בית. בן גלים

בסמטה קטנה היוצאת מאחד הרחובות הראשיים בהרצליה, בסוף דרך סלולה שבשוליה בתים קטנים, ניצב בית אחד, קצת אחר, שבין כתליו מתנהל עולם ומלואו ל-15 נערים, הם הדיירים. כאן יכולים חייהם של הנערים להשתנות מהקצה אל הקצה, ולעתים זהו המוצא האחרון שלהם לפני שייסגרו מאחורי סורג ובריח, ברירה שעלולה להיות גורלית לרבים מהם. לבית הזה קוראים "בן גלים", הוסטל לנערים שהורחקו מביתם בנסיבות עצובות וקשות וכעת ניתנה להם הזדמנות נדירה לשנות כיוון.

מבט חטוף על כמה תמונות של "לפני" מראה מבנה ישן ומוזנח המתאמץ לספק תנאי מגורים בסיסיים מאוד לשוהים בו, אולם לא הרבה יותר מזה. מרבית המשאבים מופנים כאן לטיפול, לשיקום ולכיתת הלימוד המתנהלת בקומת המרתף. עיצוב וכלים נאים הם פריבילגיה ומותרות במקום שבו מתנהל מאבק הישרדות יומיומי, וחלק לא קטן מתקציבו השוטף תלוי בתרומות.

מכיוון שאחד הכלים הטיפוליים המרכזיים והייחודיים ב"בן גלים" הוא הים, ומכיוון שההוסטל מחזיק יאכטה וחניכי המקום לומדים להשיט אותה – ודרך כך לומדים להכיר את עצמם ולהתמודד עם זולתם – הוחלט שמוטיב הים יחזור על עצמו גם בבית, לעתים ברמיזה לעתים בגלוי.

אחת המטרות העיקריות של השיפוץ הייתה לרתום את דיירי הבית לתהליך. לשם כך התבקש כל אחד מהם לספר על החלום שלו ולנסות לתאר איך היה רוצה שסביבת מגוריו תיראה. מכיוון שבכל חדר ישנים שלושה או ארבעה נערים, הוחלט להקדיש לכל אחד מהם פינה קטנה סמוך למיטה שלו. בלבול מתארת בהתרגשות כיצד נחשפו בפניה חלומות קטנים. היה מי שביקש לצייר את האות הסינית מ"ם המסמלת בעיניו משפחה ומשענת החסרה בחייו, נער אחר ביקש מעל מיטתו משהו שיזכיר לו את אמו. אחד הנערים ביקש תמונות של העיר ניו יורק, היא החלום הגדול והנכסף, ונער אחר אמר שהוא רוצה שמעל מיטתו יתנוסס דיוקן שלו. שכולם ידעו שהייתי כאן, הסביר.

בגיליון אוגוסט של מגזין נישה תמצאו את הסיפור המלא והתמונות, וגם מבחר מתערוכות הגמר של בתי הספר לעיצוב, מוסדות חינוך בעידן החדש, שיחה עם מעצבת העל פאולה נבונה ועוד.