בית במו ידיו

עיצוב פנים: אלון רזגור
שטח הלופט: 80 מ"ר
משך השיפוץ: כחודש
עלות החומרים: כ־20,000 שקלים

לפני כשנה נכנס אלון רזגור, מעצב מוצר וחלל, לביתו המיוחד בשכונת נגה ביפו, לאחר ששיפץ את החלל ששכר. המבנה ששימש את הצבא הבריטי לפני קום המדינה עבר ידיים ובמשך שנים ארוכות תפקד כמחסן נשק של צה"ל ומאוחר יותר כלשכת גיוס. "המבנה הזה הוא כמו חומות ירושלים", אומר רזגור, "הוא עבר המון שינויים וידיים עם הזמן".

"במקום להשקיע משאבים בטשטוש העבר החלטתי להתמסר למאפייני החלל וליצור מהם קומפוזיציות עיצוביות מעניינות", הוא מספר. לצד החומרים התעשייתיים השולטים בחלל, המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גובהו הרב – שישה מטרים – שאפשר לבנות בו גלריית שינה ומתחתיה חלל עבודה, מרווח שנדיר למצוא בבתי מגורים עירוניים. עיצוב הבית מתאפיין בחומריות מחוספסת ובמראה תעשייתי גולמי. הרצפה עשויה בטון גס מצופה אפוקסי שנסדק עם השנים והתפקע עד שיצר דוגמה כהה מנומרת על כל שטחה.

קירות המבנה עשויים לבנים רגילות ולבני סיליקט חשופות צבועות בלבן, שילוב שמעיד על הידיים ועל השינויים הרבים שעבר החלל עם השנים. על הקירות עדיין מתנוססות כתובות צבע בנוסח "בזמן שריפה יש להוציא את התחמושת", "התייצבות" ו"אסור לעשן", המלמדות על עברו הצבאי של המבנה.

חלוקת החלל

החלטות השיפוץ הראשונות נגעו לחלוקת החלל לאזורים שונים ללא בניית קירות נוספים. אזור המטבח, אזור העבודה, האירוח, האחסון והשינה הוגדרו בחלל באמצעות הנחת הרהיטים או באמצעות בניית מחיצות קלות ומרחפות מעץ ומפרספקס. ההחלטה למקם את המטבח בפאתי הדירה נבעה ממיקום מערכת האינסטלציה במבנה, מתוך רצון להשתמש בתשתיות ובמשאבים הקיימים וגם במטרה להוזיל עלויות.

המטבח

המטבח נבנה סביב שידת עץ מרכזית בעיצובו של רזגור, שמפרידה בין אזור הכיור והעבודה לבין פינת ישיבה עגולה המשמשת גם כפינת אוכל. משני צדיה של השידה נפתחות מגירות, מצד המטבח ומצד פינת האוכל. זהו רהיט דו צדדי פרקטי ונוח מאוד אשר מלווה אותו כבר שנים, לדבריו.

משני צדיה של השידה נפתחות מגירות, מצד המטבח ומצד פינת האוכל. זהו רהיט דו צדדי פרקטי ונוח מאוד

כיור לבן וגדול מן הרגיל וברז כסוף מעוקל בעיצובו של רזגור הוצבו על גבי שולחן עץ של חברת סולל בונה משנות ה־40־50, שנרכש במכירת חיסול של החברה לפני כעשור. "רכשתי שני שולחנות כאלה. השני משמש כשולחן העבודה שלי. שני הארונות שבחדר השינה ושולחן האוכל העגול נרכשו גם הם באותה מכירה. למעשה ייתכן שאני יושב לעבוד על השולחן של גולדה מאיר", הוא מחייך, "הרי סולל בונה הייתה שייכת להסתדרות בראשית ימיה של המדינה".

אזור העבודה

קירות אזור העבודה חולקו לשניים באמצעות צביעה. חלקו התחתון של הקיר נותר לבן ואילו חלקו העליון נצבע באפור. "אפשר לחלק את החלל לא רק באמצעות בניית קירות", מסביר רזגור את הבחירה, "גם הצבת עציץ או תליית תמונה יכולות לייצר הפרדות בחלל. במקרה הזה השימוש בצבע הגדיר אזורים וסיפק לעין נקודות אחיזה וסביבה מתאימה להצבת חפצי האמנות שלי". שידת מדפים גבוהה המגיעה עד התקרה מפרידה בין פינת העבודה לסלון וחוצצת ביניהם באווריריות.

מדפי הספרייה מלאים פריטי נוי מאלומיניום בעיצובו של רזגור, במראה גלי ובגוונים שונים. "חלק מעבודותיי כמעצב מוצר הן מלוטשות מאוד ומתפקדות כמעין תכשיטים בחלל. היה חשוב לי להגדיר להן מקום נפרד בחלל כדי שישתלבו בהרמוניה במאפייניו המחוספסים".

שידת מדפים גבוהה המגיעה עד התקרה מפרידה בין פינת העבודה לסלון וחוצצת ביניהם באווריריות

מחיצות לא קונבציונאליות

לצד הספרייה מוקם הסלון – ספה אפורה הנפתחת למיטה זוגית ולמרגלותיה שולחן בטון מאורך וצר בעיצובו של רזגור, המורכב מקוביות בטון אפורות המשתלבות זו בזו ויוצרות משטח מדורג ולא אחיד.

מעל הספה נתלה פריט נוי בעיצובו של רזגור – מסגרת מתכת שחורה של כיסא בר שנמצאה ברחוב ונפחסה לצורה שטוחה. הכיסא הוא אחד מסדרת כיסאות שרזגור מצא ברחוב והפך לעבודות אמנות. הוא לוקח את כיסאות הברזל שמצא לאזורים בעיר שמתקיימים בהם שיפוצים ברחוב, ומבקש מנהגי המכבש או הדחפור במקום למעוך ולהשטיח אותם, וכך הוא הופך אותם לפריטי נוי שניתן לתלות על הקיר. כל עבודה זוכה לשם הרחוב שבו התקיים השיפוץ – "מעין נקודות ציון הממפות את המרחב העירוני", הוא אומר. שם הכיסא התלוי בסלון ביתו הוא "אברבנל".

מעל הספה נתלה פריט נוי בעיצובו של רזגור – מסגרת מתכת שחורה של כיסא בר שנמצאה ברחוב ונפחסה לצורה שטוחה. שם הכיסא התלוי בסלון ביתו הוא "אברבנל"

החלל חולק לאזורים על ידי הצבת מחיצות צפות. "קירות צפים", מסביר רזגור, "יוצרים מראה אוורירי, והוא חשוב במיוחד בחללים לא גדולים". מול הסלון יש גומחה עמוקה ונמוכה בקיר, מתחת לחדר המדרגות של הבניין. רזגור החליט להפוך את החלל הנמוך הזה, שגובהו 1.70 מטר, לחדר ארונות ואחסון באמצעות הצבת קיר עץ צף לפניו, הממוסגר בפרופיל ברזל. הקיר הצף מסתיר למחצה את הגומחה, והוא בחירה שנועדה לגלות את החלל מאחוריו.

את מחיצת העץ הפך למעין מיצב באמצעות הצבת ספת קטיפה אירופית דרמטית מהמאה ה־19 בראשו. "זאת ספה שמצאתי ברחוב ופשוט אי אפשר היה להשאיר אותה שם. החלטתי לתת לה את הכבוד הראוי לה ומיקמתי אותה כמו כתר בראש הקיר. הקיר הוא כמו מזבח עבורה". לפני הקיר הוצבו שני כיסאות ברזל אדומים שרזגור עיצב במקור עבור טיילת בת ים. מחיצת עץ נוספת הוצבה בפאתי החלל, מסתירה אזור שפינותיו אינן ישרות הנראה כמחומש ומשמש אותו כחלל אחסון וכסטודיו קטן. קיר העץ, המהווה גבול ישר וברור עם חלל המגורים, מתכתב עם גלריית השינה וקושר בין חלקי הבית השונים.

ספה אירופית ישנה שנמצאה ברחוב והוצבה בראש מחיצת עץ המסתירה גומחת אחסון בקיר הבית, הפכה למיצב שלא ניתן להתעלם ממנו

משחקים של גובה

בכניסה לבית נבנתה גלריית שינה על גבי משטח עץ, שמטפסים אליה בסולם עץ. מתחת לגלריה נבנה משרד נוח והוצבה בו ספריית מדפים לבנה ממתכת בעלת מראה צבאי, המגדירה את חלל הכניסה לבית. "התקרה המונמכת בכניסה יוצרת אזור כניסה אינטימי, עוטף את המבקר ומרכך את הכניסה לבית, שגובהו יוצא דופן", הוא מסביר, ומוסיף כי באופן זה נוצרים כמו שני אגפים נפרדים בבית, שיש ביניהם קשר חומרי וויזואלי.

החלון היחיד בבית הוא חלון גבוה, צר וארוך הנמצא סמוך לתקרה, באזור שנבחר לבניית גלריית השינה. מאחר שזהו החלון היחיד בחלל המכניס אור יום פנימה, היה חשוב לא לחסום אותו. מצד שני, רזגור שאף ליצור פרטיות באזור השינה ולהסתירו מעיני המבקרים בבית. הפתרון הושג באמצעות התקנת משטח פרספקס גלי המסתיר את חלל השינה, שלוטש כך ששקיפותו עומעמה אך הוא עדיין מעביר את אור היום פנימה. גם מעקה המדרגות המובילות לחדר השינה נבנה מאותו חומר, והוא משמש מעין אלמנט פיסולי בחלל.

מאחר שזהו החלון היחיד בחלל המכניס אור יום פנימה, היה חשוב לא לחסום אותו. הפתרון הושג באמצעות התקנת משטח פרספקס גלי המסתיר את חלל השינה

מאחורי המטבח נמצא חדר הרחצה הקטן שאליו מוביל מה שרזגור מכנה בבדיחות הדעת "שער הניצחון" – משקוף רחב המסתיר את הפתח, העשוי קוביות עץ שיוצרות מעין תבליט. קוביות העץ, הוא מספר, היו במקור משטחי תצוגה לתכשיטים שעיצב עבור הביאנלה לעיצוב תכשיטים המתקיימת מדי שנתיים במוזיאון ארץ ישראל. מאחורי הפתח נמצא משטח עץ הבנוי מיחידות פרקט שפורקו ונצבעו בירוק עז ומשמש כמצע לרישום בטוש שנעשה בקו אחד על ידי רזגור.

מאחורי הפתח נמצא משטח עץ הבנוי מיחידות פרקט שפורקו ונצבעו בירוק עז ומשמש כמצע לרישום בטוש שנעשה בקו אחד על ידי רזגור

מגלה את האור

המנורות בבית, כולן בעיצובו של רזגור, הן סיפור בפני עצמו. במטבח נתלתה מנורה הנראית כפרח גדול. היא עוצבה כאשכול אהילים לבנים בשילוב צמחיה מלאכותית; מעל הסלון נתלה אהיל מעוגל המורכב מפלטות אלומיניום מחוררות ומקופלות כאוריגמי, מרצפת גלריית שינה נתלו שלוש מנורות על זרוע שנרכשו ממפעל אלקטרוניקה שפורק, המאירות את החלל התחתון.

לצד חפצי הנוי בעיצובו של רזגור ממלאים את הבית פריטי אמנות וציורי שמן ממקורות שונים: "ציורים של סבי, שהיה צייר בפריז בשנות ה־50, ציורים שלי, ציורים שהחלפתי עם חברים אמנים ואפילו ציור שמן שמצאתי ברחוב". "בכלל", הוא מסכם, "הרחוב הוא חלק מהבית מבחינתי. אי אפשר להתעלם ממנו כשחיים במפלס הרחוב, ופעמים רבות בשעות הערב, כשהרחוב מתרוקן, אני משאיר את דלת הבית פתוחה ונהנה מן החוץ".

לצד חפצי הנוי בעיצובו של רזגור ממלאים את הבית פריטי אמנות וציורי שמן ממקורות שונים

על קצה המזלג עם אלון רזגור

אני מאמין: מערכת היחסים בין החלל לאדם צריכה להיות מערכת יחסים של נתינה הדדית. גם החלל נותן לדיירים וגם הדיירים נותנים לחלל. חלל שמעוצב נכון פורח ברגע שאנשים נכנסים לגור בו. אני איש של אנשים, וכשאני חושב על חלל אני חושב על אנשים ולא על החפצים שימלאו אותו.

סגנון עיצוב: ניקיון תעשייתי שבו מודגשים דווקא הפגמים והופכים לנקודות חן. לא אחת, החסרונות הופכים למוקד העניין המרכזי בחלל. אני לא נלחם בחומר או במאפייני החלל אלא עובד עם הנתונים הקיימים מתוך חקירה חומרית מעמיקה. גם במשטחי החומר תמיד אשאיר פגם או פצע גלוי לעין. ניקיון מוחלט הוא מנוכר בעיניי.

טיפ עיצוב: לקחת בחשבון בעיצוב הבית את הרהיטים הגדולים שאינם ניידים. הם חשובים לא פחות מהקירות או מהרצפה. מיטה, שולחן או ארון קיר אינם ניתנים להזזה ולכן אינם פחותים בחשיבותם בהיררכיית העיצוב מהקירת או מחיפוי הרצפה.

לא כדאי: לחשוב על מה האורחים יגידו, אלא על החיים בבית. חשוב לעצב בית שתאהבו לגור בו, לא בית אופנתי שסגנון עיצובו חולף.