בכורים הנה הבאתי – חלק ב'

לחלק א'»

ריצוי כדרך חיים

ד"ר דורון מציינת שהבכורים נוטים לרצות. כיוון שההורים מצפים להמון מילדם הבכור, הוא לומד במהירות להיות אחראי ועוזר ומקבל בתמורה שבחים. מכאן הדרך לריצוי כדרך חיים קצרה: ילדים יעשו הרבה כדי לקבל חיזוקים חיוביים, ובמיוחד הבכורים הצמאים ליחס הייחודי שנשלל מהם עם הולדת אחיהם.

למה זה רע? כך הם לומדים אחריות ובגרות. הרי הבכורים הם אחראיים יותר.
"ריצוי יכול להיות בעייתי כשהוא גורם לילד לאבד את מקומו כילד", מסבירה ד"ר דורון. "אם הבכור מוכן לרצות את הוריו בכל מחיר, תפקידנו כהורים לוודא שהמחיר שהוא משלם אינו גבוה מכפי יכולתו. אני חושבת על משפחות בהן יש מתח בין שני ההורים, ובמשפחה שכזו הילד הבכור עלול להישאב לתפקיד בן הזוג של אחד ההורים וליצור עימו קואליציה כנגד ההורה השני. הקואליציה הזו תחילתה סמויה, ובהמשך היא הופכת גלויה".

כלומר, הילד יוצא נגד אחד מהוריו?
"בסופו של דבר, כן", קובעת ד"ר דורון. "אם ניקח, לדוגמה, משפחה שבה אחד ההורים נעדר לשעות רבות מהבית, הרי שהילד הבכור עלול להפוך לבן הזוג התפקודי של ההורה הנמצא בבית. הוא יהיה זה שעוזר, שתומך, שמתפקד. חמור מכך: הוא עלול גם להפוך לבן הזוג הרגשי של ההורה, זה שמנחם אותו, מבדר אותו ומתחבר אליו. כשילד נכנס לעמדה של פרטנר רגשי של ההורה שלו, הוא נלקח למקום לא לו, מקום בו הוא מאבד את ילדותו. אפשר ממש לראות שהילדים האלה מדברים אחרת, כמו מבוגרים".

אז ברור שילדים שהופכים לפרטנרים רגשיים של הוריהם עלולים להתרחק מההורה עימו הם אינם בקואליציה. אבל מסתבר שקואליציות כאלה עלולות לגרום גם לריחוק בין האחים לבין עצמם. "הקואליציה שנוצרת בין ההורה לבכור עלולה לגרום ליריבות בין האחים", מסבירה ד"ר דורון. "אחד האחים הבאים בתור עלול להתחבר בקואליציה עם ההורה השני, כך שייווצרו שני מחנות ושני אחים שמתכתשים ביניהם בשם ההגנה על הוריהם. לאורך שנים, הדבר עלול ליצור יריבות קשה עד לניתוק יחסים".

מתי זה קורה?
"הכלל הוא כזה: כאשר קיים חוסר תפקוד של אחד ההורים, עלול להישאב לתוך החלל שנוצר אחד הילדים, בדרך-כלל הבכור, ובכך לאפשר לשאר האחים להישאר ילדים ולא לקחת על עצמם תפקידים לא להם. אולם אם המשבר נמשך לאורך זמן, אחים נוספים עלולים להפוך מעורבים בקונפליקט ההורי", מבהירה ד"ר דורון ומציינת כי קואליציות מסוג זה כאלה נפוצות הרבה יותר ממה שאנו מניחים. למעשה, לא מדובר בהתנהגות סוטה או שאינה נורמטיבית. קואליציה עם ילד יכולה להיווצר מאוד בקלות, ופעמים רבות ללא כל כוונת זדון.

עוד אומרת ד"ר דורון, כי מבחינת ההורים, גיוס הילד לצד שלהם היא מעשה מאוד מפתה וגם מאוד נפוץ, וחשוב להבין שזה יכול להיעשות בצורה תמימה וללא כל כוונה להזיק. "מספיק שהורה אחד ידבר על ההורה השני בנוכחות הילד וכבר הילד עלול להפוך למגויס. לכל ילד יש את הזכות לגדול בשקט, וזוהי הבגרות הנפשית של ההורים – לדעת לא לערב את הילד במקום לא לו".



