בלי בזבוזים

ניהול התקציב המשפחתי מאתגר אותנו מדי חודש. משימה זו הופכת להיות קשה ומורכבת יותר כשאחד מבני הזוג פזרן למדי. אז מה עושים כשכל יציאה מהבית שלו עם הילדים מסתכמת בקניות ובארוחה במסעדה, ואם לשמע הערה כמו: "לא חייבים לקנות לילדים את כל מה שרואים", מתקבלת תגובה בסגנון: "צריך לחיות את היום. מי יודע מה יהיה מחר".

ליאת גרוס, (M.A) פסיכולוגית חינוכית מומחית, מייעצת איך להתמודד עם מגרעת הפזרנות של בן הזוג המקרינה על חינוך הילדים ועל ההרגלים שאנו מקנים להם.

כך תתמודדו עם בזבזנות של בן הזוג

• הכל במידה: הורה הקונה לילד את כל מה שהוא רוצה לא מאפשר לו להתמודד עם דחיית סיפוקים, דבר העלול לפגוע בו ולהקשות עליו להתמודד עם המציאות בעתיד. מעבר לכך, ילדים המקבלים את כל מבוקשם ללא מאמץ יתייחסו לכל דבר שיקבלו כמובן מאליו ויחושו תמיד רצון וצורך למשהו חדיש יותר. לכן, חשוב שתהיה הסכמה בסיסית בין בני הזוג כי מותר לסרב לבקשות הילד – גם אם אחד ההורים מטבעו מאוד רוצה לבזבז ולפנק, ולהחליט למשל כי קונים פינוקים לילד פעם אחת עד שלוש פעמים בשבוע.

• יותר זמן איכות: בחלק מהמשפחות האם היא המחנכת העיקרית, והאב החוזר מאוחר לוקח על עצמו את תפקיד ההורה המפנק. בפרק זמן קצר זה, חשוב לו לנצל את הזמן עם הילד לצורך איכות ונתינה, והדרך הקלה היא הנתינה החומרית. אולם לצד ההנאה, יש לקחת בחשבון את המחיר שהילד משלם עקב התנהלות זו ואת המחיר שמשלמת הזוגיות, בעיקר כשהאם אינה דוגלת בבזבוזים מסוג זה. הפתרון הנכון: להגיע להחלטה משותפת כי לצד בילוי המערב קניות ורכישות או לעיתים במקומו, יושם דגש על בילויים הכוללים זמן איכות עם הילד.

• גמישות ותיאום: בזוגיות, לא תמיד באופן מודע, בני זוג חשים צורך לאזן זה את זו. סביר שככל שהאב יהיה פזרן יותר, האם תהיה חסכנית יותר, או להיפך. למשל, אם האם מרגישה שהאב "מקלקל" את הילד, היא תתנהג איתו באופן הפוך ומגביל. כתוצאה מכך, הילד יתפוס את האם כקמצנית ויפנה רק אל האב בבקשות, דבר שעלול לפגוע בקשר בינו לבין האם. לכן רצוי מאוד שיהיה תיאום בין ההורים בעניין רכישות, בעיקר גדולות. מעבר לכך, חשוב לשדר לילד כי גם אם האני מאמין הצרכני של כל אחד מההורים שונה, עדיין הם מגלים גמישות והקשבה להורה האחר ומוותרים קצת כדי להגיע לפשרה.