בטהובן בעין הסערה

התזמורת הפילהרמונית, בניצוחו של המנצח האמריקאי (ממוצא שוודי) הרברט בלומשטדט, והפסנתרן אלון גולדשטיין הצליחו לתת לקהל שהגיע להופעה חוויה מוסיקלית יוצאת דופן.

בחלקו הפותח וגם בחלקו המסיים של הקונצרט נוגנו על הבמה יצירות מודרניות מטלטלות ועוצמתיות שסחפו את הקהל. בחלקו האמצעי של הקונצרט, בעין הסערה, התענג הקהל על ביצוע מופת לקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ותזמורת של בטהובן. זו היתה הפסגה הקלאסית, ביצוע מהסוג שגורם לקהל לקוות שהסולן והתזמורת יקליטו את היצירה כדי שניתן יהיה לשמוע את הביצוע שוב ושוב.

כאנטיתזה לפסנתרנות של "מהר יותר, חזק יותר", גולדשטיין לא בא להרשים את הקהל כווירטואוז נוצץ. הדבר היפה ביותר לטעמי בנגינתו של אלון גולדשטיין היה הפיאניסימו שלו. כשהוא ניגן חלש, זה היה יפה. כשהוא ניגן חלש יותר, זה היה קסום. כך לדוגמה היתה נגינתו לקראת סיומו של הפרק השני. נראה שגולדשטיין והתזמורת פשוט ניגנו להנאתם (ולהנאתנו הרבה). מצד אחד, הנגינה היתה מדויקת ומלוטשת עד הפרט האחרון. מצד שני, היא היתה קלילה וזורמת באופן טבעי.

גם בחירת ההדרן שניגן גולדשטיין, "מומנט מוסיקלי" של שוברט, מעידה על בחירותיו והעדפותיו: הוא בא כדי להעניק לנו רגעים מוסיקליים נהדרים, ולא בשביל להרשים אותנו ברעמים וברקים. התזמורת ניגנה בצליל מלא ובצבע קלאסי נהדר.



הקונצרט פתח ביצירה "קונטקיון, המנון לתזמורת" של המלחין השוודי בן זמננו, אינגוואר לידהולם (יצירה המבוצעת לראשונה בפילהרמונית). היצירה הקודרת נעה בין התפרצויות דרמטיות מאיימות לרגעים של מתח עצור. סיומו של הקונצרט היה בסימפוניה מס' 5 של המלחין הדני קרל נילסן. יצירה זו, שנכתבה בשנת 1921, נותנת ביטוי מוחשי וכואב לרוחות הרעות והחשש מאימי המלחמה שהיו באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. היצירה מלאה במתח שמצטבר כמעט ללא פורקן בשני פרקיה, במאבק בין התוף המעין-צבאי לבין התזמורת, בין הצורם לבין המלודי.

המאבק מגיע לשיאו הדרמטי בתיבות האחרונות של הפרק השני. בלומשטדט, שהקליט את מכלול הסימפוניות של נילסן, מוביל את התזמורת הפילהרמונית לביצוע סוחף ומעולה ליצירה מאתגרת זו. נגינת התזמורת מלאה רעננות וצליל מלא בעוצמה ותעוזה. בלומשטדט ליווה את היצירות המודרניות בדברי הסבר קצרים וקולעים במינון מדויק.

השילוב הלא טריוויאלי בין הקונצ'רטו הקלאסי לבין היצירות המודרניות (העוסקות במלחמה ומוות) הדגיש את המאפיינים של כל אחד מאלה בנפרד ליצירת חוויה שלמה ביחד.

 

התזמורת הפילרמונית הישראלית, קונצרט למנויים מס' 8
מנצח: הרברט בלומשטדט; פסנתרן: אלון גולדשטיין. היכל התרבות, 26 באפריל 2008