מצבו של הילד הצעיר הוא הטוב ביותר [אילוסטרציה: photos to go]

אחי הגדול – אחי הקטן

"לאח הבכור יש עמדה של אוטוריטה מול אחיו הצעירים", אומרת ד"ר דורון. "מהילד הראשון מצופה רמת המשמעת הגבוהה ביותר. הוא גם זה שמקבל את כמות הנזיפות והעונשים הגבוהה ביותר, וזו הסיבה שבשלה בכורים הופכים לאנשים רציניים יותר ובעלי רמת משמעת גבוהה. אז למרות שהבכורים נוטים לרצות את הוריהם, הם גם מפתחים איזו עוינות כלפי החיים, כלפי האחריות, כלפי הדאגה, כלפי האחים שלקחו להם את המקום".

במה העוינות הזו באה לידי ביטוי?
"הבכורים נוטים להיות יותר אמביוולנטיים ועוינים כלפי הצעירים מאשר האחים הצעירים כלפיהם. הבכור מפנה אצבע מאשימה כלפי הצעיר, שתפס את מקומו, כשהמטרה שלו היא להרוויח בחזרה את תשומת הלב של ההורים", מסבירה ד"ר דורון.

"אני זוכרת מהילדות שלי הרבה כעס על אחותי הקטנה, זו שקרובה אלי בגיל", מתארת שירי, 32, רווקה ובעצמה בת בכורה. "כל דבר שהיא אמרה או עשתה גרם לי להתנפל עליה, לכעוס עליה. כשאחינו הקטן נולד מאוד שמחתי בו. הוא היה 'המלאך' מבחינתי. תמיד הייתי מתערבת לטובתו, תמיד לקחתי את הצד שלו. היינו אני והוא מול אחותי הקטנה, והיא הייתה לבד. זה היה ככה די הרבה שנים, עד הצבא, אני חושבת".

"פעמים רבות הבכור במשפחה יוצר קואליציה עם הצעיר כנגד הילד האמצעי", מאשרת ד"ר דורון. "הרי הקטן לא מאיים על הבכור, ולכן הוא הופך לבן-בריתו. לפעמים הצעיר נתפס כמי שמציל את הבכור, כי הוא 'נקם את נקמתו' של הבכור בילד השני, שתפס את מקומו. הרבה פעמים ישנו דמיון רגשי בין האח הבכור לאח הצעיר – הקשר ביניהם חם יותר, חברי יותר והם שותפים – ולא משנה אם מדובר בבנים או בבנות".

אילו עוד יחסי כוחות נפוצים בין אחים?
"ישנן כמה אפשרויות של יחסי כוחות בין האחים. האפשרות הנפוצה היא, כאמור, של אח בכור שיוצר קשר טיפולי עם האח הצעיר, וכשהצעיר גדל הקשר הופך לחברי יותר. יכולה גם להיווצר חברות על בסיס מגדר, בין שתי בנות או שני בנים, כשסדר הילודה אינו משנה. החברות הזו נפוצה בעיקר בגיל ההתבגרות. באופן כללי ניתן לומר, שכאשר ישנה קירבה גדולה בגיל, וכאן נכללים גם תאומים, ישנם יותר תחומי עניין משותפים, אך גם יותר תחרותיות".

עד כמה משפיעה התחרותיות הזו בין האחים?
"ישנם חוקרים שסבורים שהאח הבכור חווה יותר לחץ וחרדה בשל החשש שמקומו ייתפס על-ידי אחיו הצעיר ממנו", משיבה ד"ר דורון. "לעומתם ישנם חוקרים הסבורים שהבכור הוא שמעניש את הצעיר על עצם קיומו, ולכן הצעיר יותר הוא זה שסובל מחרדה ולחץ. כך או כך, מרכיב הקנאה והתחרות חזק ביותר בין אחים".

"אני לא בטוח שהקנאה שיחקה אצלנו בבית תפקיד", אומר רועי, 25, רווק ואח צעיר מבין שניים. "אני חושב שבקושי קינאתי ובעיקר הערצתי. אחי הגדול היה כל-כך משכמו ומעלה, הוא כל-כך הצליח בכל מה שעשה, שאני זוכר את עצמי נגרר אחריו בהערצה. עד היום אני מאוד מעריך אותו. אולי הוא היה קצת אבא וקצת אח, בטח שלא רק אח בשבילי".

