות, יש רזות שאינן שלמות עם המראה שלהן ומלאות שיש להן הרבה בטחון עצמי, האם זה אמיתי? אני לא יודעת".
את עושה דיאטות?
"כשהגעתי יום אחד לחדר כושר, המאמן שם נתן לי תפריט, אמרתי לו 'למרוקאית לא מביאים תפריט'. אז אני לא בדיאטה, אני אוכלת מתי שבא לי וכמה שבא לי אבל לא משתוללת עם הכמות. בהישרדות הקיבה הצטמקה לי. פעם הייתי אוכלת ארבע פרוסות בארוחות בוקר והיום אני שבעה אחרי אחת. אבל במקום דיאטות אני פשוט מתאמנת. אני עושה הליכות, 12 ק"מ שלוש פעמים בשבוע ו-3 פעמים בשבוע אני במכון כושר".
עד כמה נושא המשקל מעסיק אותך?
"אני לא סובלת משקל, לא עולה עליו ולא אוהבת לראות את המספרים".