בן או בת?

בשבוע שעבר מיכל הודיעה לי בהתלהבות שאחותי האהובה קנתה לה מתנה, ככה בשביל לפנק אותה לכבוד תחילת ההיריון. "מגניב, מה קיבלת?" שאלתי. מיכל הראתה לי אריזת קרמים מיוחדת והסבירה לי שאחד הקרמים נועד כדי למנוע מתיחות בעור שנובעות מהשינויים הקיצוניים בגוף ובעיקר בבטן, דבר שנפוץ מאוד ומטריד נשים הריוניות רבות בתחילת דרכן.

"יפה, יפה מאוד", אמרתי. ואז מיכל נזכרה שיש גם משהו בשבילי. "באמת? מה קיבלתי?" שאלתי בטון של ילד מתלהב, תוך שאני מזכיר לעצמי שאחותי אף פעם לא קיפחה אותי במתנות. "הנה, תראה, יש כאן קרם לרגליים שאמור להרגיע בצקות ונפיחויות ואתה תוכל למרוח לי אותו". הייתי בטוח שהיא צוחקת, אבל לא, היא באמת חשבה שזו מתנה, בשבילי.

וכך עוברים הימים. אני צריך להתחיל להתרגל לרעיון שמעתה ועד סוף ההיריון, (על מי אני עובד, עד הסוף, נקודה) אני, הגבר, לא אלא כלי עזר, סטטיסט, ניצב, שחקן משני, תומך לחימה, שוליה, נושא כלים… טוב, הבנתם את הרעיון.

האמת? אין לי בעיה להשלים עם זה, זה טבעי. ההיריון הזה הוא קודם כל של האישה, ואנחנו הגברים צריכים להשתדל שלא להפריע ובעיקר להקל, לעזור ולתמוך.

ההסבר הגנטי של אבא

כמובן שהנושא הבוער מעתה ועד הבדיקה שתבשר לנו את מינו של העובר הוא אכן מינו של העובר. כולם מסביבנו משוכנעים שזה בן. גם מיכל עצמה מאמינה שזה בן, למרות שהיא מעדיפה בת. למה? גם בגלל ריבוי הבנים אצלה במשפחה, אבל בעיקר בגלל כל מיני נבואות, אמונות תפלות וחישובים מוזרים שהיא נתקלה בהם ולפיהם יש לה בן. לא רק זה, מישהי אף אמרה לה פעם שיהיו לה שלושה בנים. אף לא בת אחת. מיכל אף מוסיפה כי עצם העובדה שההתייחסות לעובר היא בלשון זכר, גורמת לה אוטומטית להאמין שיש לנו בן.

אבל אני הכי אהבתי את ההסבר המדעי שאבא שלי סיפק. "תראה, ההיסטוריה במשפחה שלנו מראה שהבכור במשפחה בכל דור עבור בן – הוא בן", פתח אבא שלי בטיעון. "לא הבנתי, איזו היסטוריה בדיוק? על כמה אנשים היא מסתמכת?" שאלתי בעניין. אבא המשיך: "אני הבן הבכור של אבא שלי, נכון? הבן הראשון של אחי הקטן הוא בכור, נכון"? חיכיתי לדוגמאות נוספות, אבל לא היו.

"זהו? אתה מבסס את כל הטיעון לכך שלי יש בן על אילן יוחסין בן שני ענפים בלבד"? שאלתי את אבא בביטול. הוא ענה בתגובה שהדבר הפוך לגבי כל הבנות במשפחה, כלומר שלכל האחיות שלו נולדו בנות בכורות, ואילו לבנים נולדו בנים. אלו היו שישים שניות על הסטטיסטיקה המרתקת של משפחת כהן.

ומה אני רוצה? אני אלך על התשובה הנדושה אבל גם הנכונה במקרה שלי. באמת שזה לא משנה לי, העיקר שהכל יהיה בסדר והוא יהיה בריא. אני אשמח מאד אם כבר בעוד 5 שנים אוכל לשחק עם הבן שלי בפלייסטיישן, אבל מצד שני אני אהיה המאושר באדם אם הבת שלי תדגים לי את הריקוד החדש שהיא למדה בחוג לבלט.

אני מודה שמינו של העובר יהיה לי מאוד חשוב דווקא בהריון השני, אם וכאשר בעזרת ההוא מלמעלה זה יקרה גם כן. אני מאד אתאכזב אם יהיו לי רק בנים או רק בנות, למרות שאני יודע שאני אקבל באהבה גדולה כל מה שיבוא.

חוץ מזה, זה בכלל לא תלוי בנו, אז באמת שהעיסוק בזה חסר טעם. וכן, אני מודע לכל דיאטות הבנים ודיאטות הבנות שקיימות, שלפיהן האישה צריכה לאכול כך וכך בשביל בן ולשתות את זה ואת זה בשביל בת. שום דבר לא מובטח ומי אנחנו שננסה להתערב בהחלטות של הטבע?

האינסטינקט האבהי הראשון שלי

את הבדיקות שביצענו עד עכשיו מיכל הקפידה לעשות אצל רופא מומחה שהיא מכירה. אבל היינו צריכים לעשות בדיקת אולטרא סאונד תקופתית רגילה, והמומחה היה עמוס, אז קבענו תור אצל מי שהיה פנוי מטעם קופת החולים. כשהגענו הרופא היה פנוי, כאילו חיכה רק לנו. לא היו ממתינים והוא שיחק סוליטייר במחשב. מיכל לחשה לי שעצם העובדה שהוא ככה פנוי לגמרי אולי מעידה על כך שהוא "לא משהו", בלשון המעטה.

ואכן, הבחור התנהג ודיבר כאילו שהעזנו להפריע לו במנוחת הצהריים. במהלך הבדיקה הוא לא הסביר פנים יותר מדי וענה בחוסר חשק ובצורה חלקית לשאלות שלנו. למרות זאת, מאוד התרגשנו כי בניגוד לבדיקה הראשונה באמת ראינו משהו: ראש, התחלה של גפיים, הלב שפועם במרץ. האורך של הפיצפון כעת הוא קצת יותר מ-2 ס"מ.

בתחילת המפגש מיכל מסרה לו את ההפניה מהרופא הקודם, כאשר התמונה הראשונה מהאולטרא סאונד הראשון מהודקת אליה. כשביקשנו את התמונה בחזרה מתברר שהאיש פשוט השליך אותה לפח. ואז, בלי שממש התכוונתי, יצאה לי שאלת נזיפה שהייתה כנראה האינסטינקט האבהי הראשון שלי: "עם כל הכבוד, לא חשבת לעצמך שהתמונה הזאת חשובה לנו?"

הרופא האדיש נבר בפח הנייר שלו, ומשם הוציא לנו תמונה אחרת! מסתבר שאנחנו לא הראשונים שהוא זורק תמונות שלהם לפח. לא יכולתי שלא לדמיין כאילו הוציאו לנו עכשיו מהתינוקייה בבית החולים ילד שהוא לא שלנו… "זו לא התמונה הנכונה", נזפתי שוב, "שלנו ממש קטן". בסוף נמצאה האבידה, ומיכל כבר דאגה לתייק את התמונות שאספנו במקום מבטחים.