"כיוון שתפקידם הבסיסי של האחים הבכורים הוא עזרה לצעירים והגנה עליהם, האחים הצעירים מסתכלים על הבכורים בהערכה והערצה, ולעיתים גם בפחד מסוים", מאשר ד"ר חסון. "האח הבכור הוא, למעשה, קצת הורה, קצת אח מתחרה וקצת חבר, כשהמינון תלוי בגיל, בסביבה, בהפרש הגילאים, באופי ובדינמיקה של היחסים. כשהאחים רחוקים בגיל ייתכן ותהיה ביניהם פחות קנאה ויותר הערכה".

האם היחסים האלה נמשכים לאורך שנים?
"בדרך-כלל, סבב התפקידים בין האחים נשאר לאורך החיים. שינוי סטטוס ותפקיד לא קורה בקלות, ובכל זאת, לפעמים הצעיר יכול לתפוס מקום חברתי גדול יותר ולהצליח מאוד כלכלית, וזה משפיע על מקומו מול האחים. למרות זאת הנטייה היא לשמור על התפקידים, כי שינוי משמעותו מאבק, ומאבק אינו רצוי", מסכם ד"ר חסון.



"הבכורים נוטים להיות יותר אמביוולנטיים ועוינים כלפי הצעירים מאשר האחים הצעירים כלפיהם". אילוסטרציה: gettyimages

הישגיות והשכלה גבוהה

השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא גם שאלת השאלות בנושא של ילדים בכורים: האם הבכורה משמעותה הצלחה? "בכורים זקוקים יותר לאישור חברתי", אומרת ד"ר דורון. "הבכור ניזון מהחיזוקים של הוריו יותר מאשר אחיו הצעירים, ולכן הוא מחפש חיזוקים כל חייו, מכל דמות סמכותית".

נשמע כאילו מדובר בתלות
"החיזוקים בהחלט יכולים להפריע לבכור בהמשך חייו", מאשרת ד"ר דורון. "הבכור אמנם עצמאי בתפקודו, אך לא עצמאי מבחינה נפשית, ולכן הוא זקוק כל הזמן לחיזוקים: החל מהוריו, דרך מורים, וכלה במפקדים בצבא ומנהלים בעבודה".

אולם בעד המחיר שהבכורים משלמים – חוסר בעצמאות נפשית – הם גם מקבלים משהו מהחיים בתמורה. "נמצא במחקרים רבים שאחים בכורים הינם הישגיים יותר, מנת המשכל שלהם גבוהה יותר ויש להם צורך ומוטיבציה גבוהים יותר להצלחה", מסבירה ד"ר דורון.

למה זה כך?
"כי לבכורים יש מסלול מנווט, ברור וליניארי. הם הולכים בעקבות החיזוקים שהם קולטים, לכיוון שמצופה מהם. כל חייהם יכולים להיות מעין מסע בעקבות חיזוקים. אפשר לומר שלבכורים יש נטייה לקריירות יותר יציבות ושמרניות, ובדרך-כלל יש להם השכלה גבוהה יותר. רבים מהמרצים באקדמיה, מהרופאים המנתחים, המנהלים והפוליטיקאים הם ילדים בכורים. כשאתה הולך בעקבות מה שמצופה ממך, אתה גם מתוגמל בהתאם", מסכמת ד"ר דורון.

אם כן, נראה שזה ברור וידוע מראש, מעין עסקת חבילה דטרמיניסטית: ותר על עצמאותך, היה נכון תמיד לרצות ולוותר, ובתמורה תהפוך למבוגר אחראי ומצליח, הצועד יפה בתלם. האומנם?
ובכן, רבים מאתנו, הבכורים, מקיימים את העסקה, אבל חשוב לראות את התמונה הכוללת. אנשים תמיד יכולים להחליט אחרת, להחליט שהם משנים את חוקי המשחק, וכשם שמזכירה לנו ד"ר דורון: "נכון שהילדים הבכורים יכולים להפוך בקלות לכאלה שחשוב להם לשאת חן ולרצות, אבל הם גם יכולים לבחור אחרת, לבחור בתפקיד אחר, ולשנות את האופן שבו הם מתנהגים. הזוגיות שלהם – המערכת הזוגית שבה הם נמצאים – יכולה לשמש ככר הנרחב ביותר לשינוי ולהתפתחותם האישית."

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה