תרבות לסופ"ש: סרט עוצר נשימה על אזרחית שהפכה לגיבורה

"תגידי לו שידבר איתי, אני רוצה לדבר איתו. את בטח לא יודעת טוב ערבית, ושלא תפספסי משהו". הדובר הוא נציג הכוחות הישראלים שהתאספו סביב מלון סבוי בתל אביב בלילה של ה-5 במרץ 1975. הוא רוצה לדבר עם מנהיג חוליה של אנשי פת"ח, שחדרו למלון ולקחו שמונה בני ערובה בדרישה לשחרור מחבלים שהיו כלואים בישראל. האישה שהוא מדבר אליה בהתנשאות טבעית שכזו היא כוכבה לוי, אחת מבנות הערובה, שלקחה על עצמה לתרגם את דרישות המחבלים, ותיווכה בשלוות נפש בינם לבין הכוחות הישראלים. סרטה עוצר הנשימה של זהר וגנר מספר על גבורתה של כוכבה באותו לילה נורא, ועל הזלזול המאצ'ואיסטי שהופגן כלפיה, שתרם לכך שבסופו של אותו לילה האישה בעלת תעצומות הנפש המדהימות האלה הוצגה בעיתונים ובשיח הציבורי כ"פרוצה".

"סבוי" יצא מפסטיבל ירושלים עם שני פרסים ראויים – לבימוי של וגנר ולעריכה של נילי פלר ושאולי מלמד. זה שילוב יוצא דופן בין סרט תיעודי הכולל חומרי ארכיון מרתקים שצולמו והוקלטו מחוץ למלון (הם כוללים צילומים שבהם נראית כוכבה גוררת החוצה את קרול פלמן הפצוע, וכך מצילה את חייו), לבין דוקו-דרמה המשחזרת באמצעות שחקנים מה קרה בתוך המלון. הבסיס לשחזור הדרמטי הוא דברים שכתבה כוכבה לוי ביומנה. דאנה איבגי המצוינת מגלמת את כוכבה, שלא היתה מאושרת בנישואיה ("בעלי חי לבדו, בתוך עולם פנימי משלו"); אימרי ביטון הוא מאהבה הנשוי אברהם עזיקרי שאיתו הגיעה למלון למה שנועד להיות לילה של אהבה; ועלא דאקה ("פמת"א", "בלאדי מורי") מגלם את מנהיג חוליית המחבלים שאיתו כוכבה מדברת במהלך הלילה. ביומנה היא כינתה אותו "שן זהב", ונראה שהאמון המסוים שנוצר ביניהם תרם לכך שניצלה. שחקנים נוספים שמגלמים את בני הערובה ואת שאר המחבלים נשארים ברקע.

הסרט נע בצורה אפקטיבית ביותר בין חוץ ופנים, ובין התיעודי והדרמטי, ללא תוספת של עדויות וניתוחים מאוחרים. כך הוא מתפקד כמעין מותחן מלחיץ, שלאורכו מטפטף הזלזול בגיבורה שלו – עקרת בית בת 31 ממוצא כורדי־תימני שכתבה שירים ורצתה להיות סופרת (אבל הקיבוץ שלח אותה ללמוד בישול). הטפטוף הזה מתפרץ לקראת הסוף המכעיס והמכאיב של הסרט, כשכוכבה האמיתית נראית יוצאת מהמלון, ועמוד השער של "העולם הזה" מכריז באותיות ענקיות שהיא יצאנית. בהקלטה של בכירי צבא אחרי האירוע נשמע קולו של אחד הדוברים שמבהיר שמדובר בטעות. "מה היא עשתה בלי בעלה?" שואל קול אחר. "זו שרמוטה, לא פרוצה", נשמע קול נוסף, ושאר הגברים צוחקים למשמע החידוד הזה.

זהר וגנר, יוצרת הסרט "סבוי" | צילום: תם וינטראוב לוק

כאמור, הסצנות הדרמטיות עוצבו על פי הזיכרונות שכתבה כוכבה ביומנה. אלה נכתבו בלשון פיוטית ויפה, ומוקראים בקולה של איבגי. סתירה לכאורה שעלתה מדבריה לגבי יחסם של החוטפים לבני הערובה, מיד אחרי ששוחררה וכמה חודשים אחרי כן במשפטו של המחבל האחרון שנותר בחיים, מקבלת ביטוי באינטרפרטציה הדרמטית באמצעות יחסם השונה של מחבלים שונים – אחד מנסה לאנוס אותה, אחר מתנהג כג'נטלמן ומספר לה על המשפחה שלו ("זהו מעמד נורא במוזרותו", היא כתבה. "יושבים ומנהלים שיחת חולין כמכרים שנפגשו בבית קפה").