אל תקראו לו דוש: בן אביבי רצה שהיא תהיה האחת, זו הסיבה שהוא נעלם

ראיתי את הסרט "פינוקיו" בשבוע שעבר, ואתם יודעים ממה מורכב השם? עין (cchuio) ואורן (pino). כן, אם זה לא היה מובן מהטור הקודם שלי, יש לי עניין עם דיסני. הסרט מתחיל בזה שסבא ג׳פטו, אבא של פינוקיו, מגלף את הילד באהבה כמו שהוא רואה לנכון. הוא מעצב אותו מתוך העיניים שלו, מעץ אורן, קושר אליו חוטים ומבקש משאלה שהוא יהפוך לילד אמיתי. בהמשך הסרט אותו אבא משחרר את הילד שלו לעולם, אחרי ששוחרר מהחוטים. ככה זה כנראה כשנולד לך ילד.

>> למה נער בגיל צבא עדיין בתול? בן אביבי חוזר לדרמת איבוד הבתולים שלו

אני רואה אותי, רואה אותנו, משוחררים מהחוטים של ההורים שלנו. אנחנו יוצאים לעולם עם הכלים שהם נתנו לנו, מגולפים כמו שהם ראו לנכון ולמדו מההורים שלהם, באהבה גדולה ודאגה אינסופית.

המחשבה שהיא תרצה ללכת אם אבחר בעצמי, שיתקה אותי. בתוך כל הפחד הזה הרגשתי שאני מתחיל להתערער. הרגשתי שאני חייב לבחור – אני או היא?

כשאני יצאתי לעולם, הלכתי לחפש אותה – את האחת, שכמו אצל ההורים שלי, איתה זה יהיה יחד לתמיד. מצאתי אותה, או ככה לפחות הייתי בטוח. אמרתי לה שאני אוהב אותה, וברגע אחד הרגשתי איך אני נכנס לתוכה עם כל החטאים שלי, הפחדים, והכאבים שאספתי בעבר. הרגשתי איך היא לוקחת את כל מה שאני לתוך הנשמה שלה. היא לקחה את המילים ואת הגוף שלי ונשארה שם למרות הכל, אמיצה שכמותה. היינו מסונכרנים. לבשתי את העור שלה – אם היא הרגישה רע זה כאב לי בשרירים, אם הייתה לה בחילה אז הרגשתי סחרחורת ובלבול, וכשנכנסה ללחץ ממעבר דירה, כל היום שקעתי במחשבות והתחלתי לחפש פתרונות כאילו זה הלחץ שלי.

פתאום, נעלמתי לידה. ברגע אחד אין אותי יותר – הרצונות, התכנונים, ההתפתחות האישית – הכל כאילו נעצר לידה, וכלום כבר לא משנה כי ככה גולפתי. שאלתי את אבא, מה עושים? מה אני עושה עם זה שכאשר האישה שאני איתה בלחץ, בפחד או רע, אז אני מתחיל לעשות בניגוד לרצוני את כל מה שנדרש כדי שהיא תהיה מאושרת ויהיה לה טוב על חשבון האני שלי? "אין מה לעשות בן, ככה זה בחיים", הוא אמר לי, "כשאתה באמת אוהב זה קודם כל היא, אחר כך אתה".

פירשתי את האמירה שלו כך, והיום אני לא בטוח שלזה הוא התכוון: אם אני בוחר לאהוב ולהיות בזוגיות עם אישה, זה אומר שאני מוותר על מי שאני – על הטיולים לבד, על בילויים עם חברים, על הזמן שלי עם עצמי, על הסקרנות שלי מול העולם ואולי אפילו על חוויות עם נשים אחרות. והיה עוד דבר, הפחד שהיא תעזוב אותי ואשאר לבד. המחשבה על זה שהיא תרצה ללכת אם אבחר בעצמי, שיתקה אותי. לא הצלחתי לדבר, אז שתקתי. בתוך כל הפחד הזה הרגשתי שאני מתחיל להתערער. הרגשתי שאני חייב לבחור – אני או היא? בחרתי בה, והלוואי והאף שלי היה גדל כשאני משקר, כי ככה הייתי חייב להישאר נאמן לעצמי.

בגדתי בה. בהתחלה במבטים על נשים אחרות, אחר כך במחשבות. הייתי נכנס למיטה עם נשים אחרות בראש רק כדי להצליח להיות גבר, לא להסגיר את זה שהראש שלי במקום אחר

בשלב מסוים הרגשתי כל כך רחוק מעצמי, שזה בא לידי ביטוי במרחק בינינו. היא הרגישה את זה. היא הרגישה שהגבר שהכירה ורצתה כל כך נעלם לה, אולי כי הוא הפך להיות המענה לכל צורך מיידי שלה, במקום להישאר הוא. זה הרגיש שכבר פחות כיף לנו ביחד, שאנחנו מתקשים לדבר והסקס איתה – מרוב שהרגשתי מרוחק, ניסיתי להימנע מזה. אם להודות על האמת, אני חושב שתחושת הריחוק הייתה הדדית. שנינו הרגשנו שמשהו שם עקום, והעדפנו לשתוק. כל ריב הרגיש כמו הסוף.

אז בגדתי בה. בהתחלה במבטים על נשים אחרות, אחר כך במחשבות. הייתי נכנס למיטה עם נשים אחרות בראש רק כדי להצליח להיות גבר, רק בשביל לא להסגיר את זה שהראש שלי במקום אחר. הבטחתי לה שאנחנו כאן למסע, לאהבה, לניסיון אמיתי יחד לבנות מערכת יחסים – ובגדתי בה, בעיקר כי בחרתי לשתוק. ידעתי שזה נגמר, רק שהיה חסר לי האומץ להגיד לה את זה.

זוכרים שהתחלנו עם פינוקיו? "אמיץ, הגון ומתחשב בזולת. לא משנה ממה אנחנו עשויים, משנה מה יש לנו בלב", אומרת לו הפייה בסרט, כאילו מייחסת את החומר שממנו הוא עשוי לעבר שלו, ואת מה שיש בלב ואת הכוונות האמיתיות, להווה.

ככה למדתי פשוט להגיד את שעל ליבי, להסכים להיות פתוח עם הרגשות שלי, עם היצרים שלי, עם כל המילים והתחושות יחד – גם במחיר של זה שהיא תבחר לעזוב. ניגשתי בידיעה שאם נדבר על הכל, נוכל לדעת מה שלה, מה שלי, ומה יכול להיות שלנו. באתי מתוך תקווה ששנינו נהיה מספיק חזקים ואמיצים בשביל לשמוע את האמת אחד של השנייה, להכיל אותנו, להבין אותנו ולתת לנו סיכוי אמיתי לאהוב ולהיות נאהבים – כאן ועכשיו, בלי לחשוב על מה יקרה אחר כך. להיות נוכחים ברגע, כאילו הוא הרגע האחרון של שנינו.

"ילד אמיתי", אם נחזור שוב לפינוקיו, הוא בעיניי כזה שמעז להתבונן פנימה, לכל הפחדים, המחשבות, הכאבים, החטאים והבדיחות המטופשות. שהוא מעז באמת להסתכל לכולם ולעצמו בעיניים, בלי לחפש אשמים, פשוט לחבק רגע את המצוקות של עצמו, ולבכות. ואז הוא מעז ללכת לחבק מצוקה של אחרת מתוך בחירה בריאה. מתוך רצון שיהיה לה טוב, כי הטוב שלה עושה לי נעים.

אז העזתי. ואז היא הלכה.

>> לכל הריקאפים של חתונה ממבט ראשון