בטעם של פעם

אם היה צריך לסכם במילה אחת את אלבום הבכורה של אלון עדר הנושא את שמו, הבחירה המתבקשת היתה במילה "חמוד". אפשר לדבר כאן על השפעות שונות מג'קסון בראון או מהרוק הישראלי של שנות השבעים (הטקסט של השיר "סי.טי" למשל), ויש כאן לא מעט כאלו, במיוחד מהגזרה של שם טוב לוי (שמככב כאן עם החליל שלו במספר קטעים), אבל התחושה שמתקבלת מההאזנות הראשונות לאלבום היא שעדר לא מנסה להכריח אותך להתאהב בו.

עדר הוא מסוג האמנים שנותנים למוסיקה לדבר בשבילם, וכשיש לך ביד תקליט שבו משתתפים כותבים כיהונתן גפן ויורם קניוק (לצד יהודה עמיחי ויונה וולך) ונגנים כשם טוב לוי, איתן גדרון ויהודה עדר (חטיבת הבס-גיטרות של תמוז), אתה לא צריך לעשות שמיניות באוויר כדי להצליח, בטח לא כשקהל היעד שלך הם אנשים שאוהבים מוסיקה חדשה בטעם של פעם.

עובר את מבחן ההשוואה לאביו

יהודה עדר, אביו של אלון, הוא מוזיקאי עתיר זכויות וגם איש נחמד למדי, וכמי שמופקד על גידול דור המוזיקאים הבא (כאחד מראשי בית הספר רימון), הוא בטח נהנה מהכישרון הגדול שצמח אצלו בבית.

בנים של – וזה לא משנה אם מדובר בעסקים, ספורט, קולנוע או מוסיקה – תמיד יישפטו קודם כל לצד הישגי אבותיהם. לא תמיד זה נכון, זה גם בטח לא צודק, אבל כאלה הם בני האדם – נוהגים לחשוב בתוויות. ועדיין, גם חלק מ"הבנים של" יודעים ששם המשפחה הנכון עובד מצוין בכל הקשור לפתיחת דלתות, כך שהגנים בהחלט לא רק עומדים לרעתם במשוואה.

בהנחה שעדר ג'וניור יידע למקסם את כושר ההלחנה, הכתיבה וההגשה שלו (שנשמעת לפרקים כהכלאה מוצלחת בין מאור כהן לבין שלומי שבן) לתקליטים נוספים ולשיתופי פעולה עם בני דורו, יש כאן בסיס איתן להמשך למורשת המוזיקלית היפה שאביו היה בין מייסדיה לפני 35 שנה.

כנגן, עדר האב הטה שכם עם כמעט כל שם גדול בארץ. כיוצר הוא מסתפק בינתיים באלבום אחד ונפלא: "מר גרוסבארד היקר" מ-2007. נותר רק לקוות שעד האלבום הבא של עדר ג'וניור יעברו פחות מארבע שנים.

עטיפת האלבום של אלון עדר – אלון עדר (היי פידליטי)

אמיר שוורץ, עורך ראשי מוטו תקשורת המונים