בחזרה לסיקסטיז

אולי זה ההרגל, אולי העייפות ואולי הפחד להשאיר את הנסיכה הפרטית שלי לחסדי ידיים זרות. כך או כך, נשארתי בבית. בערבים (הספורים) בהם לא נרדמתי עם שקיעת החמה. בהיתי במסך הטלוויזיה ואחרי שעה, גג שעתיים, גררתי את עצמי למיטה, נותנת לשינה לעטוף אותי.

בהתאם למדיניות 'ביתי הוא מבצרי 24 שעות ביממה', לא טרחתי לרכוש בגדים לערב ועל נעלי עקב ויתרתי מזמן. לכן, כשהגיעה אלי אחת מחברותי עם הצעה מהפכנית לנטוש זמנית את כורסת הטלוויזיה לטובת ערב ריקודי שנות ה-60, סירבתי בנימוס קולני.

"השתגעת?! אני? מה לי ולזה, וחוץ מזה אין לי מה ללבוש." הטחתי בה את הטיעון המנצח. אבל היא לא ויתרה. היא הבטיחה שלא צריך שמלה בנוסח 'רוקדים עם כוכבים'. מספיק ג'ינס וטי שירט ונעלי ספורט "כי צריך שיהיה נוח".

אין לי מושג איך היא הצליחה לגרור אותי החוצה, ועוד ב-21:00 בלילה, שזה בערך חצות מבחינתי, אבל עובדה שהיא הצליחה. ואכן, כשמדובר במתנ"ס השכונתי אין ספק שמדובר בהצלחה מטאורית. אם מישהו היה מפיל עלי תיק כזה לפני כמה שנים רוב הסיכויים שהייתי שולחת אותו בכרטיס לכיוון אחד: הביתה. אתם מבינים? מתנ"ס! ועוד שכונתי! כזה עם רצפה עקומה, טייפ מימי הביניים, לוק של אולם ספורט מיוזע ואקוסטיקה שמזכירה את השוק העירוני.

"נו," אמרתי לעצמי כשהגעתי, "כאשר אבדנו, אבדנו." וקיללתי את חברתי הצוהלת בשקט בלי שתשמע. אחרי הכל כוונותיה היו טובות, רק שהדרך לגיהינום רצופה כוונות כאלה.

בלית ברירה שיתפתי פעולה ובצר לי לפחות נהניתי מהמוסיקה: "הו קרול" זימרר ניל סדקה, "שימי ראשך על כתפי" ענה לו פול אנקה, ודווקא אז כשכבר התחלתי ליהנות מעט הגיח מאחת הפינות איש נחמד, קצת מכריס וטיפה מקריח שהזמין אותי לרקוד. "אין לי מושג איך." ניסיתי להתחמק. אבל זה לא ממש עזר לי: "גם לי." ענה לי ועוד לפני שהספקתי לענות, כבר מצאתי את עצמי מפזזת על רחבת הריקודים או ליתר דיוק מסתבכת עם הסיבובים, לא כל-כך יודעת מה לעשות עם הידיים, הרגליים ומה שביניהם.

בקיצור מתברר שוב בפעם המי יודע כמה שרקדנית – לפחות בגלגול הנוכחי – כבר לא אהיה. "לא נורא," ניחם אותי הפרטנר לרגע, "לפחות ניסית וחוץ מזה אם תתמידי תצליחי". כן, בטח.

זוג רגליים שמאליות? אילוסטרציה: photos to go

עד אז אני מעדיפה לחזור לכור מחצבתי – זאת אומרת למרקע או למיטה: עדיף להיות בטטת כורסה מאשר קלאמזי באולם מיוזע, לצד כל מיני אולגות ולובות שמפגינות ביצועים מרשימים. אני את הביצועים שלי מעדיפה להפגין על המקלדת. במחשבה שנייה איפה קלוד דדיה כשצריכים אותו?